בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
בריאות המשפחה 
גיל המעבר 
 
  צילום: (צילום אילוסטרציה: אימג`בנק/gettyimages) שלא תעזו    
בריאות המשפחה |
 
מאיה אילה שמש, נענע 10

בסביבות 35 מתחילה להיפגע יכולת הרבייה. בשנים שלאחר מכן מתחילים גלי החום, הפרעות השינה, הפרעות במצבי הרוח והפרעות בתפקוד המיני. רגע לפני שנתחיל, תבטיחו שלא תכנו את המצב גיל הבלות, ותזכרו לקרוא לו: גיל המעבר

 
 
 
 
 
 
 
 
 
(צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages) תמיכה הולמת מבן הזוג עוזרת
 (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages) תמיכה הולמת מבן הזוג עוזרת   
הביטוי השכיח הוא מנופאוזה (הווסת האחרונה). הרוסים קוראים לזה "קלימקס" ואנחנו דווקא הכי מדויקים כאשר אנחנו מכנים את התופעה: "גיל המעבר". כיוון שאכן יש מעבר מתקופה של שינויים הורמונליים יומיים וחודשיים, כפי שמכנה סימון דה-בובואר "מלחמה בפוריות" – מתקופה של ווסת, ביוץ והיריון לתקופה של שקט הורמונלי. כך מספר לנו ד"ר גדעון קופרניק, ממרפאות גיל המעבר בבית החולים קפלן ואסותא השלום, וסגן יו"ר האגודה לגיל המעבר. הוא מבקש שלא נקרא לתקופה הזאת: גיל הבלות. "בלות זה נשמע נורא. כאילו משהו התבלה, וכמובן זה לא כך, יש מעבר אבל לא בלייה. בנוסף, אין בשום שפה מושג דומה".
 

בצעדי צב

 
ד"ר קופרניק מסביר שגיל המעבר הוא תוצאה של הזדקנות השחלה. כאשר שתי תופעות מתרחשות כתוצאה מהזדקנות זו: ראשית, אותם אזורים בשחלה שמייצרים את הביציות נעלמים, ולכן נגמר הכושר לייצר ביציות לרבייה. שנית, ירידה עד העלמות בייצור והפרשה של הורמוני המין- אסטרוגן ופרוגסטרון. התהליכים של הפסקת היכולת לרבייה והירידה בהורמונים לא מתרחשים בן-לילה. מדובר בתהליכים איטיים וממושכים. ולמעשה, היכולת לרבייה מתחילה להיפגע כבר בסביבות גיל 35. הירידה ברמת ההורמונים גם היא הדרגתית ומתבטאת בתחילה בהתקצרות מחזור הווסת הסדיר. "ממחזור כל 28 יום זה יורד ל- 25 יום או אף פחות. בתקופה זו יש עדיין ביוץ ומבחינה הורמונאלית פירושו הפרשה תקינה של אסטרוגן ופרוגסטרון". לאחר מכן מתחילה תקופה של מחזורים לא סדירים לסירוגין עם מחזורים סדירים. "אי הסדר הוא בלתי צפוי וקשה להעריך מה יקרה", מתאר ד"ר קופרניק, "בתקופת אי הסדר אין ביוץ והביטוי ההורמונאלי הוא חסר פרוגסטרון אבל עדיין מספיק ואפילו יותר מהרגיל של אסטרוגן". לאחר תקופה ממוצעת של כשנה המחזור מפסיק לחלוטין. עכשיו כבר אין מספיק אסטרוגן שמייצר דימום ווסתי.
 

מתי מתחיל גיל המעבר?

