בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
מילים של גבר 
בשם הבן 
 
  צילום: אימג`בנק/GettyImages    
מילים של גבר |
 

לעיתים אבות חשים מאויימים כאשר הבן מתגלה כגיי, כאילו מדובר באיום על גבריותם שלהם. היחסים הטעונים של יובל עם אביו לא נובעים מהכיוון הזה - אלא מיחסו של האב אל משפחתו אחרי שעזב את הבית לטובת חיים אחרים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

אני רוצה שאבא שלי ימות

רוצח בשיטתיות את חיי
 רוצח בשיטתיות את חיי 
 צילום: אימג'בנק/GettyImages 
 
בחוץ ימים של מלחמה וגם בחזית המשפחתית נשמע רעש תותחים שגובר באוזן הפנימית על אלה שבעזה. בחוץ כולם מתפללים לשלום בנינו וכאן אני קורא למות אבי(!) כששמי גלוי וחתום על מילים שבמצב רגיל ראוי להתבייש בהן. אבל המצב רחוק מלהיות רגיל, רחוק מלהיות נתפס עד כדי אבסורד. אני יודע כי נוכח אימת הכוונה אני נדרש להסברים משכנעים במיוחד, איך בחור אינטליגנטי שעוד רגע הופך לאב בעצמו, כזה שחונך לכבד את הוריו וגדוש בערכי אחדות המשפחה, מטנף כך את העולם במשפט איום שלא מתקבל על שום דעת, מבקש מבוראו להמית את יוצרו. אבל מה עושים כשזה שנתן לך חיים, רוצח בשיטתיות את כל מה שהוא חייך?!
 
 
אני רוצה שתמות.
יצאת למסע בן 12 שנים, את מה שאחרים היו הורגים בעבורו - אתה משליך, ומשתמש במשפחתך כבשר תותחים על מנת לפדות את הנאות החיים שזימנת לך. למרות שנטשת, המשכת בשלט רחוק ובידיים קרובות להטיל משטר אימים שמכלה את שנותיהם היפות ביותר של כל מי שהיה חשוב לך אי פעם. הצהרת שלא תרפה, וגם היום לא תפצה אותנו בעשיית הנכון והמתחייב מתוקף היותך ראש המשפחה.
 
 
כמה עלוב המצב בו אנו מתחננים שתיתן לנו חופש, וכמה עצוב שנוכח מציאות שתכננת מראש אותו חופש נתון בידיים שלך. באקטים סדיסטיים רמסת את דמותך, השפלת את אבהותך, עד שלא נותר בה שמץ של אמת מכדי להתקיים עוד. ואנחנו כמו מזוכיסטים, בעיוורון של הכמהים לאהבה של אבא, נתלינו על ידייך המרביצות מכות חיים מייסרות, כאילו היו ידיו המרחמות של אלוהים. תמיד חיים בצל תוצאות מעשייך והסיפורים עלייך, פוערים עיניים מזועזעות ומסרבים להאמין שמדובר באמת שמתקיימת במציאות. בשורה התחתונה, יש משהו מעוות בעובדה שאת השיעור כי בעולם יש רוע לשם הרוע לימדת אותי אתה (!) ולא בשיחת אב ובנו, אלא במעשים שנבעו מכוונה רעה נטו – כלפי המשפחה שלך. שנים רדף אותי הפחד שאהיה דומה לך, שתמצית מהרוע הזה זורמת בדם המשותף. אבל הרוע הזה הוא רק שלך.
 
הורס ורומס את המשפחה - בגלל כסף
 הורס ורומס את המשפחה - בגלל כסף 
 צילום: אימג'בנק/GettyImages 
 
אם היית צריך להיענש על מעשייך, היית מת אלף מיתות כואבות. לא בגלל שחייך הם מפגן מתמשך של אגואיזם חסר פשרות. גם לא בגלל שבכל פעם העדפת את טובתך שלך על זו של ילדייך. לא בגלל שגזלת משולחן המשפחה וגם לא בגלל שכילית את נפשה של אמא, ירקת עלי מול המאהבת שלך או הזיכרון שלי כילד השומע אותך אומר שאני האכזבה הכי גדולה שלך. זה גם לא בגלל שנים של מכות פיסיות, אלימות מילולית ומחזות אימים שנכנסים לסטטיסטיקה, גם אותנו הכנסת לסטטיסטיקה הזו.

