בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
גן ילדים  
גן ציבורי - האימה  
 
 הולכים אל הלא נודע     צילום: אילוסטרציה: אימג`בנק/gettyimages    
גן ילדים  |
 
רביד פלג

כיצד הפכו הגנים הציבוריים לאימת ההורים? ברז דולף שמתוקן אחרי זמן רב, מתקנים עזובים ושבורים וסייעת ללא הכשרה ראויה, הם רק חלק מהבעיות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מרבית ההורים מחזיקים בדעה כי מסגרות חינוך ציבוריות הן בבחינת עדיפות אחרונה. מה בבסיס הסטיגמה המלווה את המסגרות הציבוריות? ממה חוששים כל כך ההורים והאם ישנה סיבה אמיתית לכך? מהם החסרונות ומהם היתרונות של מסגרת שכזו? האם עלויות הגנים הציבוריים בהכרח פחותות מאלו הפרטיים? סדר בבלגן המושגי של ההורים עם חדווה עצמון ליברמן, אשת חינוך ותיקה, מנחת אנשי מקצוע בתחום החינוך לגיל הרך ומפקחת חינוכית במעונות יום.
 

מינוח נכון

איפה תמצאו היום סייעת צמודה?
 איפה תמצאו היום סייעת צמודה? 
 צילום: אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages 
 
גן, מעון יום, משפחתון, גנון, מה ההבדלים בין כל אלה? הורים רבים מוצאים עצמם נבוכים אל מול פתקי ההזמנה להרשמה למוסדות ציבוריים, המגיעים לתיבות בדואר עת מגיע הפעוט לגיל 3 ויותר. "הורים נוטים להשתמש במינוחים לא נכונים, בהתייחס למסגרות חינוכיות שונות", מציינת עצמון ליברמן. "מינוח קושר לתפקיד ולציפיות, לכן יש לעשות שימוש נכון במינוחים ובהגדרות: "החינוך לגיל הרך משתייך לפלח של החינוך הבלתי פורמלי. הוא איננו תחת אחריותו של משרד החינוך, אלא בחסות משרד התמ"ת, שעושה מאמצים לשפר את השירות עד מאד. בעקבות העובדה שהעומדים בראש משרד התמ"ת מתחלפים חדשות לבקרים, יוזמות שונות מאוחסנות היטב במגירות המשרד ואינן זוכות למימוש הלכה למעשה. עם זאת, הגה משרד התמ"ת מסגרות חינוכיות שונות:

משפחתון:

זוהי המצאה ישראלית ביוזמת משרד התמ"ת. הכוונה הייתה שנשים תוכלנה להוות גורמים חינוכיים לילדי אמהות עובדות, שאין להן כל אלטרנטיבה אחרת. משרד התמ"ת הכשיר את אותן נשים שיועדו להפעיל משפחתון בקורסי הכשרה מקצועית. הן למדו במשך כ6 -7 חודשים את לימודי החינוך לגיל הרך. בעבר, משרד התמ"ת אף עזר כלכלית למי שרצתה לפתוח בביתה משפחתון שיועד ל-5 ילדים בלבד. משרד התמ"ת העניק חסות גם בהיבט הכלכלי. כל משפחתון כזה מפוקח על ידי מפקחות מטעם משרד התמ"ת, קיבל סמל משפחתון וכל הורה שעמד בקריטריונים של דרגות הנחה קיבל זאת כאילו ילדו ביקר במעון של עמותה ציבורית. משפחתונים אלו זוכים לתקן אכלוס, תקן הזנה, תקן ציוד (פנים וחוץ), תקן כוח אדם ותקנה לגבי קבלת ילדים חולים, הקובעת איסור השתתפותם של ילדים חולים במעון, לרבות חלוקת תרופות. עיקר הכוונה הייתה שהמסגרות האלה תפעלנה בישובי הספר החלשים ובישובים הערביים, אך הרעיון הועתק לעיר ואף קיבל תפנית מסוימת: מפעילים שונים לקחו את השם, ואולי גם את הקרדיט שיש לו בציבור והרחיבו את השורות. משרד התמ"ת אינו אחראי לשינויים שבוצעו בשטח, כשחשוב לציין כי במשפחתונים המוכרים ובעלי הסמל מאת משרד התמ"ת, המפעילה מתחייבת להשתתף בהשתלמויות שיוזם המשרד".
 

