בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
אם אין גן עדן 
סיפור המגעילה 
 
  צילום: אימג`בנק/GettyImages    
אם אין גן עדן |
 

יום האישה הבינלאומי וחג פורים מתערבבים לאיסי ברגר. מדרמה קווין הוא הופך לדראג קווין וכותב טקסט בלי מסכה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בעוד יומיים אני אעמוד מול המראה. השפתיים שלי יהיה משוחות באודם אדום. אני אתחבר לצד הנשי של עצמי, אולי אפילו ארצה לעשות את עצמי, אחשוב על עצמי מחשבות מגונות, ארצה להכאיב לעצמי. אני אומר בלב, 'וואו, אתה כל כך שווה', ועצמי יגיד בלב, 'וואו, אתה כל כך מפחיד וגדול וחזק'.
 
 
 ואני אצרח, 'אלוהים, כמה שאני אוהב לעשות לעצמי את זה'. ואני אחלוק עם עצמי את הסיגריה שאחרי, כלומר אני אמצוץ את הניקוטין ועצמי רק יעשן פסיבית 
ואז אני אצמיד את עצמי עם הפנים אל הקיר. אתקע את הברך שלי בין הירכיים של עצמי ואנסה להפריד אותן בתנועה חדה. אפשיט את המכנסיים מעליי, אשרבב את איבר המין וכשהוא יהיה ממש קשה אחדור לתוך עצמי. ואני אצרח, 'אלוהים, כמה שאני אוהב לעשות לעצמי את זה'. ועצמי יצרח, 'די, מספיק, אתה מכאיב לי'. ואני אגמור בתוך עצמי, בלי שעצמי יבין בכלל מה עבר עליו. ואני אחלוק עם עצמי את הסיגריה שאחרי, כלומר אני אמצוץ את הניקוטין ועצמי רק יעשן פסיבית.
 
אני לא סובל את פורים. אולי בגלל שבכל ימות השנה אני מצליח להסיר את המסכות מעל לפרצופים האמיתיים של האנשים; אולי כי פתאום קשה לי לראות את המבט המזלזל, המוטרד, הלא מסמפט שאני מזהה בכל פעם שאני נמצא עם הפנים להתרחשות; אולי זה האסקפיזם שלהם שמפחיד אותי יותר ממסכה של בן לאדן או פרדי קרוגר. כשפורים מגיע, אני מתחבא מאחורי המסכה האמורפית שאני חובש, אבל מתחפש לאני האחר.

 
 כשאתה מרגיש חלש, אין כמו להפוך את עצמך לחלש יותר, או לחלשה יותר, כדי להרגיש עוצמתי 
ואני האחר הוא בכלל אישה – הכי רחוק שאני יכול לברוח מעצמי. זה לא שאני נועל עקבים של אמא, מחזיק כוס תה בשתי כפות ידיים קטנות ומשחק בבובות ברבי, אלא מסרס את עצמי, פוגע בחשק המיני הגברי, תולש מטאפורית את שערות החזה, קוטע את איבר המין ומולק את האשכים. אחר כך אני מלקה את עצמי בשנאה, מגלח את הזיפים הקטנים של הכוח שאני מרגיש שיש לי בתור גבר ומתמסר לזין הענק שפוער בי חור, הופך אותי לחלש.
 
מכיוון שרוב הנשים שאני מכיר הרבה יותר חזקות ממני, אני בוחר במודלים של העולם השוביניסטי. פעם הייתי זונה, בפעם אחרת אישה מוכה, השנה אני אהיה נאנסת, 'די, מספיק, אתה מכאיב לי', מעשנת פסיבית, דמות מגעילה. כי כשאתה מרגיש חלש, אין כמו להפוך את עצמך לחלש יותר, או לחלשה יותר, כדי להרגיש עוצמתי. שונא את פורים.



* כל השמות ב'אם יש גן עדן' בדויים, אבל כל הסיפורים והמחשבות אמיתיים. באלוהים.


עוד "אם אין גן עדן"
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by