בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
הורים וילדים  
מה אמהות שונאות? 
 
הורים וילדים  |
 
רביד פלג

הן אוהבות לרכל אחת על השניה, במיוחד כשמדובר בדרך חינוך שאינה לטעמן, הן סולדות מהריוניות עם סיגריה ביד, למרות שגם הן חטאו לא פעם. מה אמהות הכי אוהבות? כמובן, לשנוא אחת את השניה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אם אומרים ש'אדם לאדם זאב', נכון יהיה לומר ש'אישה לאישה צבוע'. הן תמיד נכונות לטרף, במיוחד כשמדובר בפגיעה או עלבון הנשלח לעבר ילדיהן. בטבען הקנאי הן מצליחות לעורר זו בזו סלידה ולעיתים אף גועל. הן נכונות לצחוק משני מינים, זה הנהנה ומשתתף וזה השמח לאיד. את המתוחכמות שביניהן לא תמצא בפגיעה ישירה, כי הצביעות עומדת לרשותן, עטופה במניפולציה ותוקפנות נחבאת. הן מצליחות לקיים זו עם זו קשרי גומלין ישירים ובה בעת מתמלאות חימה וגועל נוכח אחרות, בנות מינן. מה מעצבן אישה אצל רעותה? מה מגעיל אותה בהתנהגותה של האחרת? מעט על הפן הלא אסתטי של המין היפה.
 

אוהבת-לא אוהבת

הכל נאמר על כוס קפה אחת
 הכל נאמר על כוס קפה אחת  
 צילום: אילוסטרציה:אימג'בנק/gettyimages 
 
הן לא יכולות עימן, ולא יכולות בלעדיהן. נשים, כמו נשים, הן הצרכניות הגדולות ביותר של עצמן. שיחת בנות, סיבוב שופינג ופשפוש מעמיק בנבכי הנפש, הן מעט מהפעולות ההכרחיות, כמעט, לרווחתה של האישה הממוצעת. אחד התחביבים, הממלאים שעות מספר ביומה של אם, הוא חילופי חוויות, רשמים, קיטורים ומעללי העוללים. ומה יעלה בגורלה של זו שעושה אחרת מזולתה? אם נפלה תחת ידיה של ה'מוחצנת', היא תזכה לשטיפה קולנית ושיעור בחינוך, ואם לידיה של הסולידית, היא תבחין במבע סתום, שתיקה ודברי נאצה, כמובן, שלא באוזניה. הן אוהבות לאהוב, ומאד נוחות 'לשנוא'.

כתובת עשן

אחד ממרכיבי הגועל הבולטים טמונים בסיגריה אחת קטנה. רעות, אמא לשניים ממרכז הארץ, נגעלת נוכח הריוניות מעשנות. "אין דבר שיותר מגעיל אותי מלראות הריונית מעשנת. זה אפילו יותר ממגעיל אותי, זה ממש מעורר בי זעם. אישה שכזו היא מבחינתי חסרת אחריות מינימלית ועדיף שלא תהיה אמא. יהיה מי שיאמר שאני קיצונית, אבל זו בשבילי דוגמא קטנה וחשובה מאד, להתנהגותה הבלתי אחראית של האמא שבדרך. אם היא לא שומרת על העובר שלה, כשהוא טרם נולד, היא ודאי לא תשמור עליו כשיוולד. היא תהפוך להיות אחת מאותן אמהות שמעצבנות ומגעילות אותי עוד יותר, אמהות שמשעשנות ליד ועל הילדים שלהן. אחר כך אותן אמהות מקטרות על אסתמה ומחלות שהילדים שלהם חולים בהן, מבלי לראות את עצמן כסיבה לכך". לימור, אם טרייה לתינוקת, מרחיבה וטוענת כי נשים ואמהות שמעשנות ליד ילדים של אחרים, מגעילות אותה עוד יותר מכאלה שמעשנות ליד ילדיהן שלהן. "אני באופן אישי לא מעשנת ליד התינוקת שלי, אבל אני מכירה הורים שכן. הבחירה שלי היא לא לעשן ליד הבת שלי או ליד ילדים של אחרים. אין לי זכות לפגוע בבריאותם של ילדים בין אם הם שלי ובין אם לא. לכן אני מצפה שאנשים כמותי, שמעשנים, לא יעשנו לא ליד הבת שלי ולא ליד ילדים אחרים. הבעיה היא שלא כולם חושבים כך".
 
