בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
אבא 
איפה הילד שלי? 
 
 לפעמים במרחק נגיעה     צילום: אילוסטרציה: אימג`בנק/gettyimages    
אבא |
 
גליה דן לי, ניו יורק

סיפורו הכואב של דיוויד גולדמן, דוגמן צמרת לשעבר, שנלחם בימים אלו על זכותו לאבהות על בנו הצעיר, שנחטף ממנו ואף נשאר בברזיל לאחר מות אימו

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כשדיויד גולדמן, דוגמן צמרת לשעבר ואב מסור מניו-ג'רסי, נפרד מבנו בן הארבע בשדה התעופה המקומי, הוא לא תאר לעצמו שהפעם הבאה שבה יזכה לראות אותו שוב, תהיה רק אחרי ארבע שנים, אין ספור מאבקים משפטיים ושיברונות לב. אשתו של גולדמן, ברונה, לה היה נשוי עד אז באושר (או לפחות כך חשב) נסעה עם הילד, שון, לביקור בן שבועיים בברזיל, ארץ מולדתה, ודיויד האב היה אמור להצטרף אל השניים כעבור שבוע. כמה ימים אחרי שהבן והאם עזבו, השאירה ברונה לדיויד הודעה טלפונית שבה היא מודיעה לו לאקונית, שהיחסים בינהם נגמרו, והילד נשאר איתה בברזיל.
 

חטיפה מתכוננת מראש

לא עלה על הסוס
 לא עלה על הסוס  
 צילום: אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages 
 
אחרי שהתאושש מהשוק הראשוני, הורה האינסטינקט האבהי לגולדמן לעלות על המטוס הראשון לברזיל. אבל עורכי הדין ששכר יעצו לו אחרת. כדי שהמשפט יידון בבית המשפט בניו-ג'רסי, כפי שאמור להיות על פי הסכמים בינלאומיים בין ארה"ב לברזיל, רצוי לו להשאר בארה"ב. כך קרה שחלפה כמעט שנה וחצי מאז שגולדמן נסע בפעם הראשונה לברזיל לנסות ולהפגש עם בנו. ברונה מצידה, לא הגיעה לאף אחד משימועי המשמורת שהיו אמורים להתקיים בבית המשפט בניו ג'רסי, ואף צמצמה את הקשר הטלפוני המועט שהיה קיים בין האב לבנו עד להפסקתו המוחלטת. הוריה של ברונה, שעד אז היו ביחסים חמים וטובים עם החתן, סרבו גם הם לקבל ממנו שיחות, ניתקו את הטלפון בפניו כאשר התקשר, ואף שינו את המספר כדי שלא יוכל ליצור עימם קשר. בדיעבד הסתבר כי ההורים היו שותפים מלאים לחטיפה: בחודש שקדם לנסיעתה של ברונה לברזיל הם שהו בביתם של בני הזוג, ועזרו באריזות ובהכנות.

ידיעה טרגית

גולדמן, שלא ידע את נפשו מרב צער וגעגועים לבנו, נסע לבסוף לברזיל, אך שם הופתע לגלות שהוא עומד בפני חומה בצורה, הפעם מצד מערכת המשפט המקומית. בית המשפט בברזיל קבע כי ברונה, שהספיקה מאז להינשא לעורך דין מקומי ובעל שם, תמשיך להחזיק בילד משום שבשנתיים האחרונות הוא התגורר עמה, וכל שינוי בסטטוס קוו אינו לטובתו. פעם אחר פעם, פסק בית המשפט לרעתו של גולדמן, והתעלם שוב ושוב מהנסיבות הבלתי חוקיות שהובילו למצב הקפקאי שנוצר ומזכויותיו החוקיות והלגיטימיות של גולדמן כאביו הביולוגי והמסור של הילד (אפילו ברונה הודתה כי "דיוויד הוא אבא נהדר", אך הוסיפה, שאף אחד אינו יכול להכריח אותה לחיות במקום זר בניגוד לרצונה).