מעון:

 
"מעונות היום נתונים אף הם לחסות משרד התמ"ת, בהיותו המפקח הראשי על המסגרות הציבוריות לגיל הרך (עד גיל 3). הגילאים המשתתפים במעונות הם: תינוקות (עד גיל שנה וחצי), גמולים (גיל 1.5-שנתיים), פעוטים (2- 3) ולעיתים גם כיתת גן (4). המסגרות הציבוריות של משרד התמ"ת מסובסדות על ידי המשרד ומחויבות לעמוד בסטנדרטים שהמשרד קבע (לתקן אכלוס, תקן הזנה, תקן ציוד (פנים וחוץ), תקן כוח אדם וכד'). מפעילי מעונות היום הם עמותות כגון: אמונה, ויצ"ו, נעמת, בנות-ברית, מעון מועצה מקומית עד גיל 3 וכדומה. מעונות אלו זוכים לפיקוח מטעם משרד התמ"ת ומטעם העמותה לה הם שייכים, כאשר, אם קיימת קבוצות פעוטים (גילאי 3) ו/או כיתת גן (גילאי 4), ישנה חובה כי בראש קבוצות אלו תעמוד גננת מוסמכת מטעם משרד החינוך. כיתה זו זוכה לפיקוח משולש, הן מטעם משרד התמ"ת, הן מטעם העמותה לה היא משתייכת והן מטעם משרד החינוך".
 
 

גנון:

גנון הוא מסגרת פרטית לכל דבר ועניין. אם במשפחתונים בחסות משרד התמ"ת יש מי שלוקח חסות (אחריות, ביקורת, תמיכה מקצועית וכד'), הרי שבגנון הפרטי, המפעיל הוא הדמות החינוכית והאדמיניסטרטיבית, הרשות המבצעת והרשות המבקרת. "במסגרת פרטית אין חובת פיקוח, אין חובת השתתפות בהשתלמויות, אין חובה להיות עקבי בתוכנית לימודים, בזרם חינוכי או בגישה חינוכית. לעתים המפעילה של הגנון היא גם הגננת, כשאת ה'תואר' היא מאמצת לאחר מיצוי מספר רב של שנות ניסיון, אך כמובן שיש גם גננות, שבעבר עבדו בגנים של משרד החינוך ובשלב זה או אחר בקריירה שלהן החליטו שברצונן לפתוח מסגרת פרטית. חשוב לציין, כי גם הכיתוב על שלט הגנון, של הכרה או השתייכות לארגון כזה או אחר אינו מזכה קבלת תואר שלא כדין, לא מחייב השתתפות בהשתלמויות ולא מחייב קבלת פיקוח חינוכי".

גן:

עת מגיע הילד לגיל 3 והולך לגן המיועד לגילאים אלו ומעלה, הוא עובר מסמכות משרד התמ"ת לסמכות משרד החינוך. "גן הוא מסגרת חינוכית ציבורית, שבה עובדות גננת ועוזרת לגננת עם כ-35 ילדים. זהו התקן הסטנדרטי במדינת ישראל, החל מגיל שלוש, כשתחום הגילאים המורשים להשתתף בגן נקבע לפי תאריך ושנת לידה. מרבית הגנים שייכים למשרד החינוך, כך שהגננות הוסמכו להיות גננות מטעם סמינרים שונים, על פי תוכנית לימודים של משרד החינוך (גננות / גננת מורה לגיל הרך- גן חובה וכיתה א'). בהגדרה 'גן' נמנים 'גני עירייה', שמופעלים בעיריות השונות, 'גני מועצה', שמופעלים במועצות שונות (מקומיות או אזוריות). ישנן רשויות מקומיות שמשתתפות באחזקת הילדים בתוך הרשות, כשההשתתפות בגיל שלוש בגנים אלו היא ללא תשלום או בתשלום חלקי של ההורים. מסגרות אלה נמצאות תחת פיקוח של משרד החינוך (עמידה בתקנים), כשהגננות מחויבות בחוק להשתתף בהשתלמויות כחלק מהמערך של משרד החינוך. בנוסף, ישנה חובת קיומה של תוכנית לימודים רשמית של משרד החינוך לילדי הגן, כשזו נכונה לאינטרפרטציות שונות של הגננת על פי אישיותה, אך הגבולות רשמיים וקבועים. כל גננת מקבלת מדריכה חינוכית שמבקרת בגן לעיתים מאד קרובות, והיא למעשה איש הקשר הכי קרוב בין הגננת לבין המפקחת, שביקוריה בגנים הם נדירים למדי. ההשתלמויות וההדרכות להן זוכות הגננות מאד אינטנסיביות וכל שאלה מועלית בשיחת ההדרכה והמדריכה נותנת תשובה או מבקשת ייעוץ מגורם מוסמך יותר".
 

