בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
בריאות הילד  
אילמות וחרשות סלקטיבית  
 
 שומע את העולם שלו     צילום: אילוסטרציה: אימג`בנק/gettyimages    
בריאות הילד  |
 
לימור גריף

הילד אינו מעוניין לספר מה עבר עליו בגן ולעיתים נדמה לכם שהוא פשוט לא שומע, אתם שואלים והוא בשלו, נאלם לו. כדאי לבדוק האם מדובר בחירשות ואילמות סלקטיבית, כזו הנובעת מחרדה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לפעמים לילד הקטן שלכם לא בא לספר לכם מה אכל לארוחת צהריים, לא בא לו לדבר עם הגננת או המורה, או שהוא בכלל אינו שומע את חבריו לכיתה. ייתכן ומדובר באילמות או חירשות סלקטיבית, הוא לאו דווקא עושה דווקא. לפני האשמות גורפות, שווה לברר האם מדובר בהפרעת חרדה.
 

מהי אילמות וחירשות סלקטיבית

 
לדבריה של דליה אלוני, פסיכולוגית חינוכית, מומחית באבחון וטיפול ילדים ונוער, אילמות סלקטיבית (selective mutism) היא הפרעת חרדה התנהגותית, על רקע רגשי-נפשי, המוגדרת אצל ילדים שיש להם את היכולת הפיזיולוגית לדבר והיכולת הקוגניטיבית להבין שפה, אולם הם מתנהגים כאילמים במצבים חברתיים מסוימים ועם אנשים מסוימים, לעומת דיבור תקין במצבים אחרים ועם אנשים אחרים. כך למשל, היא מתארת מצב שבו ילדה תדבר עם הוריה וחברותיה לגן, אך תימנע מלדבר עם הגננת, הסייעת, סבא וסבתא וכל אדם מבוגר אחר. "בדרך כלל ניכר כי האילמות מפריעה לתפקוד בלימודים, בחברה או בפעילויות אחרות, וצריך לבחון שהיא נמשכת יותר מחודש אחד. בסביבת הגן, כאשר הדרישות פחותות יותר והגן זורם, לעיתים האילמות הסלקטיבית מורגשת פחות, לפחות בתחילת השנה. אולם, בסביבת בית הספר, ניתן להבחין בה ביתר קלות. יתכן וילד לא יצביע בכיתה, לא יביע את דעתו במסגרת השיעור, ולעומת זאת, בהפסקה עם חברים או בבית עם בני המשפחה, הוא לא יפסיק לפטפט".
 

כיצד תאבחנו אותה?

רצוי לשלול בעיות פיזיולוגיות
 רצוי לשלול בעיות פיזיולוגיות  
 צילום: אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages 
 
על מנת לאבחן אילמות סלקטיבית, מבהירה אלוני, חשוב לבדוק שהיא אינה מופיעה בעקבות חוסר ידע של השפה או עקב בעיות שפתיות אחרות, כגון חוסר שטף או גמגום, ואינה נקשרת להפרעות התפתחותיות או תקשורתיות אחרות, כמו אוטיזם או הפרעות נפשיות. "מחקרים מראים כי ביותר מ- 90% מהמקרים של ילדים הסובלים מאילמות סלקטיבית, מופיעים גם סממנים לחרדה חברתית, ולכן מקובל להתייחס לאילמות סלקטיבית כהפרעת חרדה. ילדים או ילדות שמאופיינים באילמות סלקטיבית, עשויים להפגין התנהגויות חרדתיות, כמו הימנעות מיצירת קשר עין, רתיעה ממגע גופני, תנועות גוף נוקשות, הבעות פנים קפואות, והימנעות מפעילות קבוצתית. סימפטומים נוספים שלעיתים מאפיינים ילדים בעלי אילמות סלקטיבית הם פרפקציוניזם, עקשנות, בררנות באוכל, נטייה למצבי רוח, שתלטנות בבית עם הורים ואחים, שינויים במצבי הרוח או קושי במעברים בין מקומות ופעילויות".

חשוב לציין, שלא ברור מהו הגורם להופעת האילמות הסלקטיבית, מוסיפה אלוני. עם זאת, נמצא שבקרב ילדים רבים הסובלים מאילמות סלקטיבית, יש קשיים בוויסות או בעיבוד חושי, כמו למשל רגישות לבדים מסוימים או למרקמים מסוימים של מזון, רגישות לרעש, תפרים בגרביים או לתוויות המוצמדים לבגדים. מבחינתם, הם חווים את העולם כמאיים וזה גורם להם להסתגרות והימנעות.
 
