בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
תמונות מחיי גירושין 
אך נזכור את כולם 
 
  צילום: אילוסטרציה    
תמונות מחיי גירושין |
 

אין ספק שהמצאנו לעצמנו את המושג "זיכרון קצר", זה לא משהו שבאמת קיים במציאות, זו דרך אחרת להודות כי יש דברים שאנחנו פשוט מעדיפים לשכוח

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 שימו לב כמה תמימות היתה באיש שהצטייר בעינינו אדון כל-יכול, עם המבט הקר והרירי בעיניים הקרפדיות, הלב היהודי החם, וכף היד המלאה במעות 
תגידו, מישהו יודע מה שלום גאידמק? יש לכם מושג אם מישהו מבית"ר ירושלים זכר לשלוח לו זר פרחים ואיחולי החלמה לבית החולים בו הוא מאושפז? אתם לא קצת מתגעגעים אליו שיבוא ויאוורר את תושבי הדרום המופגזים לאיזה נופשון? אולי איזה ברביקיו סמלי לכבוד ההפוגה?
 
אתה נראה לי מוכר... איפה שירתת?
 אתה נראה לי מוכר... איפה שירתת? 
 צילום: שרון בוקוב 
 
אין לי שום דבר אישי עם האיש, והמניירות הפזרניות שלו לא עשו עליי רושם מעולם. אבל לבי יוצא אל האוליגרך החולה - שכמה שהחשיב עצמו ממולח וחלקלק בענייני כספים - אכל אותה במה שנקרא "הקומבינה הישראלית". שימו לב כמה תמימות היו באיש שהצטייר בעינינו אדון כל-יכול, עם המבט הקר והרירי בעיניים הקרפדיות, הלב היהודי החם, וכף היד המלאה במעות - דמי כיס לעושי דברו.
 
 
 
יש לי הרגשה שגם אם היו תולים צילומי פורטרט שלי בגודל בניין, מסביב לכל האצטדיון שרכשתי, וקוראים לי מלכה בקריאות קצובות, הייתי מתבלבלת. יכול להיות שבהתחלה הייתי חושדת בכוונות של הממליכים, אבל כעבור זמן מה בטח הייתי משתכנעת שאני מלכה. כמעט ועושה חשק לשבת איתו על כוס וודקה, או תה – בכל זאת, האיש לא מרגיש טוב אז אולי וודקה זה לא ממש מתאים – ולהשמיע לו את הגרסה העברית של וולדימיר וויסוצקי; ארכדי דוכין בשיר "טמבל".

ובאמת, לא ממש אכפת לי מגאידמק, אבל הזיכרון הקצר של העם כן מדאיג. מן תכונה ישראלית כזאת - שיכחון לאומי - לא לזכור מה היה וגם לא לתכנן יותר מדי קדימה. כולם רוצים "כאן ועכשיו" – כי מחר על הזין שלנו.
 
 הזיכרון הקצר של העם כן מדאיג. מן תכונה ישראלית כזאת - שיכחון לאומי - לא לזכור מה היה וגם לא לתכנן יותר מדי קדימה 
במשך הרבה שנים הייתה מישהי שניהלה את "פרוייקט מדרחוב נחלת-בנימין" מטעם עיריית תל אביב. יום אחד גילו בעירייה שהאישה לקחה הון לכיסה על ידי כל מיני קומבינות שעשתה עם אומני הרחוב והשכרת המחסנים לאומנים שמוכרים במדרחוב, כמובן שהעיפו אותה מתפקידה לאלתר. אבל כעבור זמן מה שכחו לתחמנית את העקיצה שעקצה אותם וזכרו לה בהערכה רבה את יכולתה לקמבן, ונתנו לה לנהל את "פרוייקט דיזינגוף המתחדש". כי ככה זה, אצלנו מעריכים קומבינאטורים. פה הגינות ויושר הם שם נרדף לפראייריות, והזיכרון לא משהו.
 
מישהו זוכר שבשנות השבעים מכרו לנו את פלאטו שרון כגנב חלקלק ופושע נמלט, ובשנים האחרונות הוא מצטלם בתוכניות אירוח על משבצת איש עסקים שרמנטי בניחוח צרפתי? איך אפשר לשכוח כיצד מכרו לנו את אריאל שרון מצטלם כסבא חביב, הנושא טלה על הידיים שלא על מנת לאכול אותו. וכולם – כולל מיטב חבריי השמאלנים – שכחו לו את סברה ושאתילה ואת שאר המחדלים בלבנון ואצו רצו לשים לו פתק בקלפי.
 
אבל למה להיטפל רק לבני אדם פרטיים ולפוליטיקאים? בואו נדבר על יבשת אירופה, שגורמת ללא מעט אנשים לרצות להשיג דרכון שיקנה להם את האושר של להיות שותפים באיחוד. אירופה שעשתה קמבק אחד גדול ויש נטייה לשכוח לה את כיעורה. אותה אירופה האנטישמית והרצחנית שאחראית לזוועות של שתי מלחמות עולם ושואה, והיום קורצת לנו להצטרף אליה. אירופה היפה והגזענית עם תרבות הנימוסים, מסעדות הגורמה והמבנים האסטטיים. אבל בינינו – מי זוכר?
 
 המנגנון האחראי על הזיכרון במוח שלנו נמצא שם בעיקר כדי להגן עלינו וללמד אותנו לשכוח, משום שנפש האדם הייתה קורסת לו היינו זוכרים כל רגע וחוויה בחיינו 
אני חייבת להגיד שכשהתחלתי לכתוב את הרשימה הזאת חשבתי שיהיו לי הרבה דוגמאות לזיכרון הקצר של העם, ולכל מיני מושחתים ששכחו להם את עוולותיהם. הרי כל כך הרבה פעמים מופיע אחד כזה בתקשורת ואני אומרת לעצמי: תראי את הקומבינאטור המושחת הזה, איך שכחו לו הכל והוא עשה קמבק מפואר, ומה שהיה – כלא היה.
 
אפילו הלכתי לחבר גאון עם זיכרון פנומנאלי וביקשתי שיעזור לי להיזכר בכל מיני מושחתים שחזרו באריזה אחרת ואף אחד לא זוכר להם את המחדלים שחוללו. אבל גם אצלו הראש ביצע delete, כי ככה זה - המנגנון האחראי על הזיכרון במוח שלנו נמצא שם בעיקר להגן עלינו וללמד אותנו לשכוח, משום שנפש האדם הייתה קורסת לו היינו זוכרים כל רגע וחוויה בחיינו.
 
אני אנצל את העובדה שהבחור החדש שלי מסרב לקרוא את הטור שלי כדי להתלונן קצת על מה שקורה בינינו. נכון שמתנשקים ומתגפפים המון, ונכון שיש לו טעם וריח נפלאים, ונכון שלכל הדעות הנתונים שלו (אורך+עובי) מרשימים, אבל לחולה בראש כמוני - חסרות הסטיות. אחרי כל זיון מהזן המיסיונרי הרגיל והפשוט, אני מוצאת עצמי מתגעגעת למוח היצירתי של הפסיכיאטר, ולצעצועיו.


"תמונות מחיי גירושין" - לכל הפרקים
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by