בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
בריאות הנפש 
סרטן משפחתי 
 
  צילום: מתוך הסרט כנגד כל הסיכויים, יום חמישי, 21:00, ערוץ    
בריאות הנפש |
 
לימור גריף

לקראת הקרנת הסרט "כנגד כל הסיכויים" יצאנו לבדוק כיצד מחלת הסרטן הופכת למחלה משפחתית, וכיצד יוכלו בני המשפחה והחולה, לעבור את כל שלביה, בשלום

 
 
 
 
 
 
 
 
 
(צילום אילוסטרציה: אימג`בנק/gettyimages) תקופה קשה שתופסת אותך ברגעי האמת
 (צילום אילוסטרציה: אימג`בנק/gettyimages) תקופה קשה שתופסת אותך ברגעי האמת   
בדמיון הכי פרוע שלכם לא תאחלו לעצמכם, או לאחד מבני משפחתכם לחלות במחלת הסרטן. נכון אחוזי ההחלמה שונים, קשה לומר גבוהים, אך בהחלט טובים יותר בעשור האחרון, ובכל זאת, מדובר במחלה שצילו של המוות מהדהד מעליה ומאיים בכל רגע נתון. מחר ישודר סרטה של אורנה בן דור, "כנגד כל הסיכויים", בשעה 21:00 בערוץ 10 וילווה את דרכן של משפחות ודרכי התמודדותן, יחד עם ברכה זיסר שעומדת מאחורי הקמת המאגר הגדול ביותר למח עצם בישראל. אריה טבעון, פסיכולוג קליני, מטפל משפחתי ומנהל מכון טבעון יעזור לנו לקטלג את הסרטן כמחלה משפחתית, להבדיל ממחלות אחרות. לדבריו, מדובר במחלה שמייצרת דימוי של מוות והישרדות, היא משנה את סדר היום המשפחתי ואף ממקדת את תשומת הלב אל מקורות חדשים, ובעיקר מנטרלת את אלו הישנים. "בעת מחלה, דברים שהיינו עוסקים בהם כדרך קבע, כמו עבודה מרובה, עניינים טכניים שונים ועוד, מקבלים חשיבות משנית. תשומת הלב הראשונית מופנית כולה לגורם החרדה הראשוני – הלא הוא הסרטן".

אורנה בן דור, בימאית הסרט, מספרת: "כשנחשפתי בפעם הראשונה לכל המפעל הגדול ומלא התקווה של ברכה זיסר, גיליתי גם עד כמה קשה לשלב בו אושר ושמחה. דרך העבודה על הסרט פגשתי במקרים הקשים של הסרטן: ילדים קרחים, כימותרפיה קשה ומראות לא פשוטים". בהתמודדות האישית שלי, אומרת בן דור, המילה סרטן מאוד מפחידה. היא התמודדה עם סרן השד, שהיה לדבריה יחסית קל. "לאחר הניתוח להסרת הגידול, לא המשכתי בטיפולים כימותרפיים מתישים ואיומים, מה שהפך את כל העניין להרבה פחות מאיים. חזרתי לחיים הקודמים שלי".

כיצד משפחתך התמודדה עם המחלה?
"אני עברתי סרטן מסוג מאוד קצר, שאכן היה מאוד קשה לסביבה שלי, למשך 3 חודשים שאחריהם כולנו חזרנו לשגרה, אבל הקושי הוא כשאת רואה את הילדים החולים, שמתמודדים למשך תקופות ארוכות, כשאחד ההורים חייב להיות לידם במסירות מלאה, המשפחה מתפרקת. משפחה צריכה כוחות מאוד חזקים כדי לשרוד את המהמורה הזו: האחים האחרים נזנחים באופן בלתי נשלט, כלכלית - 50% מהכוח המפרנס נעלם, וכמובן החיים מתנדנדים בין ייאוש לתקווה מאוד קשים. לוקמיה או לימפומה הן מחלות שביום אחד אתה מרגיש טוב ולמחרת אתה הולך למות, חוסר אונים עצום שמלווה בתחושת אשם - שאתה כהורה אינך יכול לעזור לילד שלך. מצד אחד מתגייסים לטובת המחלה ומצד שני, משאירים בצד את החיים. רק לשרוד את המחלה, זו עבודה שאינה אנושית".
 