 

מהי חירשות סלקטיבית?

"חירשות סלקטיבית (selective deafness) קיימת כתופעה פיזיולוגית, בה אדם סובל, באופן זמני או תמידי, מקושי לשמוע, עקב זיהום, דלקת או ליקוי מבני. בדרך כלל מדובר בחוסר יכולת לשמוע צלילים בתדרים מסוימים. אולם, כביטוי שגור הכוונה לילד או למבוגר, שיש לו את היכולת הפיזיולוגית לשמוע, אך הוא בוחר לשמוע דברים מסוימים בצורה טובה מאוד, ודברים אחרים - לא לשמוע כלל".

מעדיפים שלא לשמוע

הורים רבים נתקלים בתופעה של חירשות סלקטיבית אצל ילדיהם. כמו למשל, אימא שלוחשת מחדר השינה לילד שנמצא בסלון עם טלוויזיה דולקת: "אתה רוצה שנזמין פיצה?" הוא ישמע ומיד יגיב, ולעומת זאת אימא שאומרת בקול רם, כשהיא עומדת ממש קרוב לילד: "תאסוף את כל הצעצועים שלך ותסדר את החדר" והילד לא ישמע ולא יגיב. החירשות, מסבירה אלוני, מופיעה לרוב כאשר ההורה מבקש משהו מהילד, בזמן שזה משחק, רואה תוכנית טלוויזיה או עוסק בפעילות ולא מתחשק לו להפסיק אותה. "הילד עושה עצמו שלא שמע ויודע שההורה יחזור על בקשתו עוד פעם, פעמיים, ארבע פעמים או עשר פעמים. הילד גם יודע שבסוף הוא יצטרך למלא את בקשת ההורה, אך העובדה ש"לא שמע" מעניקה לו עוד זמן ודרך להתריס. ישנם גם מקרים קשים בהם ילדים אשר גדלים בסביבה של הורים אלימים, שמרבים לכעוס ולצעוק, מפתחים בשלב מסוים אילמות או חירשות סלקטיבית, על מנת להגן על נפשם. אלה ילדים, שבעקבות התעללות, הזנחה או טראומה, מסתגרים בבועה משל עצמם ומתנתקים מהעולם או שמפסיקים לדבר באופן פתאומי".
 

את מי עשויות האילמות או החירשות הסלקטיבית לתקוף?

אתכם הם מתקשרים מצויין
 אתכם הם מתקשרים מצויין  
 צילום: אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages 
 
"אילמות וחירשות סלקטיבית נחשבות הפרעות של גיל הילדות, ובדרך כלל יופיעו אצל ילדים שיש להם נטייה מולדת לחרדה וטמפרמנט מופנם. אילמות סלקטיבית עשויה להתחיל בממוצע בגיל שלוש ותקופת האילמות נמשכת בממוצע בין שלוש לחמש שנים. בדרך כלל, ניתן למצוא אצל ילדים כאלה בגיל מוקדם יותר סממנים כמו דיבור בקול חלש, ביישנות קיצונית, מיעוט בשימוש במילים, חזרה על מילים, ביטויים וגמגום. כתינוקות הם מפגינים לעיתים חרדות נטישה ותלות מוגברת בהורים, לרוב באם, חרדת זרים קיצונית, רתיעה ממגע והפרעות שינה. חשוב להדגיש שנמצא כי בדרך כלל אחד מההורים לילד עם אילמות סלקטיבית סובל או סבל גם מחרדה, בהווה או בעבר. לעיתים הורים מדווחים על ביישנות קיצונית בילדותם, חרדה חברתית או התקפי פניקה. יש אומרים שזהו סימן לכך שקיימת נטייה משפחתית לחרדה והילד מתרגם את החרדה שלו לאילמות. האילמות בעצם מפחיתה חרדה ומונעת ממנו את הצורך להתמודד עם החברה".

כיצד עלינו ההורים להתייחס לתופעה?

