בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
הורים וילדים  
ילדים מתחזרים  
 
 ובלי להזכיר בכלל את מגיפת ההשמנה     צילום: אילוסטרציה: אימג`בנק/gettyimages    
הורים וילדים  |
 
לימור גריף

מדוע דווקא שאתם נמצאים אצל חברים או במקום ציבורי, הילדים פורקים כל עול ומחסלים את כל שולחן הכיבוד. האם חוסר הנימוס שלהם מעיד על העדר נימוס מצדכם?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הפדיחה הכי גדולה של הורים, היא התחזרות בפרהסיה. האם הילד לוקה בנימוסיו דווקא בגלל הוריו ? ולמה הם מאבדים שליטה כשהם מריחים ממתקים?
 

סיפור המעשה

 
יצאתם למסיבת יום הולדת ועוד בטרם נכנסתם למתחם השמח, עצרתם להבהיר: 'אני מבקש/ת שתתנהג בהתאם', וציפיתם שילדכם ינהג כנופת צופים הכי טהור בחברה. אך ברגע ששולחן המתוקים הריח את הילדים התמימים, הם איבדו את התום ושעטו אליו. ליבכם החל לדפוק בחוזקה. עיני ילדכם צרחו מברק הטופי, והם שלחו ידיים קטנות לכל עבר, כאילו ולא אכלו ממתקים מעולם. נכון שילדים אוהבים ממתקים, אך למה עיניהם נוצצות עוד יותר כשהם רואים אותם בפומבי?
 

שוקולד כפרס ונחמה

עיניים להם ולא יראו?
 עיניים להם ולא יראו? 
 צילום: אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages 
 
דליה אלוני, פסיכולוגית חינוכית, מומחית באבחון וטיפול בילדים ונוער, מסבירה שלכל אחד מאיתנו יש "רעב אמיתי", שהוא גם העדפה לטעמים מסוימים, למשהו שבאמת באמת טעים לנו. "ישנם ילדים שנחשפים בביתם, אצל המטפלת או אצל הסבתא להתניה לממתקים. כלומר, אלה הורים או מבוגרים הקרובים לילד, שמחנכים לכך ש"מי שיאכל יפה יקבל ממתק בסוף הארוחה". הילד מקבל את המסר שממתקים הם פרס. ילדים כאלה מהר מאד לומדים את "השיטה", ומפתחים רעב לממתקים כמייצגים תגמול רגשי, חיזוק להתנהגות או מחמאה. כמו כן, יש ילדים שרעבים לממתקים כמשהו שמרגיע אותם. גם כאן מדובר ברעב לממתקים כתגובה למצבים רגשיים של חוסר ויסות. כשהילד עצוב, עצבני או במצוקה, הוא פונה לממתק כמקור לנחמה והרגעה".

חזירים מלידה

ההתחזרות בבתים אחרים, יכולה להתבטא כשליפה מהשולחן, בקשה בחוצפה של אני רוצה עוד, חטיפת ממתק מידו של ילד אחר, אי רצון לחלוק בחטיף ועוד. האם זה טבעי שכך ילדים מתנהגים? מקובל להאמין שנימוסים הם עניין של הרגל, ולכן כבר מגיל צעיר ניתן להקנות לילדים נימוסים. כיצד נעשה זאת? אלוני מסבירה כי בגיל הגן, ילדים מתחילים לפתח את יכולת האמפתיה לאחר, ההתחשבות ברגשות הזולת, להבין יחסי סיבה-תוצאה ועוד. לדבריה, זה הזמן להתחיל ללמד את הילד, בהזדמנויות שונות, כיצד מקובל ורצוי לנהוג. "ניתן לשאול בצורה ישירה: "מה אתה חושב שאמא של יובל הרגישה כשחטפת את כל השוקולד או כשדרשת "עוד מים". אחר כך אפשר להסביר לילד, עד כמה התנהגות וצורת דיבור כזו עשויה להעליב ולהעציב את הילד ואימו". ובכל זאת, היא מוסיפה, שלא כל הילדים מתנהגים בחוסר נימוס. יש ילדים שגדלים במשפחות בהן שמים יותר דגש על נימוסים, שהם רואים את הוריהם מתנהגים בנימוס, גם אחד כלפי השני במסגרת המשפחה המצומצמת וגם כלפי השכנים. מכאן שחשוב להוות להם דוגמה חיובית.
 
 

בחן את עצמך: האם אתה מנומס?

איזה חינוך נדרש מצד ההורים בכדי שילד ישמור על נימוסים נאותים? השאלה הראשונה שיש לשאול, מציעה אלוני, היא מדוע בכלל להקנות נימוסים? שיעור בנימוסים הוא שיעור לחיים, היא אומרת. לא מדובר רק ברשימה של "עשה" ו"אל תעשה". "נימוסים והליכות הם חלק מההתפתחות החברתית שלנו, דרך חיים המבוססת על הכלל: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". אלה הם נורמות חברתיות שמאפשרות לנו לחיות עם הזולת בכבוד ובשלום. נימוסים מאפשרים לשמור על סדר חברתי. כשילד או מבוגר יודע כיצד עליו להתנהג ומה מצופה ממנו בחברה, קל לו יותר להתאים עצמו, להרגיש בנוח ולא להרגיש בולט וחריג בחברה".