פחד גדול ונורא

 מצד אחד מתגייסים לטובת המחלה ומצד שני, משאירים בצד את החיים. רק לשרוד את המחלה, זו עבודה שאינה אנושית 
"בחלק גדול מן המשפחות, אשר מתמודדות עם הידיעה הראשונית כי אחד מהם חלה בסרטן, חלה עצירה פתאומית. מדובר לרוב בעצירה התפתחותית. למשל חיילת צעירה שבמהלך שירותה הצבאי גילתה כי אימה חולה, ניהלה את שירותה הצבאי בצל מחלה מאוד קשה. עם שחרורה היא החלה לסבול מכאבי ראש חריפים, שאובחנו על ידי רופא המשפחה כגורם נפשי. תוך כדי טיפול פסיכולוגי, עלה שהיא בעצם קיבלה על עצמה את תפקיד המטפלת במשפחה, והדבר בהחלט עצר אותה ושינה את חייה. היא לא הרשתה לעצמה לחיות בהתאם לגילה הצעיר, לא יצאה לבלות וחלילה לא התרחקה מבית אימה. חייה נעצרו, וכתוצאה מכך היא סבלה מלחץ וחרדה".
 

היערכות משפחתית

(צילום אילוסטרציה: אימג`בנק/gettyimages) אל תוותרו על האחים הנוספים שבבית
 (צילום אילוסטרציה: אימג`בנק/gettyimages) אל תוותרו על האחים הנוספים שבבית   
כיצד נעשית היערכות משפחתית נבונה? האם יש נכון או לא נכון בהתמודדות עם מצב לוחץ שכזה? לדברי טבעון המצב היעיל ביותר הוא גיוס המשפחה כולה, כולם למען כולם, חולקים בעול התפקידים ואף מתקשרים בצורה יעילה. טבעון מוסיף כי שלב מאוד ברור בתהליך הגילוי המשפחתי, הוא שלב ההכחשה – "זהו תהליך פסיכולוגי מאוד חזק ודרמטי. מצב שבו אדם רואה את הלכי הדברים מבחינה שכלית ותחושתית, אך בעצם כאילו אינו יודע אותם או מקבל את קיומם. אם נחזור אל אותה צעירה שהשתחררה מהצבא – העול נפל עליה, כי אביה בעצם חי בהכחשה, הוא המשיך בעיסוקיו, ניהל עסק משפחתי, וכל הזמן דגל באמירה: 'יהיה בסדר, חייבים להיות אופטימיים'. לא נפלה אצלו התודעה שאכן הסרטן הוא סרטן, מחלה שדורשת טיפול חריף והיערכות כוללת בסגנון החיים, ובעיקר שהייה בבית".
 
 

גילוי המחלה

 
אחד הדברים הראשוניים והבולטים ביותר בעת גילויה של מחלת הסרטן במשפחה, הוא שלב הדיכאון. נשמע טריוויאלי, אמיתי, הרי מה נוכל לצפות מעצמנו? לקפץ מרוב אושר ולשמוח? טבעון מאפס ומבהיר: הדיכאון מתחלק לכמה שלבים שחלים הן אצל החולה והן אצל קרובי משפחתו ברמות ודרגות שונות: ראשית חל ההלם – שלב שבו אנו אומרים לעצמנו: 'זה לא יכול לקרות'. קיימת הרגשה לא מציאותית שמובילה מיד אל שלב הכעס – שמתפרש כזעם בלתי מפוקס: 'הגוף בגד בי, כיצד זה יכול לקרות, אני אדם מאמין'. כעבור זמן מסוים, כשחלה סדרה של בירורים ובדיקות רפואיות שמאשרות את גודל הבעיה, חלה התמקחות – 'זה זה, אבל לא בדיוק',זה סרטן, אבל קל'. לאחר מכן חלים עצב ודיכאון – התאבלות על הפגיעה בבריאות. זהו שלב מאוד חשוב הן לחולה והן למשפחתו, כי אחריו מגיע תהליך קבלה והסתגלות למצב החדש. ברמה המשפחתית – חל שינוי אורח החיים תוך התחשבות בחולה ובמחלה. יש חולים שתיארו את המחלה כ"ילד נוסף – קיימת איתנו בחיים נוכחות נוספת, שהיא לאו דווקא רצויה וטובה לנו, אך אי אפשר להתעלם ממנה". שלב ההסתגלות הוא שלב טוב שמקנה לחולה ולמשפחתו מנגנוני הסתגלות. גם החולה יכול למצוא את עצמו דווקא בשלב הזה, מרחיב את עצמו, מעמיק ומתפתח. לאחר מכן קיים שלב הקבלה – 'אנחנו/אני צריכים לחיות עם זה'. טבעון טוען כי אין קבלה מוחלטת לעולם. "המוות יכול להיות מעבר לדלת. מצד אחד החולה מקבל שיש לו את זה, ומהצד שני הוא לא יאמר כי זה – הכריע אותו".
 

