בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
תזונה ודיאטה 
הגנים לא אשמים 
 
  צילום: (צילום אילוסטרציה: אימג`בנק/gettyimages) משפחה בהפ    
תזונה ודיאטה |
 
מאיה אילה שמש, נענע 10

אתם חושבים שבכל הנוגע להשמנה תוכלו להאשים אך ורק את הגנים שירשתם? אז התשובה היא- לא. על השמנה גנטית וסביבתית ועל טיפים להרזיה משפחתית, כוללת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
(צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages) צמצמו את גודל הארוחה
 (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages) צמצמו את גודל הארוחה   
לאחרונה מצטברות ראיות מחקריות המצביעות על כך שהנטייה להשמנה מתחילה כבר ברחם ומושפעת גם ממשקל הלידה וכן מתזונת האם בזמן ההיריון, מאיזון רמות הסוכר בזמן ההיריון, מהעישון של ההורים וגם מהרגלי אכילה, מהאווירה ומסביבת הגדילה של הפעוט. כך מספרת מריאנה אורבך, מנהלת היחידה לתזונה ודיאטה, מחוז דן/פתח-תקווה, שירותי בריאות כללית. אך לפני שאתם רצים להאשים את אמא שאכלה הרבה כשעוד הייתם אצלה בבטן, קחו בחשבון שהסיבה העיקרית כיום להשמנה היא הסביבה. "הדבר ברור בעיקר לאור מספר רב של מחקרים שנעשו על קבוצות אתניות המשנות את מקום מגוריהן לסביבה עתירת קלוריות ו/או יושבנית יותר – קבוצות אלה מעלות במשקל הרבה מעבר למצופה מהפיזיולוגיה או מהתורשה של כל אחד מהם באופן אישי", אומרת אורבך ומוסיפה, כי גם באוכלוסיה הישראלית נצפית עלייה הדרגתית במשקל של האוכלוסייה כתוצאה מהשינוי העובר על הסביבה החיצונית. ושבכל מקרה - עליה במשקל נגרמת ממאזן אנרגיה חיובי- כמות הקלוריות אותן האדם צורך גבוהה מזו שהוא מבזבז.
 

אל תאשימו את הגנים

(צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages) אסרו ארוחות מול הטלוויזיה
 (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages) אסרו ארוחות מול הטלוויזיה   
"מחלת ההשמנה הינה מחלה רבת פנים וסיבות", מסביר ד"ר דרור דיקר, מנהל פנימית ד' ומרפאת עודף משקל וסיבוכיו, מרכז רפואי רבין-בית חולים השרון. ולכל אלו מאיתנו שמתחבאים תחת אצטלת הגנים, בבואם להסביר את עודף המשקל, מספר ד"ר דיקר כי ככלל בעיה גנטית ייחודית הגורמת להשמנה, היא קיימת רק במיעוט מבוטל של המקרים. "נמצאו מספר משפחות בהן נמצאה בעיה בקולטנים של הורמון הלפטין אשר הובילה להשמנה, מספר פרטים בהם נמצא בעיה בקולטנים במסלול השובע במוח, אך אלו מקרים ייחודיים אשר לא מבטאים את היקף הבעיה".

לדבריי ד"ר דיקר, כאשר מדברים כיום על הקשר בין גנטיקה לסביבה, הנטייה היא לראות את הדברים באופן הבא: אם נניח שישנם שני נבדקים רזים החיים באזור עם תזונה בריאה, כאשר האחד עם מטען גנטי המאפשר לו להתמודד עם צריכת קלוריות גבוהה ועדיין להישאר במשקל תקין (למשל, קצב חילוף חומרים גבוה בסיסי), והשני עם מטען גנטי אשר אינו מאפשר התמודדות תקינה עם עומס קלורי. כל עוד יישארו השניים באזור תזונתי מופחת קלורי או בעל דרישה לפעילות גופנית גבוהה (כגון אזורים כפריים), שני הנבדקים יישארו רזים. מאידך אם ינדדו השניים לאזור עתיר קלוריות ומופחת פעילות גופנית - הנבדק עם המטען הגנטי "הבריא" יישאר רזה והשני ישמין.

"אנו רואים דוגמאות כאלו באוכלוסיות בהודו או הדוגמא הטובה ביותר הינה אינדיאנים משבט הפימה. אלו שנשארו בשמורה השמינו, נהיו אלכוהוליסטים ופיתחו השמנה חולנית וסוכרת קשה ביותר, לעומת אחיהם שנדדו למקסיקו והחלו לעבוד- בהם נמצאה הרבה פחות תחלואה וסוכרת". עם זאת אומר ד"ר דיקר כי המחקר הגנטי קיים וחשוב בזיהוי תהליכים המובילים להשמנה ובזיהוי פרטים באוכלוסיה הנמצאים בסיכון להשמנה, "להערכתי, המחקר הגנטי יעזור לזהות את סוגי ההשמנה בפרטים שונים ולכוון את הטיפול הייחודי לכל אחד על פי המטען הגנטי".
 