 
אמהות שצברו ותק באימהותן ומספר ילדים לא מצומצם תחת סינרן, נוטות להיות מתונות מה למול אותן אמהות צעירות, שגבולותיהן נוקשים יותר. אם לארבעה מאזור השרון הקדימה והבהירה, שלאורך השנים השיפוטיות מתמתנת, בעיקר נוכח העובדה שהרקע והבסיס למעשה זה או אחר איננו ברור, פרט לאותה אם שבוחרת את מעשיה. "מה שבעבר הפעיל אותי באופן מיידי, היום זוכה להתייחסות שונה. ראשית, אני לא יודעת מדוע האם פועלת כפי שהיא פועלת, אולי יש לה סיבות טובות לכך, נסתרות מעיניי, במיוחד כשמדובר באמא או משפחה שאני לא מכירה, במראות שגרה שכולנו רואים בקניון או בסופר. מה שכן נותר בעינו וגורם לי גועל או מעורר בי כעס שמור למקרים בהם האם נוהגת בילדיה שלא כפי שהיא נוהגת בעצמה. הכוונה היא לדוגמא לאמהות שנותנות לילדים שלהן להסתובב עם נזלת על הפרצוף, או עם לכלוך שהתייבש, כשהאוכל שממנו התלכלכו כבר מזמן נאכל. כשם שהיא לא הייתה מסתובבת כך, גם ילדיה לא צריכים להסתובב מלוכלכים. כל עוד האחריות על ההיגיינה והניקיון היא על האם, אין שום סיבה שהילד יהיה מלוכלך".
 
 

את אשמה

מה אמרת עלי?
 מה אמרת עלי? 
 צילום: אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages 
 
"תחום נוסף, שמוציא אותי מדעתי, הוא מקרים בהם האם כועסת על הילד בשל חוסר תשומת לב, פניות והקשבה שלה. לדוגמא, ילד שרץ לכביש כי אמא שלו לא שמה לב אליו וזוכה לצרחות רמות ממנה, או ילד שנופל ממתקן שעשועים גבוה, שאיננו מתאים לגילו, כי אמא שלו לא הסתכלה ולא שמה לב שהוא מסכן את עצמו. הילד הוא באחריותה הבלעדית של האם, וכשהוא עושה מעשה שתוצאותיו אינן ידועות וברורות לו, הוא למעשה לא יודע שהוא שוגה או עומד לשגות, ובמקום שילמדו או ישימו לב אליו, צורחים וצועקים עליו. האחריות באופן מוטעה עוברת אליו. אם הילד שלה, בן השלוש, רץ לכביש, זו אשמתה ואשמתה בלבד. אסור לה או לכל אם אחרת להעביר את האחריות לכך אל הילדים".

זה כואב

כל אמא מעוניינת למנוע מילדה חוויות הכרוכות בכאב. האמנם? ישנן אלו הבוחרות לחורר את אזני העוללות עוד בהיותן בנות כמה חודשים. למולן, מתעוררת שאט נפש בקרב אמהות, שחושבות את המעשה למיותר ואף ברברי. גבי, עולה חדשה מדרום אמריקה ואם טרייה, העניקה לבתה מתנת לידה, עגילי זהב זעירים. "החברות הישראליות שלי היו ברובן המומות. הן דיברו על כאב גדול שגרמתי לה. לי באופן אישי עשו עגילים כשהייתי תינוקת, ואני בכלל לא זוכרת את הכאב. אני אפילו שמחה שלא הייתי צריכה לעשות את העגילים מאוחר יותר, כי אז היה כואב לי הרבה יותר". אמהות רבות נחרדות למול מעשה שכזה, בטענה שעצם המעשה שולל את חירותה של התינוקת לבחירה עצמאית עבור איבר מאיברי גופה. "אני חושבת שגם הכאב מיותר, ועוד יותר מזה, מי שצריך לקבוע אם יהיו לו עגילים או לא היא לא האם, כי אם הילדה כשתתבגר. מלבד הכאב, יש כאן גם סיכונים שכרוכים במעשה, כמו תלישה של העגיל על ידי ילד אחר, אי נוחות, חשש מהתפתחות דלקת ומיני מרעין בישין מיותרים. אותי באופן אישי זה אפילו מגעיל", מסכמת האם לארבעה.

נשמות טובות, אחת אחת צולבות את רעותן, בפניה או בינן לבין עצמן. 'אמא' זה נפלא, מורכב, מקסים, לפעמים זה גם מגעיל, במיוחד כשזו מישהי אחרת.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by