בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
ילדים והורים  
יפה וטוב לה, שמן ורע לו  
 
 חינוך מהבית     צילום: אילוסטרציה: אימג`בנק/gettyimages    
ילדים והורים  |
 
לימור גריף

ילדים הם לא רעים מטבעם, אך בכל הנוגע למי ששונה מהם, הם יכולים אפילו להתאכזר. מדוע ילדים קטנים מנדים מסביבתם ילדים שמנים או בעלי לקויות?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מאיזה גיל מתחילים הילדים להבחין בין שמן לרזה ועד כמה אנחנו ההורים "אשמים" בעניין, ומדוע נראים גילויי אכזריות כה בוטים כלפי ילדים שונים?
 

השמן והרזה

 
לדבריה של ד"ר שלי רקובר, פסיכולוגית ופסיכוטרפיסטית, מרצה בחוג לפסיכולוגיה המכללה האקדמית "כנרת", עמק הירדן, ההגדרות הערכיות-שיפוטיות של שמן ורזה (כמו שאר ההגדרות של מה טוב, יפה רע או מכוער) הן הגדרות שאינן "מולדות", אלא תלויות תרבות וסביבה. ילדים מרגע לידתם חשופים וקשובים לגירויים ולמסרים החברתיים מהסביבה, אך אנו ההורים נתחיל לראות את ההשפעה עליהם, החל מסביבות גיל שלוש – תחילת גיל הילדות וההתנהגויות החברתיות.
 

עלבון אישי

מה עם מגיפת ההשמנה?
 מה עם מגיפת ההשמנה? 
 צילום: אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages 
 
מתי הילדים מתחילים להיעלב מהערותיהם של אחרים וכיצד הם מגיבים בדרך כלל? ד"ר רקובר מציינת כי לא ברור מתי בדיוק ילדים מתחילים להרגיש תחושה של עלבון מאחר, על כך נוכל להסיק רק מההתנהגותם, אך בהחלט ייתכן כי הם חשים תחושות אלה עוד קודם לכן. "בד"כ מתחילים לראות היעלבויות לקראת גיל שלוש כאמור, סביב המעבר מינקות לילדות. ילדים נעלבים - ומאוד וחשוב לזכור זאת. תחושות העלבון וההשפלה הן צורבות במיוחד בגיל הצעיר מאחר ולילד אין עדיין מנגנוני ויסות והרגעה פנימיים כמו לבוגר וכן תפיסותיו את עצמו ואת העולם הן דיכוטומיות (שחור ולבן), מה שמקשה עוד יותר את "ההתאוששות" מהעלבון, שנחווה לפיכך כשולל את הילד כולו".

יפה הוא טוב יותר?

מדוע ילדים מתאכזרים לילדים שמנים? האם אנו מלמדים את ילדינו להימשך בעיקר ליופי וטיפוח? האם שמן אינו נמנה בקטגוריה הזו? כפי שכבר ציינה ד"ר רקובר, קיימים שיפוטים ערכיים-אידיאליים כגון: מה טוב/רע, יפה/מכוער והם תלויי תרבות וסביבה. לכן, לדבריה, אנו עדים לכך שבתרבויות שונות, ערכים אלה באים לידי ביטוי באופנים שונים או כפי שנאמר כבר: "פורנוגרפיה היא עניין של גיאוגרפיה".

"בחברה המערבית לה אנו משתייכים, ערך הרזון נחשב למשאת נפש, לחיובי, לטוב וליפה. מדוע זה כך והאם זה טוב או רע - זה כבר דיון אחר. מכול מקום, ילדים מאוד קשובים לערכי האידיאל החברתי להם הם משתייכים, זה חלק מתהליכי ההתפתחות והבנייה הנפשית-פסיכולוגית שלהם (למשל עפ"י פרויד, מדובר בחלק מבנית הסופר אגו) וחלק מתהליכי הסוציאליזציה שלהם. כלומר, תהליכים המכשירים אותם להפוך לחלק מהמרקם האנושי-חברתי-תרבותי של סביבתם".
 
