בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
פינת הייעוץ של מיכל  
זה שלי 
 
 מה עלה בגורל הדובי?    צילום: אילוסטרציה: אימג`בנק/gettyimages    
פינת הייעוץ של מיכל  |
 
מיכל סבן

כיצד נתמודד עם רכושנות בקרב הילדים? מה נעשה כאשר ילדינו מתקשים לשתף אחד את השני במשחק או בצעצוע? עצות פרקטיות לחיים. מיכל מייעצת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בימי החורף כשגשום בחוץ וקר, אנו מבלים יותר בבית, מארחים ומתארחים. הילדים יכולים לשחק זה עם זה ואנו נשב בנחת בסלון ונפטפט על כוס קפה ונתענג על השלווה - האמנם? סביר להניח שאחרי מספר דקות נתחיל לשמוע קריאות כמו: "זה שלי", "אני נגעתי בזה ראשון" וקולות בכי ימלאו את חלל החדר. אם כך מה עלינו לעשות? כיצד מתמודדים עם ילדים שמתקשים לשתף?
 

אל תוותרו על המפגשים

כדאי לגלות אמפתיה
 כדאי לגלות אמפתיה 
 צילום: אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages 
 
בראש ובראשונה חשוב לי לומר שהקושי לשתף הוא טבעי וקיים בכולנו, אז לפני שאנחנו ממהרים לשפוט ולכעוס, אם נחשוב על כך, נראה כי אנו מבינים את תחושותיו של ילדנו. חשוב שנזכור זאת כשאנו באים להתמודד עם הקושי לשתף ונגיב ממקום שמבין את הילד ועל כן אין סיבה לכעוס עליו. "תתני לשיר לשחק עם אחת הבובות שלך, אני יודע שזה קשה ואת אוהבת את כולן, אבל תזכירי כמה נהנית לשחק בבובות של שיר כשהיינו אצלה." "דור משחק כרגע בטרקטור האדום ולמרות שאתה אוהב את הטרקטור הזה מאוד, ואני יודע שזה קשה לך, אני לא מרשה לך להפריע לו." גם אם במהלך המפגש ילדנו מרבה לבכות, קשה לו ואנחנו כבר מתחילים להתחרט על כל העניין ועולה בנו המחשבה אולי עדיף לוותר על המפגשים הללו, מניסיוני חשוב להמשיך ולקיים אותם ולראות בכך הזדמנות נהדרת להכין את ילדנו לחיים, לתת לו כלים וללמד אותו להתמודד מפני שילד שמתקשה לשתף בבית, מתקשה לשתף בגן וגם כשיגדל הבעיה לא תעלם מעצמה. לכן הייתי ממליצה לקיים פגישות עם חברים על בסיס קבוע, בכדי ליצור תהליך של למידה.
 
 

התמודדות ראשונית - לא בבית שלנו

בבית של החבר, קל יותר לילדנו להתמודד, מכיוון ולא מדובר בצעצועים שלו. לכן הייתי ממליצה להיפגש כשלב ראשון מספר פעמים שם. החוויה תהיה חיובית, ילדנו יהיה מעוניין להמשיך ולהיפגש, ואנו נוכל להזכיר לו כמה היה לו נעים כששיתפו אותו, ונתחיל בהדרגה לקיים מפגשים גם בביתנו. בנוסף לכך, חשוב להיפגש בכל פעם עם ילד אחד. ריבוי של חברים יכול להיות מאיים וליצור את התחושה שהוא לא בשליטה על חפציו, ובמקום ליהנות מהמפגש הוא יהיה עסוק כל הזמן בעימותים.