גיל המעבר או המנופאוזה, מתחיל שנה לאחר המחזור האחרון. דבר מעניין הוא שבכל ארץ הגיל הממוצע של התחלת גיל המעבר שונה. בארץ הגיל הממוצע הוא בסביבות גיל 50.
ד"ר קופרניק מציין, שלא תמיד המעבר לגיל המעבר הוא הדרגתי. במקרים שיש צורך לכרות את השחלות בניתוח- גיל המעבר הוא מיידי, פתאומי. במקרה כזה הסימנים והמשמעות הבריאותית של גיל המעבר שונים. ואם שאלתם את עצמכם אם אישה שגיל התחלת הווסת שלה היה מוקדם גם תחווה את גיל המעבר מוקדם – אז התשובה היא שאין קשר בין גיל הווסת הראשונה לגיל שבו נכנסת האישה לגיל המעבר. ואם שאלתם אם יש גורמים אחרים שיכולים להשפיע על התחלת גיל המעבר, אז דעו שדווקא כן יש גורמים סביבתיים שיכולים להשפיע כמו למשל, עישון שמקדים את הגיל הממוצע בכשנתיים.
 
 

מאפייני הגיל

(צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages) דווקא בגיל 50 הפסקתי לישון
 (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages) דווקא בגיל 50 הפסקתי לישון   
ד"ר קופרניק מסביר שאת גיל המעבר מאפיינים שני מאורעות חשובים: מדובר במספר רב של תופעות שיכולות להטריד ולגרום לפגיעה משמעותית באיכות החיים. כאשר התופעה השכיחה והידועה היא הופעת גלי חום, שמשמעותם גל חום שעולה מהחזה לפנים ומלווה בדרך כלל בדפיקות לב ובהזעה, ונמשך כדקה או מעט יותר. גלי החום יכולים להופיע מספר מועט או רב של פעמים במשך היום ואף יכולים להופיע בלילה ולגרום להפרעות שינה קשות. השכיחות של גלי החום שונה מאישה לאישה. עם זאת רוב הנשים – עד 75% סובלות מדרגות שונות של גלי חום וכ- 25% מוגדרות כסבל קשה.

ואם אתם שואלים על הפרעות בשינה, כ-%50 מהנשים בגיל המעבר סובלות ממנה. ולדבר משמעות רבה לאישה ולבן זוגה, כיוון שהפרעה בשינה גורמת לא רק לעייפות אלא גם לקשיים ולירידה בתפקוד היומי, להפרעות משמעותיות בתפקוד המיני ואף להגדלת הסיכון להופעת מחלות כרוניות כמו מחלת לב ודיכאון.

בנוסף לגלי החום ולהפרעות בשינה, שכיחות תלונות פסיכולוגיות כמו עצבנות, ירידה במצב הרוח עד דיכאון וחרדה. שכיחות השינויים במצבי הרוח בכל הדרגות היא עד 50% . קבוצה נוספת של סימנים היא קבוצת התלונות הגופניות כמו כאבי פרקים, מגרנות ויובש בנרתיק. ולקינוח, נוסף על הקושי והכאבים שמופיעים כתוצאה מהשינויים בנרתיק, חלה גם ירידה בתפקוד המיני, למעשה, מדובר בבעיה שכיחה ואם נדבר במספרים - מעל 50-60% סובלות מהפרעות בתפקוד המיני.

ואם כל זה לא מספיק, אז המאורע השני שמאפיין את גיל המעבר הוא האצה בשנים הראשונות שלאחר הווסת האחרונה במחלות כרוניות כמו מחלות לב, אוסטיאופורוזיס וירידה באיכות העצם והמפרקים, דמנציה ואלצהיימר, ירידה באיכות העור ועוד.
 

גוף ונפש

אז כפי שכבר ציינו, לגיל המעבר יש גם השפעה נפשית. וכמו תמיד, מי אשם - אם לא ההורמונים? "לאסטרוגן תפקיד חשוב בתפקוד המוח, ולכן סביר שחסרונו ישפיע על תפקודו", מסביר ד"ר קופרניק וטוען שנוכל למצוא את ההשפעה במספר שטחים: שינויים במצב הרוח, הופעת חרדה, מתח ודיכאון נגרמים לא רק כתוצאה של אפקט "דומינו" – גלי חום שגורמים לחוסר שינה שגורם להופעת עייפות שגורמת לדיכאון, אלא גם כתוצאה מהשפעה ישירה על תפקוד המוח. בנוסף, שינויים בתפקוד קוגניטיבי כמו ירידה בזיכרון, בריכוז ובכושר למידה ועליה בשכיחות מחלות דמנטיות כמו אלצהיימר.
 

