בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
מיכל מייעצת  
הורים מתמודדים  
 
 משפחת בריידי, היא רק סדרת טלוויזיה     צילום: אילוסטרציה: אימג`בנק/gettyimages    
מיכל מייעצת  |
 
מיכל סבן

כיצד להגיב כאשר אנחנו עדים למריבה בין אחים? מה לעשות כשהילדים מקללים, ואיך ל"הוציא" מהילד חוויות שעבר בגן? הכל בפינת הייעוץ הראשונה של מיכל

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
במשפחה אידיאלית, הילדים תמיד מנומסים, נקיים, מחונכים, אדיבים ועושים כל מה שמבקשים מהם ברצון ובחיוך. אבל כאשר המציאות נכנסת לתמונה, המצב הרבה יותר רועש והילדים הרבה פחות ממושמעים, ואיכשהו החוצפה הישראלית כבר הצליחה להפתיע אפילו אותנו. אז מה אפשר לעשות בכמה מהסוגיות שמטרידות בדרך-כלל הורים?
 

מה לעשות כשאחים רבים?

תנו להם הזדמנות לפתור לבד את הדברים
 תנו להם הזדמנות לפתור לבד את הדברים  
 צילום: אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages 
 
הקשר בין ילדים לאחיהם הוא הכנה טובה לחיים, בכל הקשור ליצירת קשר משמעותי ויחסים עם אנשים, והזדמנות נפלאה ללמוד כיצד להתמודד עם קונפליקטים. לכן, חשוב לא למהר ולעזור לילדים, אלא לתת להם הזדמנות לפתור את הדברים בעצמם. אם אנחנו מחליטים להתערב, לא לחפש אשמים, לא להיות השופט בסיטואציה ובטח לא לשאול "מי התחיל". פעמים רבות המריבה של היום היא המשך למריבה משבוע שעבר וגם אז הכל התחיל בגלל מה שקרה בשנה שעברה. ומכיוון שאנחנו לא הולכים לנהל ועדת חקירה, כדאי להימנע מהשאלה "מי התחיל?". מהניסיון שלי, כדאי להציע לילדים דרכים שונות לפתרון הקונפליקט, לוותר, להתחלק ועוד. אחת הדרכים שניתן להשתמש בהן היא: "עקרון השוק", שיטה שמתאימה למקרים שונים, למשל ויכוח על השימוש במחשב, בכדי לקבוע תורות, מנהלים משא ומתן כמו בשוק:

"המחשב שלך בעוד 20 דקות"
"לא בעוד 10 דקות"
"אז אני מציע 18"
"אני אומר 12"
"אם כך נתפשר על 15"
עקרון זה ניתן בקלות ללמד ילדים.

שניים נגד אחד

אפשרות אחרת היא לתת לשניהם עונש קולקטיבי, דבר שמתגלה לא אחת כמאחד ומקרב, כאשר שני הילדים מגלים כי שניהם באותה סירה. במקרה זה הם מפנים את הכעס במקום אחד כלפי השני, כלפי גורם חיצוני – ההורה, ולנו יש הרבה יותר כלים כיצד להתמודד עם זה.

בכדי לקרב בין אחים כדאי לשקף לכל אחד מהם קצת מרגשותיו של אחיו ואיך הדברים נראים מנקודת המבט שלו, דבר שיקל עליהם להזדהות זה עם זה ולהבין טוב יותר את המצב שהשני נמצא בו ולקבלו יותר בהבנה. כמו כן, כדאי להימנע ככל הניתן ממשפטים כמו, "תוותר לו הוא קטן", "אתה גדול יותר, לא מתאים לך להתנהג כך". משפטים שרק יוצרים קנאה ותחרות בין אחים.
 
 

מה לעשות כשהילד מקלל?

דברים ברורים: אצלינו לא קופצים על הספה
 דברים ברורים: אצלינו לא קופצים על הספה  
 צילום: יח"צ  
 
צפיות ההורים מילדיהם צריכות להיות ברורות. חשוב לחזור על כך בהזדמנויות שונות. על הילד לדעת באופן ברור מהי ההתנהגות המקובלת, ומהי התנהגות שלילית בעיני הוריו: "במשפחה שלנו לא מקללים", "אצלנו בבית אוכלים עם סכין ומזלג". ההורים כמובן מהווים דוגמא אישית לכך ומקפידים לקיים את אותם הנהלים שהם מצפים מילדיהם. התנהגות חזקה ומשפיעה יותר מהמילה, ואם ההורה ידרוש מבנו לא לקלל, אך הוא מקלל בעצמו, הוא לא יצליח לגרום לו להפסיק ולעשות זאת. אין ספק שדוגמא אישית היא חלק מרכזי מהעניין.

חיזוק חיובי

לאחר שההורה הבהיר מהי ההתנהגות המקובלת עליו, הוא צריך להתעלם מההתנהגות השלילית, ככל שהוא יתייחס למילים שנאמרות ויגיב להן, הוא יתגמל את הילד בתשומת לב. מכיוון שההורה מעוניין להפסיק את ההתנהגות, עליו להימנע מכל תגובה שהיא, גם לא גלגול עיניים והערות באנגלית שהוא חושב שהילד לא מבין. אם הילד יראה שההתנהגות לא זוכה לשום התייחסות ואילו התנהגות חיובית, ולו הקטנה ביותר, תגרור תגובות חיובית "כמה נעים היה לי שבביקור אצל סבתא לא קללת", "איזה כיף לשבת לידך בארוחת צוהריים כשאתה אוכל בסכין ומזלג", אין ספק בכך שהילד יעדיף את ההתנהגות החיובית. בכדי להעצים את ההתנהגות החיובית, ניתן לשוב ולפרגן לילד באזני ההורה השני שלא נכח בסיטואציה, להתקשר ולספר לסבא או סבתא או כל פעולה אחרת שתבהיר לו כמה הוריו גאים בו על ההישג.
 

איך לגרום לילד לספר חוויות מהיום שעבר עליו בגן?

דוגמא אישית וחיזוק חיובי עושים את כל ההבדל
 דוגמא אישית וחיזוק חיובי עושים את כל ההבדל 
 צילום: אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages 
 
המילה "כיף" היא מילה שילדים מרבים להשתמש בה כשהם עונים על שאלות כמו: "איך היה בגן?", "איך היה ביום ההולדת של רוני?" ובדרך כלל ההורים נשארים עם התחושה שהם לא באמת יודעים הרבה על מה שעובר על הילד בהעדרם. מהניסיון שלי, זו הזדמנות נהדרת להשתמש בדוגמא אישית וכשהילד חוזר מהגן לספר לו על היום שעבר על אמא או אבא. חשוב לפרט כמה שיותר ולעודד את הילד לשאול את ההורים שאלות. ככל שההורה יפרט יותר וישתף את הילד, הוא יהווה עבורו דוגמא למה שהוא מצפה ממנו. לאחר שההורה יסיים, הוא יכול לשאול את הילד "איך עבר עליך היום?" ועכשיו תורו של הילד לספר, וההורה בעזרת שאלות מכוונות "עם מי שחקת בחצר?" "איזה סיפור הגננת ספרה היום?" יוכל לקבל מידע רב על חוויותיו של הילד. אם ההורים יקפידו לנהל שיחה כזו באופן קבוע, הילד כבר ימתין לכך וזה יהפךריטואל קבוע עבורו.

מיכל סבן – הדרכה וייעוץ להורים בגובה העיניים.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by