לקראת המפגש חשוב להכין את ילדנו, "היום אחרי הצהריים נועה תבוא לשחק אצלנו, אני זוכרת כי בפעם הקודמת שהיא הייתה פה גילינו כי היא אוהבת לשחק בכלי מטבח. יש לנו מספיק כלים שתוכלו לשחק יחד ואני בטוחה שאם תשתפי אותה במשחקים שלך, המפגש יהיה מהנה." "קבעתי עם אמא של ערן שהם יבואו אלינו מחר, אני יודעת שאתה מסוגל לשתף אותו בצעצועים שלך, למרות שזה קשה לך, אני סומכת עליך שתעשה זאת." אם יש צעצועים מסוימים שאהובים על ילדנו במיוחד, הייתי מרחיקה אותם בכדי להימנע עימות ידוע מראש. מניסיוני האישי, לפני שמגיעים חברים או בני דודים להתארח, אני שואלת את בני בן ה- 4 אם יש דברים שחשוב לו שלא יגעו בהם (בדרך כלל מדובר בצעצועים חדשים) ואנחנו ביחד מניחים אותם במקום שרחוק מעיני הילדים. פעולה זו חשובה, מפני שהיא מבהירה לילד שאנו מכבדים אותו ואת זכויותיו על חפציו האישיים. אנו גם מצפים ממנו לשתף ובמקביל נותנים לו את הבחירה שלא לשתף במסגרת הכללים המקובלים עלינו.
 

קשה באימונים, קל בקרב?

הניחו בצד צעצוע אהוב במיוחד
 הניחו בצד צעצוע אהוב במיוחד 
 צילום: אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages 
 
ביצענו את כל פעולות ההכנה והמפגש החברתי יוצא לדרך, אך גם כעת הקושי לשתף עדיין קיים, ילדנו יודע מה אנו מצפים ממנו, אך הוא מתקשה לבצע. כיצד ניתן לעזור לו?

במהלך המפגש, חשוב להיות נוכחים ולא לשבת בחדר אחר ולהגיע רק למשמע קולות הבכי. כשאנו נוכחים בחדר, אנו יכולים להחמיא ולפרגן על התנהגויות חיוביות שאנו עדין להן, "איזה יופי שנתת לרון לשחק במכונית הירוקה." "אתן בונות נהדר בלגו, כיף לי לשבת פה ולראות איך אתן מסתדרות כל כך יפה." כמו כן ניתן להציע משחקים שמיועדים למספר רב של משתתפים. אם במהלך המפגש מתפתח עימות לא לוותר, למרות הבכי, לדרוש מילדנו לשתף. ניתן להזכיר לו שהשיתוף הוא זמני, הצעצוע עדיין נשאר שלו, אך אנו מצפים ממנו לארח בצורה שקבענו. "לפני המפגש דיברנו שתתחלק עם ערן במשחקים שלך ועכשיו אני לא מתכוון לוותר, אתה תיתן לו לשחק בקלפים, כשהוא יסיים הוא יחזיר לך." אם אנו חשים שלילדנו קשה מאוד והוא חש תסכול ואכזבה מהמפגש, ניתן להמליל את רגשותיו וכך לתת להם מקום. "אני יודע שקשה לך. נראה לי שאתה קצת מאוכזב. חשבת שיהיה לך קל יותר להתחלק. אני מבין אותך ויודע שעוד רגע תירגע ותיקח לך אוטו אחר ותחזור לשחק."

הדגישו את ההתנהגות החיובית

לאחר המפגש, ניתן לשוב ולפרגן על הדברים הטובים שהיו בו על מנת להעצים אותם. לא הייתי מנהלת שיחות על הקושי מעבר למה ששוחחנו במהלך המפגש. דוגמא לשיחה כזאת התרחשה כשאבא של רון חזר הביתה ושמע על החוויות מהמפגש מפי האם: "רון שיחק היום כל כך יפה עם ערן, הם בנו מלגו פשוט מקסים ורון התחלק אתו נהדר בלגו. אני מאוד נהניתי לראות את זה." רון התערב בשיחה ואמר, "אבל אני גם בכיתי כי רבנו על המכונית הכחולה." ואילו אמו השיבה: "נכון שגם היה לך קצת קשה, אבל אני סומכת עליך, שכמו ששיתפת יפה בלגו, תדע לשתף בפעם הבאה." בזכות שיחה שכזו רון יצא מחוזק מהמפגש וקיבל כוחות לקראת הפעם הבאה.

לסיכום, חשוב לי לחזור ולומר, לא לכעוס או להתאכזב מילדנו, אלא לראות במצב הזדמנות ללמד, להדריך, לפרגן על ההצלחות ולא לוותר במהלך המפגש. כל אלא יעצמו את ילדנו ויחזקו אותו בהמשך חייו.

מיכל סבן - הדרכה ויעוץ להורים בגובה העיניים
עוד במדור - מיכל מייעצת
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by