בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
תמונות מחיי גירושין 
הנה אנו המיואשים 
 
  צילום: אימג`בנק/GettyImages    
תמונות מחיי גירושין |
 

האישה שעם אחי המלאכי בהריון, האישה שעם אבי ילדיי בהריון מתקדם, ועוד נשים בסביבתי הקרובה נושאות את כרסן בגאון. אפילו אחי הצעיר וההומוסקסואל שוקל דרכים שונות להעמדת צאצא משל עצמו, ואילו ילדיי גדלים במהירות וזקוקים לי פחות ופחות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כולם עושים ילדים או מדברים על זה
 כולם עושים ילדים או מדברים על זה 
 צילום: אימג'בנק/GettyImages 
 
בתחילת השנה לימדתי את מתוקיי להשתמש בתחבורה ציבורית והם מתניידים לבד בעיר הגדולה והסואנת הזאת בין החוגים השונים והחברים הפרושים על פני העיר ופרבריה. הם הופכים ליצורים עצמאיים ואני משמשת בעיקר לענייני ארוחות ועזרה בהכנת השיעורים. כמעט ולא משחקים יותר טאקי או מונופול, ומאז שיש להם גלריית שינה אני ישנה בגפי ומתגעגעת לימים בהם ישנו יחדיו. יש בי עצב כבד ולא מוסבר על כך שהם גדלים, ולמרות שברור שזהו תהליך טבעי ונכון, ואפילו שאני יודעת שזוהי רק ההתחלה ושהם עדיין צריכים אותי – אני נקרעת מהרעיון שהם נפרדים אט-אט מסינרי.
 
 
בשיחה עם אחיי יצא שלכולנו יש נטייה לא לעשות מאום למען עצמנו. מהמעשה הפשוט של להיכנס למיטה בסופו של יום במקום להירדם על העוקם בכורסת הטלוויזיה, או לדאוג לאביזרים ומוצרים שיקנו לביתנו הרגשה ביתית. כמו להתקלח רק בשביל עצמנו ביום שאין אנו הולכים לעבודה או נפגשים עם בני אדם.

דיברנו על כך שלא חשוב כמה אנחנו מחשיבים את עצמנו שונים לחלוטין מאבינו המסתאב בדיכאונו ובסירחונו עד תום, זוהי ללא ספק תכונה משפחתית משותפת. גם אבינו תפקד פחות או יותר כל זמן שהצטרכנו לו ולפרנסתו, וביום שאיבד את מקום עבודתו הפך לזומבי לא מתפקד, כאילו אינו יודע מה לעשות עם הזמן הזה שהתפנה כולו רק לכבודו.
 
 
ורק אימי - זו הידועה לשמצה - לא נכנעת למצבי רוח גרועים, לא של עצמה ולא של האיש החי-מת שאיתה. היא מתקלחת ברגע שהיא קמה ויוצאת בכל יום את ביתה, יותר מפעם אחת. באופן קבוע היא פוקדת בתי קולנוע, אולמות תיאטרון, ומטיילת בשווקים שונים הפרושים על פני כל הארץ ותמיד מתכננת את הנסיעה הבאה שלה לחו"ל. ברור שבא לי לגנות תכונה זאת ולהאשים אותה בהדוניזם, אבל למה לעשות את זה? לא יפה!
 
אני יודעת שזאת התנהגות של סתומה, אבל אני מוצאת עצמי מבועתת מהרגע שלא יצטרכו אותי יותר, כי מהיכרות אישית עם עצמי אני יודעת איך בימים שאני לבד ואיני נדרשת לתפקיד האימהות או המארחת אני שוקעת לי בהנאה בסירחון, מטפחת דיכאון, לא קונה מצרכים הביתה, לא מבשלת, מחסלת כל מה שאכיל בבית, לא יוצאת, לא מתקלחת ונדבקת באופן אובססיבי למשחק שש בש באינטרנט. בכלל, התחלתי לשקול אפילו לעשות ילד נוסף ובלבד שלא אצטרך לחשוב מה לעשות עם חיי. בימים האחרונים אני מציעה, כאילו בצחוק, לכל זכר שנכנס לכאן שיעשה לי ילד - אחרת איאלץ לחשוב על קריירה ועתיד מקצועי. והצחוק הזה מהול במלא אמת עצובה, כי המחשבה שהגיע הזמן לעשות דברים שקשורים בי נטו, מפחידים ומשתקים אותי.
 
בטמטומי מצאתי את עצמי כועסת ומייבבת בו זמנית בתלונות כלפי בני שלא משכיל ללמד אותי פעולות פשוטות על המחשב ומעדיף להעביר לי קיצורי דרך לשולחן העבודה. בכיתי, צעקתי וצחקתי בו-זמנית על כך שתוך שנים ספורות הוא יגדל ויעזוב את הבית, ואני אשאר סתומה בענייני טכנולוגיה לעד, ואחכה לו שיבוא פעם בשלושה חודשים לביקור וישים לי על שולחן העבודה את מה שאני לא מוצאת לבדי. הוא מצדו צחק והציע לי לחזור לגור בהיסטוריה.
 
"נאמר לי שאני מדמיינת ושהכול בראש שלי"
 "נאמר לי שאני מדמיינת ושהכול בראש שלי" 
 צילום: אימג'בנק/GettyImages 
 
אחד הדברים הטובים שקורים לי בעקבות הרומן החדש זה שאני ממעטת לאכול וניכר כי ירדתי מעט במשקל, לא משהו מהותי, מאתיים גרם בערך. אנשים מסביב מחמיאים לי על כך כל הזמן. לו רק ידעו אותם המחמיאים שאחרי כל פרגון כזה אני אוכלת יותר, כי משהו במוח המעוות שלי חושב באופן עקום. גם הבחור החדש, שמתעקש לחזור ולומר שהוא יאהב אותי גם אם אשקול ארבע מאות קילו לא ממש עוזר, מאוד מסוכן לשמנה כמוני לשמוע משפטים מן הסוג הזה, ישר בא לי לשחרר רסן ולבלוס ממתקים.
 
נעים לי מאוד עם הבחור החדש אבל כרגיל אני נשמרת ולא נסחפת. מה כל כך מפחיד אותי להתמסר עד הסוף? הרי בסופו של דבר מה יכול לקרות? מקסימום הוא יעזוב. מה כל כך טרגי בזה? אז היה לי איש ויום אחד הוא לא רצה להיות לי יותר. אז מה קרה? העולם נחרב? ובכן, כן, העולם נחרב. אבל לאו דווקא בגלל העזיבה של אבי ילדיי, יותר בגלל הנטישה של האינטואיציה. כי עוד לפני שהלך, דווקא היחסים איתו כיסחו בנשמתי כל חלקה טובה. בכל פעם שהרגשתי שהאיש אינו דובר אמת והעזתי בקטנות-נפש לנסות ולברר עימו את הדברים לאשורם, נאמר לי שאני מדמיינת ושהכול בראש שלי ודבריי בוטלו, עד שלאט לאט אני ותחושות הבטן שלי איבדנו קשר והפכנו זרות. סירסתי את האינטואיציה הבריאה והמפותחת שלי עד שגם היא נטשה אותי.




"תמונות מחיי גירושין" - לכל הפרקים
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by