קונפליקטים משפחתיים

 אל תתנו למחלה לנהל את חייכם" הוא אומר, "המחלה אכן קיימת אבל היא לא תנהל אותנו. בזמן מחלה אנחנו עדיין לא מתים, נכון שזה יקרה יום אחד, אבל כל עוד אתם חיים – אל תפסיקו לחיות לפני הזמן. זוהי שמחה על חשבון עצב – אבל אלו האלמנטים המחיים שמושכים אותנו קדימה 
בכל משפחה באשר היא קיימים קונפליקטים שמעוררים מחלוקות. נוכל לראותם לפני חגים, לפני חתונה גדולה מורכבת, לפני אירועים מיוחדים ועוד. דווקא בזמן שמשפחתה נאלצת להתמודד עם מחלה כה קשה, מסביר טבעון, קיימות מחלוקות בין אלה שמסרבים לקבל את עובדת קיומה של המחלה, הם אפילו כועסים שמעלים את הנושא לדיון, לבין אלו שרוצים להילחם, להירתם, לנצח. כמו כן, קיימים במשפה ויכוחים לא קטנים בנושא הדיאגנוזה – האם מותר להיות עצוב, האם מותר לספר לאחרים, האם מותר להמשיך בחיינו כרגיל? "יש בני משפחה שמחכים לסיומו של יום כדי לחזור הביתה אל החולה, ויש שאפילו מוותרים בצורה מוגזמת על חיי החברה שלהם. כל כיוון, חיצוני או פנימי, צריך להיעשות במידה".
 

זוגיות במשבר

טבעון מספר כי בשעה שבני משפחה מגלים כי ילדם חולה במחלת הסרטן, עלול לחול משבר זוגי מאוד גדול. במידה וכל אחד מההורים נמצא במקום אחר – האחד רוצה לתרום ולעשות והשני רוצה להדחיק, יש חוסר תיאום וחוסר תקשורת, שמתחילים, אם רוצים או לא, לבטא את פחדינו הכי גדולים. אז מה עושים? "צריך להבין שלעיתם לכל אחד מאיתנו סגנון התמודדות שונה, וזה בסדר. קיים הסגנון האקטיבי של אדם שמיד נכנס לעשייה, לחקר ולעזר – וזהו כמובן הסגנון העדיף, וקיים הסגנון הפאסיבי – אדם שמחכה, תופס מרחק, רוצה לראות לאן יתפתחו העניינים. וגם בשלב הזה יש גורם חיובי – זה טוב לתפוס מעט מרחק כדי לא לקפוץ מעל הפופיק ולהיות כל הזמן בעשיית יתר. לא מעט אנשים מבטאים את הפחדים שלהם על ידי עשייה, שבסופו של דבר מתישה אותם".

מה בנוגע לאחים נוספים במשפחה, כיצד עלינו להתייחס אליהם? טבעון ממליץ: "תנו לילדים הבריאים, תפקיד אקטיבי שיצור תחושה של שותפות חיובית, במידה והם נמצאים בגיל המתאים ויודעים במה מדובר, אל תתנו להם להרגיש מחוץ למעגל המשפחתי, חשוב שבשעת משבר תישארו מלוכדים".
 