 

קיצוניות בולטת

בגילאים הצעירים, מסבירה ד"ר רקובר, המתאפיינים כאמור בתפיסות דיכוטומיות וחוסר יכולת לאינטגרציה של ערכים ואידיאלים מנוגדים (טוב ורע או יפה ומכוער ביחד), ילדים עשויים להפגין נוקשות שמרנית מאוד ביחס לערכים אלה, ולכן יראו אפילו יותר ממבוגרים, התנהגויות קיצוניות שמיועדות "לשמור" על ערכים אלה. מכאן שנוכל לראות ילדים שמגנים (עד כדי אכזריות) על ילדים שמנים או כל חריגה אחרת מערך או אידיאל אחר. "מידת הגינוי שמופגנת כמובן משתנה מילד לילד, הדבר קשור גם במאפיינים מולדים של הילד (למשל רמות עוררות, טמפרמנט, סתגלתנות וכדומה) וגם למאפיינים סביבתיים (למשל, כמה סובלנות מפגינים הורי הילד לחריגות בכלל ושל הילד עצמו בפרט)".
 

תפקיד השמן במערכה

מעריצה נסיכות יפות
 מעריצה נסיכות יפות  
 צילום: אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages 
 
המצב קשה יותר עבור הילד השמן, כיצד נוכל לחנך אותו, ובעיקר להדריך אותו, להתמודד בחברה שכזו? האמת, טוענת ד"ר רקובר, כי חייו של כל חריג בחברה הם די קשים וכמובן שככל שחריגותו בולטת יותר לעין, כך יהיה הדבר קשה יותר. "במידה רבה הבעיה אינה "לחנך" את הילד השמן – למעט כמובן לעזור לו ל"התיישר" על פי הנורמה החברתית (היינו, דיאטות וכדומה) ובמקביל לנסות להסביר את מה שילדים (וכנראה שגם לא מעט מבוגרים) עדיין לא מצליחים להבין: ששונה/חריג אינו בהכרח רע או מכוער. האמת שמבחינה זו האבולוציה והביולוגיה שלנו אינה עוזרת לנו, שכן מבחינה אבולוציונית אנו די "מתוכנתים" לתפוס את השונה כמפחיד/רע/מכוער וכו' – מטעמי הישרדות. הדבר הנכון לעשות במקרה זה, הוא דווקא לנסות "לחנך" את הסביבה". ומכאן כדאי שנציץ גם בשאלה הבאה:

כיצד נלמד את ילדינו הרזה שלא להתעלל בילדים השמנים?

גם כאן הדבר לא פשוט, מסבירה ד"ר רקובר ומנמקת: "די קשה להורה הפרטי היחידי לצאת כנגד שטיפת המוח של המסרים שמעבירה החברה, שרזה הוא יפה ושמן הוא מכוער. כך שבמידה רבה יש תסכול רב בניסיון של הורים להעביר לילדם מסרים המנסים לצאת כנגד ערכי החברה. לדעתי, כאן ישנה חשיבות רבה יותר לדוגמא האישית של ההורים והחינוך המעשי יומיומי בתוך הבית, מאשר ב"הרצאות" ומסרים מילוליים. ילדים לא רק שאינם טיפשים, אלא שיש להם יכולות מאוד מפותחות "לעלות" דווקא על המסרים הכפולים שלנו, ההורים. ולכן, אמא או אבא שעוסקים בעצמם ב"פולחן" הרזון ותפיסות היפה והטוב המותאמות ונובעות ממנו – לא יוכלו לעולם להצליח בהעברת מסר חינוכי ש"שמן" זה טוב או רצוי או לא מכוער".

רק אם אנו כהורים ננהג ונחייה עפ"י הערכים והאידיאלים שאינם כוללים את הרזון כערך דומיננטי ומוערך בחיינו, מסכמת ד"ר רקובר, תהיה לכך השפעה משמעותית על ילדנו. עד אז, נוכל מקסימום לטרפד נקודתית העלבה או התאכזרות לילד שמן, אך לא מעבר לכך.

עוד בערוץ -
ילדי ישראל, מקום שלישי בעולם בהשמנה
ילדות בנות שלוש שחושבות שקצת בטן זה מכוער
מקובלים ולא מקובלים בגן הילדים
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by