רוצה להגדיל בשקל?

 
ד"ר דיקר אומר שבעת הזאת ההשמנה ברובה הינה "גידול סביבתי". הוא מספר כי בארה"ב חלה עליה של 28% בהשמנה בטנית בגברים ושל 18% בנשים במהלך שני סקרי תזונה. הראשון נערך בין השנים 1988-94 והשני 1999-2000. "אין תהליך גנטי היכול להסביר עליה זו בהיקף מידת ההשמנה. מספר מדינות בארה"ב מגיעות לכדי 30% מהתושבים אשר הינם שמנים. לכן כשמסתכלים על התפרצות והיקף מידת ההשמנה אין הסבר גנטי לתמורות ולשינויים כל כך מהירים ונרחבים, אלא הסבר סביבתי".
 
 

באיזו סביבה אתם חיים?

(צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages) נסו את דלי הקלוריות
 (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages) נסו את דלי הקלוריות   
כששואלים את ד"ר דיקר למה הסביבה אשמה? הוא משיב שההסבר הסביבתי נשען על מספר תהליכים: סיבה אחת היא הגדלת כמויות האוכל שאנו צורכים. לדוגמא, ידעתם שמנת הצ'יפס כיום גדולה ב- 610 קלוריות מלפני 20 שנה? שהבייגלה היום עולה לנו ב-350 קלוריות יותר? שהפופקורן ב- 650 קלוריות יותר? שלא לדבר על המשקאות הממותקים. כלומר, גודל המנות ובעקבותיו גודל הקלוריות שאנו צורכים גבוה בהרבה. אז בפעם הבאה שמציעים לכם להגדיל את הארוחה כדאי שתחשבו פעמיים.

סיבה שנייה היא תיעוש המזון ותעשיית השיווק של מוצרי מזון שהשתכללה וגורמת לנו לצרוך הרבה יותר קלוריות. אל תגידו שלא אמרנו לכם, אך דעו שמוצרים עתירי קלוריות מונחים באופן מדעי בסופרמרקטים בצורה המשכנעת לקנות ולאכול. "מושקע מאמץ עצום בתעשיית הריחות של המאפיות בסופרמרקטים בכדי לשכנע לקנות. תקציב הפרסום והשיווק בארה"ב הינו עצום ומשכנע אותנו לרכוש יותר אוכל".

את הסיבה השלישית אפשר לשייך, איך לא- למצב הכלכלי. מחיר המזון עתיר הקלוריות הינו זול ואילו האוכל הבריא - יקר. נוצר מצב שבו, למעשה, משפחות עניות רוצות לקנות כמה שיותר קלוריות במחיר זול, וכתוצאה מכך דווקא הן המשפחות השמנות יותר ובעקבות כך גם החולות יותר. "סקרים מראים כי האוכלוסייה הענייה יותר הינה השמנה יותר בכל העולם המערבי וכך גם בישראל. הרבה יותר קל וזול לקנות המבורגר ושתייה ממותקת בעשרה שקלים כפי שמפורסם כעת מאשר ירקות ופירות. השאלה איזה מחיר בריאותי משלמים אחר-כך".

שתייה ממותקת היא סיבה נוספת להשמנה. מחקרים מראים כי בזמן שבו הילדים הפסיקו לשתות חלב והחלו לשתות משקאות ממותקים, החלה במקביל העלייה במשקלם. השתייה הממותקת בילדים מביאה לא רק להשמנה (שכן בכל פחית משקה ממותק ישנן מספר כפיות סוכר לעיתים עד עשר כפיות אשר הינן קלוריות ריקות), אלא גם להפחתה בצריכת חלב ובכך הפחתה בצריכת סידן ובניית העצם עד גיל 18 וגם לעליה בצריכת קפאין אשר גורמת מעל סף מסוים לעצבנות ולהפרעות קשב וריכוז בילדים.

מובן שגם ההפחתה בפעילות הגופנית מהווה סיבה להשמנה. בכל העולם וגם בישראל מראים הנתונים על הפחתה בפעילות הגופנית של ילדים ומבוגרים כאחד. עובדה אשר ביחד עם הצריכה הקלורית העודפת מביאה להשמנה. "חיינו הפכו לנוחים ויושבניים ולא פעילים".
 