בואו נדבר על תקווה

(צילום אילוסטרציה: אימג`בנק/gettyimages) החיים נמשכים גם בצל המחלה
 (צילום אילוסטרציה: אימג`בנק/gettyimages) החיים נמשכים גם בצל המחלה   
עבור אחוז גבוה מן האוכלוסייה, המשפחה מסמלת מקור לכוח ותקווה. הרבה מאוד משפחות מגלות שעות מיוחדות ויפות, של התגברות על קונפליקטים בעת מחלה. במידה ותשמרו על הליכוד המשפחתי מובטחים לכם: התגברות על דיכאון ועצב, התגברות על חרדות, והתלכדות – לווי – תקשורת – שיעזרו לכם להתמודד נכון עם קונפליקטים שללא כל ספק בשעות קשות מסוג אלו, תוקפים.

לדברי טבעון, גם אם משפחה מנהלת דיון ושיח קבוע על הדברים הכאובים, קיימת פחות תחושת הבדידות, ועולה כוח חיובי שעוזר לחולה ולמשפחתו להתמודד. "ידוע כי קיים קשר ישיר בין תחושת הביחד לבין מנגנוני ההגנה החיסוניים של גופינו, והוא בא לידי ביטוי ואף הוכח מחקרית במקרים של מחלה וריפוי".

אווירה משפחתית תומכת ומרגיעה מאוד חשובה להתגברות על דיכאון וחרדה שכרוכים בהתמודדות עם המחלה. המתח כשלעצמו, מבהיר טבעון, ניכר בכך שלא ישנים טובים בלילות, שלא אוכלים טוב – גורמים שגונבים מאיתנו פיזיולוגית המון אנרגיות. אם נשמור על מצב רגוע נוכל לגלות בתוכנו אנרגיות שמופנות לריפוי. נשמע סיסמתי מדי? אם חולה או בן משפחתו היקרים קוראים עכשיו מילים אלו, ייתכן והם מרימים גבה תמוהה, אך ייתכן שמצד שני, התקווה היא הכוח היחידי שנותר עבורם. מחקרים רבים בתחום הסרטן ספציפית, הוכיחו כי יש קשר בין אווירה חיובית ומשפחתית מלוכדת, לבין יכולת ההחלמה של החולה. לא מכבר שמענו על יכולתו של הצחוק לרפא, יותר ויותר ליצנים רפואיים ממלאים את מסדרונות בתי החולים ומנסים להטמיע את תורת האושר. למה לנו להיות מאושרים כשהמצב כל כך גרוע? זה נשמע קשה. אך טבעון מזכיר כי לפעמים המחלה הופכת להיות הבור השחור שכל החיים צפים בתוכו. "אל תתנו למחלה לנהל את חייכם" הוא אומר, "המחלה אכן קיימת אבל היא לא תנהל אותנו. בזמן מחלה אנחנו עדיין לא מתים, נכון שזה יקרה יום אחד, אבל כל עוד אתם חיים – אל תפסיקו לחיות לפני הזמן. זוהי שמחה על חשבון עצב – אבל אלו האלמנטים המחיים שמושכים אותנו קדימה".
 

טיפול בצל הבריאות

מה קורה בטיפול פסיכולוגי בזמן מחלה? "זה אינו טיפול רגיל, זוהי שעת משבר טבעית שעוזרת למשפחה להרגיש שזה נורמאלי להיות במצב כזה. זהו טיפול מעודד, מחבר, שמאפשר להיפרד מהתקיעות שיוצרים הדברים הקשים בחיינו, ולהתחבר לגורמים החיוביים. כמו כן אני מוצא שמשפחות רבות מצליחות להגיע ליצירתיות רבה משותפת בעת טיפולים בצילה של מחלה. עבור החולה המטרה לאפשר לו לפרוק, בעיקר כי הוא זקוק למקום האישי שבו יוכל לנהל שיח עם עצמו.

מסר חיובי? "רוב המשפחות מתגברות על המחלה, ואף רואות בתקופה הזו כתקופה תורמת וחיובית, מחברת ומהווה מקום לשינוי חיובי לטווח הרחוק".

עוד על הסרט "כנגד כל הסיכויים" בערוץ דוקו
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by