ממש כשגולדמן האמין שלעולם כבר לא יזכה לראות את בנו, התרחש מפנה טרגי נוסף ברצף הארועים הקשה. בשיחת טלפון בלתי צפויה מברזיל הודיע לדיוויד עורך הדין מקומי ששכר, כי ברונה שהייתה באותו זמן בסיום ההריון השני, נפטרה בזמן הלידה. אחרי שהתגבר על השוק של הידיעה הטרגית, והבין כי בנו איבד עכשיו לא רק את אביו, אלא גם את אימו, היה בטוח גולדמן כי בית המשפט הברזילאי סוף סוף יתפכח, ויתיר לאב הביולוגי להתאחד עם בנו. או אז התברר כי אביו החורג של שון, בעלה של ברונה, ביקש להסיר את שמו של גולדמן מתעודת הלידה של בנו, ולקבל על הילד משמורת מלאה. גם הפעם עמד בית המשפט הברזילאי לצידה של משפחת האם, אך פסק שגולדמן יוכל לבקר את בנו למשך מספר שעות. צוות טלוויזיה של האי בי סי שהתלווה לגולדמן במסעו לברזיל, תיעד אכזבה ושברון לב נוספים של האב, כאשר לאחר המתנה של שלוש שעות לבנו בתוך הרכב השכור, התברר כי האב החורג מעולם לא התכוון להגיע למקום המפגש ועקבותיו נעלמו.
 

מפגש מחודש

זיכרונות רחוקים
 זיכרונות רחוקים  
 צילום: אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages 
 
תוכנית הטלוויזיה שעקבה אחר סיפורו הטרגי של גולדמן, עוררה הדים רבים, והגיעה עד לממשל ולקונגרס. איש הקונגרס כריס סמית' מניו-ג'רסי התנדב לטפל אישית במקרה, והתלווה לפגישה המיוחלת בתיווכו בין הילד לאביו בברזיל. שון, שמלאו לו לא מכבר שמונה שנים, זיהה את אביו, אך התקשה להסתיר את אכזבתו מהנתק הממושך בינהם. המילים הראשונות שיצאו מפיו של הילד יפה התואר ולמוד הסבל היו "למה לקח לך כל כך הרבה זמן להגיע?" גולדמן הסביר בדמעות לבנו שכל כך הרבה פעמים הוא היה ממש קרוב, אך בשל בעיות חוקיות, שיום אחד יבין אותם, זה פשוט לא קרה. את המפגש המחודש בין האב לבנו תאר גולדמן כ"דבר הכי מדהים שקרה לי מאז ששון נולד. אחרי כל כך הרבה זמן זכיתי לראות את בני, לחבק אותו ולומר לו עד כמה התגעגתי אליו, וכמה נפלא לי להיות איתו שוב".

גבולות זרים

גולדמן נלחם בימים אלה להשיג משמורת מלאה של בנו, ומתכנן להביא אותו אחרי שכל הסיוט הזה ייגמר, חזרה הביתה, אל החדר הריק שמחכה לו כבר ארבע שנים. אך בהסתמך על נסיון העבר, גולדמן יודע שהמאבק הזה יהיה ממושך ומר. סיפורו של גולדמן מוכיח עד כמה הסכמים בינלאומיים בין מדינות יכולים להיות ריקים מתוכן וחסרי משמעות. כיצד יכול להיווצר מצב אבסורדי שבו ההורה החוטף מקבל עדיפות על ההורה הביולוגי, רק משום שהילד התרגל להיות עימו מתוקף החטיפה, וכיצד ההורה, שעליו ועל ילדו אמורים הסכמי המשמורת להגן, יכול למצוא עצמו עומד חסר אונים מול מערכת אטומה וחסרת מצפון, שמדברת אליו בשפה זרה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by