הטיפול ההורמונלי

(צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages) ההורמון הטיפולי זהה לזה המקורי
 (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages) ההורמון הטיפולי זהה לזה המקורי   
על פי ד"ר קופרניק, הבשורה הטובה היא שיש דרכים יעילות ולא מסוכנות להתמודד עם שתי הצורות של הצרות - גם עם הסימנים וגם עם ההאצה במחלות הכרוניות. אם זכור לכם, לפני מספר שנים התחוללה סערה תקשורתית בנוגע לתרופות ההורמונליות שניתנות כטיפול בגיל המעבר. ביקורת רבה נמתחה על מחקר זה וכיום, בין היתר, כתוצאה ממחקרים אחרים שנערכו בנושא למדו הרופאים כי מתן טיפול הורמונלי לנשים צעירות שזה עתה נכנסו לגיל המעבר, והתאמה נכונה של הטיפול למטופלת הספציפית (במינון המתאים, בצירופים השונים וצורות המתן האפשריות של כל אחד מהתכשירים המצויים) מפחיתים כמעט סיכונים ויש תועלת רבה. "אין כל סיבה רפואית למנוע טיפול מותאם כזה מנשים שסובלות מהסימנים של גיל המעבר", טוען ד"ר קופרניק ומציין כי כל האגודות הבינלאומיות לגיל המעבר – האמריקאית, האירופאית, הבינלאומית והישראלית, מפרסמות בשנים האחרונות את המסקנות הללו ומקוות להחזיר את האמון של המטופלות והרופאים המטפלים בטיפול ההורמונלי.

בהקשר זה ד"ר קופרניק מוסיף כי כשאומרים את המושג "טיפול הורמונלי", הדבר שווה ערך לאמירת המושג "אנטיביוטיקה". כיוון שזהו שם כללי לקבוצה גדולה של טיפולים. "כל אחד עם האינדיקציות שלו ועם תופעות הלוואי שלו. וכך צריך להתייחס אליו". עוד הוא מוסיף כי אפשר להשתמש בתכשירים ספציפיים לסימנים ספציפיים, למשל, גלי חום מגיבים למספר תרופות פסיכיאטריות ובמקרים שלא ניתן או שהאישה לא מעוניינת בטיפול ההורמונלי, אפשר לנסות טיפול כזה, אך צריך לזכור שלכל תכשיר כזה תופעות לוואי שצריך להתמודד איתן.

כששואלים את ד"ר קופרניק מה דעתו על התכשירים הטבעיים או האלטרנטיביים שניתן למצוא בשוק, הוא משיב כי התכשירים שנקראים "טבעיים" או "אלטרנטיביים" נבדקו מדעית במספר רב של מחקרים, ולא נמצאו יעילים משמעותית - לא כטיפול בסימני גיל המעבר ולא כמניעה למחלות הכרוניות. ואם כבר אנחנו מדברים על תכשירים טבעיים, ד"ר קופרניק מסביר שהטיפול ההורמונלי כפי שניתן היום הוא בעצם "טבעי". "רוב התכשירים מכילים את אותו הורמון בדיוק שהשחלות יצרו והפרישו בגיל צעיר – אסטרדיול. הוא אמנם מיוצר בשיטות פרמקולוגיות אבל מבנהו זהה ביולוגית להורמון המקורי".
 