המשפחה המורחבת

אורבך מספרת שמסקר בריאות לאומי שנערך בישראל בקרב בני נוער, בני 13-17, בשנים 2004-2003, עולה שיעור ההשמנה של הבנים בכ-% 7.4 בקרב ו-% 3.9 בקרב הבנות. שיעור השמנת היתר עמד על % 6. לדבריי אורבך, העלייה הניכרת שחלה בהשמנת הילדים ובני הנוער אינה סוף פסוק. המומחים מעריכים שבשנים הקרובות כמחצית מבני הנוער יהיו שמנים. לשאלה האם השמנה בגיל הילדות אכן מהווה גורם סיכון משמעותי להשמנה בגיל מבוגר, משיבה אורבך כי ממומחים מעריכים שכ-%75 מבני הנוער השמנים בגיל 12 יהיו מבוגרים שמנים.

אורבך מאמינה שאצל משפחות עם השמנה של כל או רוב בני המשפחה, הדרך היעילה ביותר לטיפול בהשמנה היא באמצעות שינוי באורך החיים של כל המשפחה ולא טיפול ממוקד במי מבני המשפחה. לדבריה, השינוי חייב להתחיל בהחלטה. בשלב הראשון של ההורים, ובעיקר כשמדובר במשפחות עם ילדים לפני גיל ההתבגרות. במשפחות עם מתבגרים, גיוס המתבגר לתהליך עלול להיות מורכב יותר אך לא בלתי אפשרי.

ההמלצות למשפחה המחליטה לבצע שינוי כזה הן לפנות תחילה להדרכה ראשונית אצל איש מקצוע – דיאטן קליני מוסמך. זאת בכדי לקבל הדרכה לבניית תפריט משפחתי מאוזן. כאשר השלב הבא חייב לכלול בדיקה של סדר היום בכל הקשור בתזונה: זמני ארוחות (אם בכלל קיימות ארוחות משפחתיות), מקום האכילה, הרכב רכישות המזון, צורת הכנת האוכל וכו'.
עוד מסבירה אורבך, כי במשפחות עם בעיית השמנה "כבדה" יעוץ מקצועי וליווי יעזור לבנות מסגרת ובהחלט יגדיל מאוד את הסיכוי לשמר אותה. "כאמור, מדובר בבעיה כרונית וכמו בכל בעיה כרונית גם ההתמודדות היא לכל החיים. כל מסגרת מתאימה ותומכת תגדיל מאוד את סיכויי ההצלחה של התהליך. בניית סדר יום תזונתי המשלב לפחות ארוחה אחת משותפת של כל בני הבית עשויה להיות צעד ראשון וחשוב בתהליך השינוי".
 

שיטת הצעדים

(צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages) נסו להוות דוגמא
 (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages) נסו להוות דוגמא   
לאחר הפנייה לאיש המקצוע, ממליצה אורבך, לצייד את כל בני הבית במד צעדים (מכשיר פשוט הניתן לרכישה בחנויות לציוד ספורט וגם בחלק מהפארמים). לאחר ביצוע מדידה של מספר ימים של כל אחד מבני הבית, ניתן להכריז על תחרות משפחתית כשהמשימה של כל אחד היא להגדיל את מספר הצעדים היומי באחוז מסוים, ולהתקדם בכל שבוע. לצורך העניין, אורך חיים פעיל במידה בינונית יחשב כשאדם מבוגר עושה כ- 7,500-10,000 צעדים ליום – זו בהחלט מטרה טובה לשאוף אליה (אנשים עם עודף משקל לרוב מבצעים פעילות מועטה עד מועטה מאוד- מתחת ל-6,000 צעדים ליום). בשלב שלאחר מכן מייעצת אורבך, לעשות שינוי בגודל הצלחת ממנה אוכלים. "ברוב המשפחות יש "סרוויזים" המכילים את הצלחת הגדולה והבינונית – עברו לבינונית". עוד היא מייעצת לבדוק מה שותים אצלכם בבית וצמצמו (או וותרו) על רכישת המשקאות הממותקים. "זכרו ,לרוב מה שלא נמצא זמין – שותים פחות".

מבחינת בניית הארוחות המשפחתיות מציעה אורבך לבנות על תפריט המכיל שלושה פריטים לכל היותר: מנת ירק, מנת פחמימה ומנת חלבון. לדוגמא, ארוחת צהרים המורכבת ממנת בשר, שעועית ירוקה ואורז, כמובן שלא צריך לאכול את אותו המזון מדי יום ומאוד מומלץ לגוון את הארוחות. ולאילו בינינו ששלושה פריטים הם מעט מדי עבורם, החלו בלהפחית בפריט אחד. "זכרו שארוחות מסורתיות עלולות להכיל פריטים רבים ותוספות רבות בדמות סלטים וקינוחים".

