בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
יחסים וזוגיות 
נשים צריכות את זה 
 
  צילום: GettyImages    
יחסים וזוגיות |
 
טל זייברט

לא הייתה לי ברירה, לא ראיתי איך אני עובר עוד ערב בבית בדיבורים, מצצתי כבר את כל יכולת הריכוז שלי עד תום, נדחקתי אל הקיר ולמען שלום בית, כשהיא הייתה במקלחת הוצאתי מהנייד שלה כמה מספרים של חברות, והתקשרתי לבקש עזרה, לא בשבילי, בשבילה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
נעמה ענתה לי, נעמה עדיין רווקה ולכן זורמת בקלות יותר וגם יש לה ראש טוב וענייני. אמרתי לה שאשתי לא יודעת שאני מתקשר ואני לא רוצה שתדע, אבל כנראה עובר עליה משהו ואני ממש מרגיש שהיא צריכה לדבר עם מישהו ואני חושש שלי אין את הכלים המתאימים, (בטח לא בערב של כדורגל). נעמה נרתמה מיד לעזרה - אבל היא פנויה רק בשעות הערב המוקדמות. "זה עדיף מכלום" עניתי בקול שנשמע גם אמפאטי וגם חסר אונים, וסיכמנו שהיא תתקשר אליה מיוזמתה הפרטית ואולי אפילו תצרף חברה.
 
להזעיק עזרה מחברה
 להזעיק עזרה מחברה 
 צילום: GettyImages 
 
מה שקרה, זה שאשתי שתחיה, שבדרך כלל נרדמת בסביבות עשר, אולי עשר וחצי בימים שהיא קורעת את העיר, משום מה בלילות האחרונים נשארת ערה עד אחת עשרה, אחת עשרה וחצי, ולא רק ערה, היא גם רוצה לדבר. איתי. ממש לנהל שיחה, עם טיעונים, הסברים, שאלות, תשובות.
זה ידוע שגבר ממצה את השיחה היומית שלו בחילופי הדברים הקצרים בדרכו הביתה עם השומר בחניון, גם אם זו מכונת תשלום. אני, בתור אחד שמחובר לצד הנשי שלו, ממשיך לקשקש עם האישה גם אחרי האמבטיה של הילד וארוחת הערב. למדתי שהיא רוצה, והייתי אומר גם מרגישה איזה צורך מודיעיני נשי לקבל דיווח על כל ארועי היום - קטנים כגדולים, איכשהו זה מרגיע אותה.
 
 
הפנמתי, התרגלתי, ואני מגיע לשעת הדיווח מוכן ומסוגנן, ממש כמו סרט אמריקאי על יום בחיי. מיותר לחלוטין מבחינתי, אבל אם זה עושה טוב לאישה של חיי, מי אני שאמנע ממנה את התענוג. אחרי הדיווח - כל אחד לסידוריו הוא, מעט עבודה, בירוקרטיה, מיילים, ובשלב זה או אחר, מוקדם ככל האפשר, אני לוקח את שלט הטלוויזיה ביד וסוגר את הערב בוהה בריקנות היומית. גבר צריך איזה שעה שעתיים של בהייה ריקנית ביום.

לפני כמה ימים, נשברה השגרה המלבבת כשפתאום באמצע הריאליטי, אשתי התיישבה לידי ואמרה "מזמן לא דיברנו". רגשות אימה, חשש וחוסר אונים אפפו אותי. רציתי לענות שרק לפני חצי שעה סיפרתי לה כל מה שעבר עליי אבל אז הייתי נופל ישר למלכודת ומקבל הרצאה על חוסר ההבנה ותשומת הלב שלי, ואיך אני יכול להסתפק בעבודה וטלוויזיה ושחשוב מאוד לדבר על הדברים בינינו.
 
 
בשל העובדה שבכל מקרה נדבר, וגם שאני לא יודע מה הם הדברים עליהם צריך לדבר, (הרי לא מעניין אותה כדורגל) ויתרתי מראש ואמרתי "בסדר". קיוויתי שלפחות היא תתעייף מהר ותירדם. טעיתי בגדול. אפילו שתוך כדי דיבור הסטתי מידי חצי דקה את הראש כדי להמשיך לעקוב אחרי המסך הקטן, זה לא הפריע לה והמשכנו; היא לדבר, ואני לאלתר כל מה שאני יכול כדי שהדקות יחלפו מבלי להיתפס מרוכז יותר שם מאשר פה. בכל זאת, מגיעה לה לפחות התחושה שזה עובד, אני מבין שנשים צריכות את זה.
 
זה בסדר, אני אשאר עם הילד בבית
 זה בסדר, אני אשאר עם הילד בבית 
 צילום: GettyImages 
 
ערב אחד בשבוע נו שיהיה, שניים? יאללה - מפרגן. אבל זה הפך לקונספט קבוע, וכל רמזיי לא התקבלו יפה, וכמה שלכן יש את הצורך לדבר לקשקש ולחפור, לנו יש את הצורך האדיר להישאר רדודים, ממש על פני השטח ולשתוק. לשים את המוח שלנו שגם ככה מתאמץ יותר מדי בחיים המודרניים מאז הפסקנו לצוד – טלוויזיה לצורך העניין – וזהו. לחכות (לא הרבה) שהמערכת תקרוס ולהירדם בכיף מחבק את הספה עם השלט ביד. זה האידיאל שלנו. לכן, לא נותרה לי ברירה אלא להתקשר לנעמה ולכן הצלחתי לשכנע את אשתי שהיא צריכה לצאת יותר לבלות, לבד, "כן כן, זה בסדר" אני אומר לה, "לא אכפת לי בכלל, תבלי, תצאי עם החברות שלך" אני אשאר עם הילד בבית, זה בסדר".
 
אומנם הוא רק בין שנתיים וכמה חודשים, אבל אתם צריכים לראות איך הוא מתנהג כמו גבר, ובאיזו גאונות הוא מתפעל את השלט, נהנה מהחופש לעשות זאת עד שיהיה זכר בוגר, ויידרש להתחיל "לדבר".





עוד "יחסים"
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by