גנים פרטיים:

גנים פרטיים הם אלו המשתייכים לארגון הגנים הפרטיים. "ארגון זה הוא ארגון ולנטרי, שאין לו כוח או סמכות כלפי הגן במובן הזה שאין שום דרישה להכשרה של מפעיל או מפעילת הגן, זו איננה חייבת להיות גננת, היא יכולה להיות אשת עסקים ותו לא. גן שכזה אינו נמצא תחת פיקוח של משרד החינוך, התכנים החינוכיים אינם מותאמים או מוכתבים על ידי משרד החינוך, ולכן התכנים נתונים לשיקול דעתו ובחירתו של המפעיל. חלק מן הגנים הפרטיים אינם עומדים בתקנים, תקני ציוד, תקן מרחב (גודל הכיתה והמשתתפים בה) וכדומה, כיוון שמדובר בגנים מסחריים שאינם בפיקוח".

גנים רשמיים למחצה:

"ישנם גנים חצי רשמיים כמו אלו העובדים בגישות חינוכיות ייחודיות כגון 'מונטסורי', 'דמוקרטי', 'אנתרופוסופי'. לעיתים יש למשרד החינוך דריסה בהם ולעיתים לא. המשמעות לכך שלמשרד החינוך אין מעורבות, היא בכך שהגנים הללו לא זוכים לפיקוח מטעמו או לפיקוח בכלל".
 

מילת המפתח: פיקוח

תשומת לב חסרה בגן הציבורי
 תשומת לב חסרה בגן הציבורי  
 צילום: אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages 
 
"אני באופן אישי דוגלת בכך שילדים צריכים להיות במסגרות המפוקחות", מדגישה עצמון ליברמן, "שכן מסגרות אלו נתונות לפיקוח של מספר רב של גורמים ואנשים, האמונים על העשייה החינוכית היומיומית. גנים אלו אינם מה שניתן לקרוא לו 'חלטורה', הם עובדים תחת הוראות תכנית סדורה. לעומת המסגרות הציבוריות, הנתונות לפיקוח, המסגרות הפרטיות מופעלות משיקולים מסחריים, לטובת כיסו של המפעיל, שכאמור, אין חובה כי עליו להיות איש חינוך. כמובן שישנן מסגרות פרטיות שמופעלות על ידי טובי אנשי החינוך, שעברו מן הציבורי לפרטי, ובכל זאת, גנים אלו אינם נתונים לפיקוח ובדיקה. ארגון הגנים הפרטיים לא מעניק פיקוח, אלא נותן תמיכה והכוונה לגננות במספר מצומצם של פעמים בשנה בדמות השתלמויות. תוכנית הלימודים איננה נבדקת, איננה מאושרת ולא ברור אם היא באמת מתאימה לצרכיהם של הילדים. הפיקוח, שניתן במסגרות החינוכיות הציבוריות כולן, במתרחש באופן קבוע כל שבועיים שלושה, זוכה לדיון ומסקנות שבסופן נערך עדכון ושינוי. זו משמעותו של פיקוח".

חששות כבדים

מדוע אם כן חוששים הורים רבים לבחור באופציה הציבורית? "אני חוששת שהורים רבים חסרים את הכלים האמיתיים לבקר את המסגרות החינוכיות שהם מבקרים בהם. הורים רבים הולכים שבי אחר המראה החיצוני, שאיננו אומר דבר. הם נוטים ללכת אחר מיני אג'נדות חינוכיות סתמיות, כמו גנים המשלבים חוגי אנגלית או ריבוי שפות. פעמים רבות הילד לא נתרם מכך. בניסיוני הרב הייתי מייעצת לאותם הורים, שחוששים מהמסגרות הציבוריות, להפעיל את שיקול דעתם ולבחון את הגנים הפרטיים על פי אמות מידה שאינן שיווקיות ומסחריות. רצוי לבדוק, האם כל ה'שפע' רצוי ונחוץ או בא על חשבון דברים אחרים חשובים יותר. אחד הדברים שגורמים לחשש בקרב ההורים, בכל הקשור למסגרות הציבוריות הוא כמות הילדים שבמסגרת. הורים נוטים לטעות ולחשוב כי כך הילד ילך לאיבוד. חשוב לזכור כי המסגרות הציבוריות מתאימות בגודלם, מרחבם והציוד שבהם לכמות גדולה של ילדים. עד גיל שלוש, קבוצה של 30 ילדים זוכה לשלושה אנשי צוות, כשהעבודה מתבצעת בקבוצות, אחת על 10 ילדים, כך שאין מצב בו 30 ילדים מופעלים בה בעת על ידי אדם אחד".
 