בשלב הבא אורבך שולחת אותנו לבחון את צורות הבישול בבית. העדיפו בישול קצר עד כמה שאפשר, העדיפו טיגון קצר עם כמות שמן מועטה, צלייה בתנור או בישול ואידוי. נסו לשלב גרסאות קלות יותר – גבינות עם אחוז שומן נמוך יותר, גרסאות מופחתות סוכר של דגני הבוקר, החליפו את המיונז לגרסת לייט (רוב בני המשפחה לא ירגישו בהבדל), וותרו על פיתות ולכו על לחם פרוס, רבע בגט- תמיד יותר טוב מסתם לחמנייה פשוטה. קנו פחות חטיפים וממתקים. ואל תשכחו שגם מזונות מאוד בריאים כמו פירות ופיצוחים עלולים להכיל כמויות גדולות של קלוריות וסוכר.

בנוסף לצורת הבישול, שימו לב גם לאופן ולמקום שבו אתם אוכלים."הקפידו להגדיר, וזה מאוד חשוב. אזור בו מותר לאכול. פינת האוכל, שולחן במטבח אך בשום אופן לא בפינת הטלוויזיה או בשולחן המחשב". עוד ממליצה אורבך לנסות עד כמה שניתן לסגור על "זמני הפעלת מסעדת הבית" – לא 24 שעות ביממה. וכמובן, לעשות מאמץ לנצל חופשות וזמן בילוי משפחתי משותף לבילוי אקטיבי.
 

אם נוציא את הממתקים מהבית, הילדים לא יחפשו ויאכלו אותם בריבית דה ריבית בחוץ?

"תלוי באיזה גיל עושים זאת ואיך", משיבה אורבך וטוענת כי בגיל צעיר ילדים לומדים מחיקוי של המבוגרים ובעיקר מההורים, ומכאן החשיבות המרובה של האכילה המשותפת. במשפחה שבה ההורים לא אוכלים ירקות, קיים סיכוי קטן שהילדים יהיו אוהבי ירקות. במשפחה שבה ההורים אוכלים מול הטלוויזיה, קיים סיכוי קטן (ולדעת אורבך, גם לא נכון להתעקש) שהילדים ינהגו אחרת. במשפחה שבה לא נהוג לנשנש, יש סיכוי גדול שגם מחוץ לבית הילד לא ינשנש. "כמובן כשהדבר הוא טבעי ולא בצורת "טאבו" ומסכת איסורים ועונשים".

איך מלמדים לאכול רק שתי קוביות שוקולד? מה אומרים לילד כשהוא מבקש עוד? "אכילה אצל איכרים איריים האוכלים עד מצב שבו חייבים לפתוח כפתור במכנסיים מרוב צפיפות שונה בתכלית ממשפחה יפנית האוכלת עם "צ'ופ סטיקס". בכמויות קטנטנות. עניין של דוגמה ומסורת מדור לדור". וכשהילד מבקש עוד, אומרת אורבך, פשוט צריך לשים גבולות. כמובן שיש לעשות זאת בנועם, בעדינות ועם חיוך אך באסרטיביות ובהתמדה. וחוץ מזה אתם פשוט יכולים מראש לחתוך ולהגיש רק שתי קוביות שוקולד ולא את כל החבילה, וכשהילד מבקש "עוד" – אומרים פשוט:"מספיק להפעם". אורבך אומרת שיתכן שכמו בכל דבר אחר, בהתחלה זה לא יתקבל בהבנה, אולי אפילו במחאה אולי אפילו במחאה קולנית, אבל אחרי מספר פעמים כשהילד יבין שאתם רציניים – הוא יסתפק בשתיים. ובנוסף, זה יעזור לכם להציב גם גבולות במצבים אחרים בחיים.
 

הרזייה לאומית

(צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages) קחו אחריות אישית
 (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages) קחו אחריות אישית   
ד"ר דיקר מסכם, שמחלת ההשמנה פוגעת באחד מכל חמישה ישראלים, לכן התשובה צריכה לבוא מהתמודדות רב מערכתית. אדם שמן אינו יכול להילחם במחלה כאשר אין מסלולי הליכה נאותים, כאשר האוכל הבריא יקר כל-כך, כאשר מערכת הבריאות אינה מכירה בתרופות להפחתת משקל כחלק מסל התרופות. לכן לעניות דעתו, ההתמודדות צריכה לבוא במקביל ממערכות השלטון, החברה והפרט ביחד. המדינה צריכה לעודד תהליכי חינוך לאורח חיים תקין ולתמוך במניעה ראשונית של תחלואה כבר מגילאי הגן ובית הספר. העיריות צריכות לבנות מסלולי הליכה ורכיבה על אופניים, לאפשר מסלולי הליכה, לאפשר קבוצות ליווי של ילדים ברגל מהבית לבית הספר, להקצות יותר שעות פעילות גופנית וכו'. על חברות הביטוח להפחית מהפרמיות לאנשים שעוסקים בפעילות גופנית סדירה וכו'. "האזרח השמן- עליו להבין כי עליו ליטול את האחריות על גופו ולא להשליכה על המערכות לעיל אלא להיעזר בהן".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by