אין ספק שבעולם של צדק, פרימיטיבי ככל שיהיה, אנשים כמוך צריך לתלות בכיכר העיר. אבל מעולם לא ביקשנו צדק מולך, הרי כל הזמן אמרתי שאני לא מאחל לך שום רע, רק שלעת זקנה תבין פתאום מה עשית ותתמוסס בהכרה הזאת. היום אתה מביע צער על בסיס יומי ומודה כי רמסת והרסת וכילית, תוך שאתה ממשיך להכות ביתר שאת. כן, התרגלת להכרה במעשייך, אתה חי אותם יומיום ומכניע את דעת הסביבה בכריזמה של דיקטטור להאמין שיש בך מידת חסד ואלו החיים שניתן לחיות כרגע. לא מותיר ברירות וכולם חיילים על לוח המשחק המופרע שלך.
 

אני ממש רוצה שתמות

הייתי מסתפק ביציאה שקטה שלך מחיינו, חי ונושם אל חיים אחרים. אבל השארת אותנו עם הברירה המצמררת והיחידה הזאת, מבהיר בקיומך כי רק אם תיעלם מעל פני האדמה - יהיה באמת טוב לכולם. דווקא ברגע הזה, בו התנקז כל כאב החיים לכדי מחילה או חדילה, בחרת לפתוח חזית מלחמה מול מי שבאו אלייך רצוצים ושבורים בידיים מושטות ועדיין סולחות, כדי שתיתן את המובן מאליו. מחקתי וציירתי אותך כל כך הרבה פעמים, סגרתי ופתחתי לך דלתות גם אם הייתי צריך לסחוב אותך מעבר למפתן כשהן נפתחו. חייתי עם הקונפליקט של לשנוא ולאהוב אותך, לסלוח ולא לשכוח לך, לכעוס ולא לנטור לך למרות שבכל יום, במשך 12 שנים, באה עלינו איזו רעה קטנה מבית היוצר שלך.
 
גם בחתונה שלי, כשבחרת לא להופיע, להתעלם במכוון – עליתי על במה ובנאום חגיגי שעסק רק בך ניסיתי לשכנע את כולם באהבתך אלי, תוך שאני מגן עלייך מדמותך הנלעגת ומשייף את קוויה המשוננים והדוקרים במילים מלטפות של כבוד והערכה שלא הגיעו לך מעולם. תמיד כיסינו אהבה על מעשייך, למרות שעדיין התקיימו. כל חיי סללתי ופילסתי דרכים למקומות בהם אוכל להבין אותך, להצדיק מעט את מסלול החיים שלך. אבל כבר אין בי רצון להבין אותך יותר. היום כבר ברור לי שזה אתה, כך אתה נוהג ולא תרפה לעולם מאחיזת החנק. אני מעדיף לאהוב אותך מת. וכשתמות לא תישאר לי מורשת ממך פרט לזו של תחמנות נוכלות ורוע, כשלצדן תוצר לוואי מנחם בדמות שיעור חיים כואב ומצלק שלמרבה האירוניה יהפוך לחשוב בחיי: לימדת אותי איזה אבא לא להיות.
 

אני רוצה שאבא שלי ימות

לרצות שאבא שלך ימות שובר את הקוד המוסרי הכי בסיסי, זה לא מצטלם טוב, לא נראה טוב על הנייר ולא מתקבל על שום דעת שפויה, ממש כמו ילדים שמתים מתותחי מלחמה בלתי נמנעת. נוכח המצב הביטחוני של משפחתי שסופגת מטחי הרס כבדים מידיו של אבא שבחוסר שפיות מסרב לחדול, אין לי ברירה אלא לייחל למותו. ולמרות כל זאת, אולי לעולם לא אצליח להצדיק מספיק את האמירה על מנת שתוכלו להכיל אותה. חיים שלמים של סיבות יש לרגע הזה, לבקשה השקטה שצועקת בושה, ורק העיניים שלי יודעות למה. רק הסודות שלי יודעים למה. רק הזכרונות שלי יכולים להצדיק, רק המציאות תוכל להסביר: אני רוצה שתמות ואתה - יודע למה.




"מילים של גבר" לכל הטורים
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by