נקודות של אור

"ילד בגיל 3 ומעלה הוא ילד עצמאי, שנזקק פחות ופחות לעזרה פיזית של מבוגר אחראי. הצרכים שלהם משתנים, אם היו במסגרת קטנה עד גיל 3, בגיל 3 הם יותר עצמאיים ומסוגלים להתמודד עם מספר ילדים גדול וצוות של שני אנשים, גננת מוסמכת ומטפלת. ילדים בגיל שלוש נכונים להסתדר במסגרת מחייבת, כגן ציבורי, בה מתקיימים חוקים ונהלים מאד ברורים. נוסף על כך, למסגרת חינוכית כזאת יש תוכנית לימודית מובנית ובה הילדים 'לומדים' בין השאר סוציאליזציה: לדחות את הצורך בסיפוק מיידי, להתחלק ולהתחשב בילדים אחרים, לשתף וכולי. הגיל הזה מתאפיין בהתפתחות התחום החברתי ובמסגרת זו הילדים מתנסים עם מספר רב של ילדים בני גילם הלכה למעשה. הגנים העירוניים גם חושפים את הילדים לחומר לימודי ולהתנסויות מדעיות אמיתיות".

חושך בעיניים

למרות האמור לעיל וכבכל עניין, לצד היתרונות טמונים מספר חסרונות. "ישנם ילדים, שעבורם מסגרת שכזו איננה מתאימה. ילדים שיש להם קושי רגשי, בעל השלכה כזו או אחרת, יתקשו לתפקד במסגרת בה נמצאים בו זמנית כ-35 ילדים. יתר על כן, בגלל צמצום כוח האדם במסגרת כזאת, הפן הטיפולי לרוב איננו בא לידי ביטוי. ישנם ילדים, שלמרות שהם בני 3, עדיין זקוקים ליתר תשומת לב אישית משהם יכולים לקבל במסגרת העירונית. נוסף על כך, ההורים מהווים בסיס ויסוד חשוב מאד בחינוך הילד. המסגרת מסתמכת על שיתוף פעולה אינטנסיבי של ההורים. חסרון נוסף נעוץ בעובדה שבשל היות הגנים חלק ממערך התחזוקה העירוני, לא אחת נמצא שהגדרות פרוצים, המתקנים שבורים, הברזים דולפים, האסלות סתומות ולוקח זמן רב עד שכל ליקוי מקבל מענה. זה לא תמיד כך, אך הסיכוי שזה יקרה לא נמוך. בבחינת כוח האדם, מחצית ממנו, קרי הסייעת, פעמים רבות איננה מוסמכת למקצוע, אלא עובדת עירייה/מועצה, שבמקרה הטוב השתלמה ובמקרה היותר טוב למדה בקורס מקצועי להיות סייעת בגנים. יש לקחת בחשבון שלא אחת היא משמשת עזר כנגד בהגשת החומרים ובמשחקי השולחן בהם הילדים זקוקים לתמיכה והכוונה".
 

עלויות משתנות

מי יקשיב לו בצד השני?
 מי יקשיב לו בצד השני? 
 צילום: אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages 
 
הגנים הציבוריים לגילאי 3- 5 (טרום-חובה, 3- 4 וקדם חובה 4 -5), שעדיין אינם בחוק חינוך חובה ומופעלים על ידי הרשויות המקומיות השונות, זוכים לסבסוד על ידי הרשות המקומית, כך שהשתתפות ההורים בעלות היא מופחתת. גנים אלו פועלים עד שעות הצהריים בלבד (13:20). פעמים רבות, אופי המשרות בהם מחזיקים ההורים מחייב מסגרת נוספת לילדים משעות הצהריים ועד אחר הצהריים. מסגרות אלה תובעות תשלום נוסף, בין אם מדובר ב'צהרון' של הרשות המקומית, או צהרון המופעל בבעלות פרטית. הורים, שאינם מעוניינים בשתי מסגרות שונות, בוחרים פעמים רבות בגן פרטי לגילאים אלו, העובד משעות הבוקר ועד לשעות אחר הצהריים המאוחרות. ישנם גנים בהם העלות הכוללת שווה, זהה, או פחותה מהעלויות הכרוכות בהשתתפות במסגרת עירונית.

השוני בין ובתוך המסגרות החינוכיות הציבוריות קיים, נושם ובועט. ישנן מסגרות מצוינות בהן כוח האדם מוסמך ורגיש לצרכי הילדים, ישנן אלה המניחות את הדעת ויש את המוזנחות. התפקיד ההורי טמון בניסיון לברור את שקיים בקרבת מגוריו ולהשיג את המרב שניתן לרווחת ילדו. לא תמיד המצוי הוא הרצוי, בחלק מהמקרים זהו 'זה מה יש'. האחד שהמסגרת הציבורית תתאים לו, יזכה לתוכנית לימודים התואמת לצרכיו ומכינה אותו באופן הטוב ביותר למסגרת החינוכית הבאה, בית הספר של משרד החינוך. זה שלא מתכונן לפקוד את בית הספר ה'רגיל', אולי נכון יהיה שיישאר במסגרת פרטית,.אישית, שקובעת פחות וחופשייה יותר.

עוד במדור - גן ילדים
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by