אילמות סלקטיבית, מסבירה אלוני מתרחשת לרוב בחברה ובמצבים שמחוץ לבית ואילו בבית הילד מדבר, צוחק ומסוגל לפטפט בלי הרף עם הוריו ואחיו. כך שמחד, הורים חשים נחמה בכך שהילד רכש את השפה ומסוגל לדבר ולהביע את עצמו בחברתם. מאידך, ככל שהילד גדל והפער בין ההתנהגות של הילד בבית לעומת התנהגותו בחברה נעשה ברור ובולט יותר, ההורים מודאגים וחשים חרדה. "חשוב לא להילחץ ולא לשדר לילד מסרים שרק ילחיצו אותו עוד יותר ויגבירו את החרדה. להיפך, ככל שהחרדה תפחת והילד יחוש בטוח יותר מעבר לבית, ועם ילדים ואנשים נוספים, מעבר לבני המשפחה הקרובים, כך יוכל להרחיב את האינטראקציות החברתיות שלו".
 

שלא יעבדו עליכם

לגבי חירשות סלקטיבית, אשר אינה נובעת מטראומה או התעללות, מציעה אלוני: "כהורים חשוב לשקף את ההתנהגות לילד, לערוך תיאום ציפיות, לבסס את הסמכות של ההורה ולגבש הסכמים. אגב, ידוע שילדים הם מאד חכמים ומחקרים מצאו שילדים מכירים היטב את הוריהם ויודעים בדיוק כמה פעמים ההורה יחזור על הבקשה שלו, לפני שינקוט בעונש".

דרכי הטיפול

אם כן, כיצד נהוג לטפל באילמות סלקטיבית? "ראשית חשוב מאד לאבחן נכון את התופעה. אילמות סלקטיבית הינה די נדירה ולעיתים קשה להורים להבחין בה. מה עוד שבתחילת שנה נהוג להעניק לילד תקופת הסתגלות, ולכן גם אם הילדה לא תדבר במפגש או תפנה לגננת לא נחשוד שיש בעיה. למעשה, צריך להצליב מידע בין ההורים והגננת ולבדוק איך הילד מתנהג ומתקשר בסביבות שונות ואל מול אנשים שונים. אולם מרגע שהילד אובחן על ידי פסיכולוג, חשוב לבנות תוכנית טיפולית המשלבת מספר אנשים וגישות טיפוליות. כמו בהרבה הפרעות אחרות, לעיתוי תחילת הטיפול יש משמעות וככל שמאבחנים ומתחילים לטפל בגיל צעיר יותר, כך סיכויי ההצלחה גדולים יותר. הטיפול היעיל ביותר מתבסס על טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, בו מתחילים במיפוי המצבים והאנשים בהם האילמות מופיעה ואז בונים תוכנית של חשיפה הדרגתית למצבים ואנשים נוספים, במקביל לשינוי בחשיבה וכמובן מקפידים על משובים חיוביים כאשר עומדים במשימות. בנוסף, חשוב לשלב טיפול במשחק או תרפיה באומנות או במוסיקה. במסגרות הללו הילד מבסס מקום בטוח וניתנת לו ההזדמנות לבטא את עצמו, להפחית את החרדה ולהעלות את בטחונו העצמי. יש מקרים בהם גם עולה הצורך לשלב טיפול תרופתי נוגד חרדה. ולבסוף, במידה ולאילמות הסלקטיבית נלווים חוסר שטף, גמגום או בעיות בארגון שפתי, רצוי לשלב טיפול של קלינאי תקשורת".
 

האם התופעה מעידה על בעיתיות בהמשך?

לגבי אילמות סלקטיבית, מאחר ומדובר בהפרעת חרדה, מבהירה אלוני, לעיתים האילמות אינה נעלמת באופן מוחלט. ילדים שסבלו מאילמות סלקטיבית בילדותם עשויים להתקשות ביצירת קשרים חברתיים בבגרותם, או לגלות סימפטומים של חרדה חברתית, או חרדות אחרות. לגבי חירשות סלקטיבית, נראה כי לכולנו יש יכולת, כמבוגרים, לאמץ לנו לעיתים דפוסים של חירשות סלקטיבית. בייחוד אם אנו נמצאים בחברת אנשים שמטרידים אותנו, במקום עבודה בו האווירה לא נעימה לנו, במסגרת זוגית בה אחד מבני הזוג דורש מאיתנו כל הזמן לעשות דברים, או אל מול ילדינו שמתעקשים "לנדנד" ולומר אינספור פעמים "תקני לי, תקני לי, תקני לי". כך שלעיתים זה גם משרת אותנו מצוין.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by