נימוסים בינלאומיים

גם אם בחברה הישראלית פחות שמים דגש על נימוסים והליכות, מוסיפה אלוני, חשוב שהילד ידע כיצד להתנהג בעולם הרחב ומהם כללי הנימוס המקובלים במרבית המדינות. "מעבר להבדלים בין תרבותיים, ולכך שלכל חברה יש כללי התנהגות ספציפיים, קיימים מספר כללי נימוסים שמקובלים ומוערכים בכל החברות. כך למשל, חשוב ללמד אותו את חשיבותן של "מילות הקסם": אמירת סליחה או תודה על ממתק שקיבל, מתנות ליום הולדת או מחמאה. בנוסף, נימוסים מסייעים לחזק דימוי עצמי וביטחון עצמי, כמו גם לשפר יחסים חברתיים. ילדים לא ילמדו לכבד את עצמם ולהצליח בחברה אם לא יכבדו אחרים".
 

נימוסי שולחן

סיבה למסיבה
 סיבה למסיבה  
 צילום: אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages 
 
פעמים רבות, כשמדברים על נימוסים מתייחסים ל"נימוסי שולחן". זאת כיוון ששעות הארוחה הינן אירוע חברתי, המזמן אנשים בקשר קרוב. "אם ילד רואה את אחותו חוטפת את כל הצ'יפס באנוכיות או את סבא יורק בשר חזרה לצלחת או את אבא מדבר וצוחק בפה מלא, הוא ירגיש מובך ונגעל. כמובן, שהוא יבין שגם אחרים מתבוננים בהתנהגות שלו".

בבית ומחוצה לו

בדרך כלל נימוסי שולחן מוקנים בגיל צעיר בסביבת המשפחה, מנחמת אלוני. קל יחסית ללמד ילדים את נימוסי השולחן, כיוון שהם נובעים מהתחשבות בזולת וכללים בטיחותיים. ילדים שממלאים את הפה בכמויות גדולות של אוכל או מדברים בפה מלא, עלולים להקדים קנה לוושט ולהיחנק. הורים מלמדים כבר בגיל צעיר להשתמש בסכו"ם, לא ללקק ידיים, לאכול בפה סגור, להמתין שיגישו לאחרים לפני שמתחילים לאכול ולא לקום לפני תום הארוחה. כמובן שקיימים הבדלים בין משפחות שונות ולפי סוגי המאכלים המוגשים (יש מאכלים שניתן לאכול עם הידיים). כמו כן, מזכירה אלוני, קיימים הבדלים בין נימוסים ליד שולחן המשפחה, שזו ארוחה פחות רשמית, לבין הנימוסים המצופים כשאוכלים במסעדות או מתארחים אצל אחרים. בעניין זה, היא מציינת, שחשוב ללמד את הילד שעליו להיות ערני למנהגים הנהוגים בבית של החבר או במסעדה, ויתכן והוא יראה שם כללים שלא נהוגים במשפחתו. "חשוב גם לעשות עם הילד תאום ציפיות. לפני שהוא הולך לחבר, לסבא וסבתא, או למסעדה, חשוב להבהיר לו כיצד אנו מצפים שיתנהג ולהזכיר לו את הכללים הבסיסיים".
 

הורה במבוכה

מה מרגיש ההורה "המושפל", כשילדו חוטף ממתקים, כאילו ולא טעם מהם מעולם? "לרוב, הילד נתפס ככרטיס הביקור של ההורים. כשילד מתארח אצל חבר, ניתן להבחין בין התנהגויות שקשורות לאישיותו, כמו למשל, ילד בעל טמפרמנט שמח, דינאמי, שקט או איטי, לבין התנהגויות שראה בבית ורכש מהוריו, כמו ילד שחוטף בגסות ממתקים, פותח את דלת המקרר בבית של חבר, מתפרץ לדברי אחרים או אוכל בפה פתוח. בדרך כלל, כשהילד "עושה בושות", ההורים מרגישים שהם נכשלו וצריכים מהר לתקן את הרושם, בעוד התגובה השכיחה באותו הרגע היא של כעס כלפי הילד וניסיון להעמיד אותו במקום ולאיים".
 

איזה מסר על ההורה לשדר לילד דווקא בזמן מעשה?

אלוני מציינת תגובות שונות של הורים: ההורים שיגיבו בהומור, כאלו שיתנהגו כאילו לא אכפת להם, או ההורים שיתפלאו היכן רכש את ההתנהגות הזו, ואז הם עשויים לומר: "הילד למד לדבר ככה בגן". "בשעת מעשה, חשוב לגנות את ההתנהגות של הילד ולהציב גבולות ברורים. לא חייבים לעשות זאת ליד כולם. אלא, אפשר לקחת מיד את הילד לצד, להזכיר ולומר לו בצורה ברורה וחד משמעית: "כך לא מבקשים מים. אם אתה צמא, לך לאימא של עמית ותבקש בנימוס" או "זה לא מנומס לחטוף את כל הממתקים. את אורחת כאן, ולכן תמתיני שיציעו לך או שתיקחי מעט ואחר כך תשאלי אם אפשר עוד". מאוחר יותר, בבית, בשעת רגיעה, חשוב לשוחח עם הילד ושוב להסביר מדוע אנו מתנהגים בנימוס, כיצד אחרים חשים כשמעליבים אותם, ומה מצפים מהילד בפעמים הבאות".

לסיכום, נוכל לציין שמחקרים שנערכו בנושא, מצאו שהורים שהציגו לילדיהם כללים ברורים, הביעו ציפיות גבוהות לצד מתן הסברים לגבי הרציונאל (מדוע חשוב להתנהג בנימוס), ובמקביל גילו גמישות ושמו דגש על חיזוקים ועידוד לילד (יותר מאשר על עונשים), הצליחו יותר בטווח הארוך. מכאן, שבחינוך כמו בחינוך, מדובר בתהליך של שנים, ולכן חשוב כהורים להיות סבלניים ועקביים גם בחינוך לנימוסים.

עוד בערוץ -
הכל על ילד "מאולף"
הפרעות אכילה גם בגיל הרך
מה יעלה בגורל עתידו הקולינרי כשיגיע לגן?
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by