בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
אם אין גן עדן 
סוף טוב הכל טוב 
 
  צילום: אימג`בנק/GettyImages    
אם אין גן עדן |
 

גם בחג החירות יש מחיר לחופש, ומשלמים אותו בויתור על הקיים. איסי ברגר סובל מקדחת אביב ומפתח תגובה אלרגית למציאות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פעם בחיים אני רוצה לשחרר, לתת לעצמי ליפול לאחור בלי שאף אחד יהיה שם כדי לתפוס אותי, לצנוח אל הרצפה הקרה כשקודם הראש מוטח בה בעוצמה ורק אחר כך עמוד השדרה והאגן, להיחבט בעוצמה של 8 בסולם ריכטר באופן כזה שיגמור אותי סופית. אחר כך החתיכות יאספו את עצמן וירכיבו את פאזל 5,000 החלקים הכי קשה שילד בן 9 או קשיש בן 99 נתקלו בו. ורק אז אני אהיה חדש, מהניילון, כזה שמגיע עטוף בפצפצים.
 
אבל, בעצם, על מי אני עובד. אני נמצא בשלב רגיש בחיים, כזה שכל דבר יכול לרסק אותי, כזה שכל מילה לא במקום תגרום לי להרגיש כמו עסיס הזבל שחתולים מלקקים בחדרי מדרגות, כזה שכל תזוזה קטנה של המציאות תהפוך אותי לזומבי, אפילו לא זומבי מפחיד, אלא סתם אחד שנאלם, שפוחד מבני האדם הרבה יותר ממה שהם מפחדים מפניו.
 
 
 אני לא סובל מדיכאון כבר שנים. למעשה, מאז הפעם האחרונה שמצאתי את גופתי מושלכת בשירותים של אחת המסעדות המפוארות בתל אביב 
בכל פעם שאני חושב ש'הנה, הגעתי לתחתית, אז תעזבו אותי בשקט בבקשה', מגיעה תהום חדשה, עמוקה יותר, תהום שצופנת בחובה את המתנה שהכי רציתי לקבל השנה לאפיקומן – הסוף. אני חושב שזו השנה הראשונה בה אפילו לא כרסמתי בה מצה, בטח לא שיחקתי 'שבור או שלם' עם הילד הקטן החדש שהתווסף למשפחה הגדולה, גדולה מדי, שגדלתי לתוכה. אבל אפיקומן – אני תמיד שמח לקבל, בין אם מדובר באגוז, זוג אופניים, חבילת צבעי פנדה, שטר של מאה או סוף מיוחל.
 
אתם בטח חושבים שאני איזה טיפוס דכאוני וממורמר, אז תנו לי להפתיע אתכם: אני לא סובל מדיכאון כבר שנים. למעשה, מאז הפעם האחרונה שמצאתי את גופתי מושלכת בשירותים של אחת המסעדות המפוארות בתל אביב (נכון לאותן שנים) והנשמתי את עצמי כדי להתעורר מכוסה באבקת קוק לבנה – תקופה מוזרה ללא ספק – לא הייתי בדיכאון. אומנם לא הייתי מגדיר את עצמי אדם מאושר, אבל החיים שלי, איך אומרים, בסדר.
 
הסוף הזה קורץ לי. לא בהכרח סוף החיים, אבל משהו בסגנון. בואו נאמר, הסוף של מגוריי בישראל והעתקתי הפיזית ללונדון או למקום מספיק מעונן אחר, הסוף של אותו כיוון הזוי שלקחתי בחיי המקצועיים ותחילתו של עידן יצירתי באמת, הסוף של אותה זוגיות מדהימה שיש לי ואני לא ראוי לה ופתיחתה של מערכת יחסים אינטנסיבית עם הזין הבינוני-באורכו-אך-עבה בו ניחנתי. אני רוצה לשחרר, פעם אחת בחיים. די כבר עם זה, נמאס לי להיקשר.



* כל השמות ב'אם יש גן עדן' בדויים, אבל כל הסיפורים והמחשבות אמיתיים. באלוהים.


עוד "אם אין גן עדן"
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by