משך הטיפול

בנוגע למשך הטיפול - אין חילוקי דעות. לוקחים כל עוד צריך. אך ד"ר קופרניק מזכיר שכל שנה יש להעריך מחדש את הטיפול לאור הידע שהצטבר ולאור הצורך של המטופלת. למשל, יש אפשרות להוריד את המינון עם הזמן ועל ידי כך להקטין סיכונים. אפשר לשנות את מבנה התכשיר לפי המצב הבריאותי והצרכים. מכאן ברור שהטיפול ההורמונלי הוא כמו כל טיפול כרוני אחר – ליתר לחץ דם, לסוכרת וכו', צריך לבצע התאמה והערכה מחדש כל תקופה מסוימת.
 

פיזיותרפיה של הגוף ופיזיותרפיה של המוח

ד"ר קופרניק מדגיש כי הטיפול ההורמונלי עוזר רק לחלק מההתמודדויות עם תופעות גיל המעבר. מצטברות היום עובדות חותכות לגבי התועלת של פעילות גופנית בכל הגילאים אבל בעיקר בתקופה זו. 60 דקות של פעילות שכוללת שלושה מרכיבים: פעילות אירובית, לחץ וכוח ופיזיותרפיה של רצפת האגן- לפחות שלוש פעמים בשבוע, חיוניות מאד למה שנקרא "הזדקנות אידיאלית". לזה תוסיפו גם פעילות מחשבתית כדי להגן על המוח. לגבי תזונה, כדאי למלא מספר כללים שאפשר לקבל בייעוץ דיאטני.
 

עוררו את הליבידו

על פי ד"ר קופרניק, מתוך העבודה הקלינית שלו ושל קולגות מסתבר להם שהבעיות המפריעות ביותר לאיכות החיים של האישה בגיל המעבר הן: החשק המיני – ליבידו, ומצב הרוח – דיכאון. לזה אפשר להוסיף את בריאות המקורבים - בעל, הורים וילדים. לגבי הדיכאון כבר כתבנו, ולגבי הליבידו צריך לזכור כמה דברים:

יש ירידה בתפקוד המיני כתוצאה מהכניסה לגיל המעבר אצל אחוז ניכר מהנשים. הדבר בולט ביותר אצל נשים שעברו כריתת שחלות וכניסה מיידית לחסר הורמונלי. זה כולל גם "קומה עליונה" - החשק והדחפים המיניים וגם "קומה תחתונה" – היובש הנרתיקי שגורם לכאבים ואי נוחות בזמן קיום יחסים. "את הבעיה הנרתיקית קל לפתור על ידי טיפול הורמונלי מקומי שכמעט ולא נספג בגוף ואין בו שום סיכון מכל סוג שהוא ואין כל סיבה למנוע אותו מכל אישה - כולל כאלה שחלו כבר בסרטן השד", טוען ד"ר קופרניק. לבעיה של הליבידו מתווסף שחקן נוסף – הטסטוסטרון. הוא אמנם נחשב להורמון גברי, אך לא כך הוא. לטסטוסטרון תפקיד מרכזי בליבידו אצל האישה כמו אצל הגבר. במצבים מסוימים ניתן גם לטפל בנשים במינון נמוך של טסטוסטרון, כזה שיכול להועיל ולא לגרום לתופעות לוואי של שיעור יתר. "תוספת טסטוסטרון לנשים שאצלן הסיבה לירידה בליבידו היא הורמונאלית יכולה לשפר משמעותית את המצב. הטסטוסטרון יכול לשפר גם תלונות נוספות כמו ירידה באנרגיה ובהרגשה הכללית", אומר ד"ר קופרניק ומזכיר שמה שמבטיח תפקוד מיני טוב בגיל המעבר הוא תפקוד מיני טוב לפני גיל המעבר ומציאת בן זוג תומך. "אצל נשים כאלה יש סיכוי טוב להצלחה עם טיפול הורמונאלי".

לסיכום, לדעת ד"ר קופרניק, נעשה עוול לבריאות הנשים בגיל המעבר בשנים האחרונות, "לא ברור לי למה. לפי הידע המצטבר צריך להשתדל ולנסות לתקן אותו".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by