בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
תמונות מחיי גירושין 
חופים 
 
 סיני 2009    צילום: נונה ד.    
תמונות מחיי גירושין |
 

כולם מדברים על הבלגן בסיני אבל לנונה ד. יש חוויה אחרת לגמרי. חופים הם לפעמים געגועים לשקט ושלווה, לקרבה ולאחווה, ובני אדם הם בני אדם, באשר הם

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
היתרונות בלחזור לחוף קבוע בסיני הם הרגשת המשפחתיות שנותנים לך בעלי המקום והפגישות עם אנשים כמוך, שחוזרים שוב ושוב לאותו החוף. הפגישות החוזרות עם אותם אנשים - מכורי סיני כמוך - מעניקים תחושה של אחיזה בשפיות, מן אי קטן של ביטחון.
 
בחוף הקבוע שלי מתקיימים כל הזמן מפגשים חוזרים ונשנים בין מוסיקאים ואומנים מכל מיני ארצות ערביות לבין מוסיקאים ואומנים ישראלים. החברויות המדהימות והבלתי אפשריות שצומחות שם עם השנים מוכיחות שמי שמפריע לעשיית שלום הם המדינאים והפוליטיקאים, כי אנשים הם אנשים בכל מקום ואם הם נכנסים לך ללב אז מי בכלל סופר את המוצא שלהם או את היסטוריית המלחמות והשנאה שקיימים בין העמים שלנו.
 
 
סוף שבוע ארוך בסיני
 סוף שבוע ארוך בסיני 
 צילום: נונה ד. 
 
לפני כמעט שבועיים, מבלי להתחשב במערכת החינוך, לקחתי את הילדים ונסענו לסוף שבוע ארוך בסיני. חשבתי לעצמי: ניסע, לא יעלה הרבה, ואני אחזור רזה בכמה גרמים, שזופה ורגועה. הכול נהיה ההפך: שוב חטפתי אלרגיה שהפכה את פרצופי למחוספס, החופשה הייתה יקרה מדי, טרפתי כמו חזיר שתיתי יותר מדיי, והכי עצוב – חברות צמודה בת עשרים שנה חטפה זעזוע קשה.
 
לרוב, כל בן אדם נורמלי היה חוזר בתום החופשה המאכזבת לביתו ומתמרמר בפני מי שמוכן לשמוע על התלאות. אבל לא אני, כמזוכיסטית ידועה החלטתי להאריך את החופשה בשבוע, ולסבול עוד קצת – מה שבאמת קרה בתחילה.
 
אבל שלושת הימים האחרונים פיצו על הכול: החאפלות שהתרחשו לילה אחרי לילה, ניצתות מדי ערב ומסתיימות בקושי עם שחר, עור פניי המחוספס שהתקלף עד שפניי נראו רעננים כמו אחרי טיפול פילינג עמוק, ולקינוח - רומן סוער עם יפיוף צעיר ועשיר שכול הבנות השוות בחוף הזילו ריר בקרבתו, ומשום מה החליט ללכת על מה שהכי פחות מצופה מאחד שכמותו - עליי.
 
לצערי, באיבו של הרומן הסוער עזבתי את סיני וחזרתי לליל הסדר, משום שהתחייבתי מראש לאחי הצעיר והגאון, שלמרות חייו הביזאריים משהו - מאוהב בכל מה שקשור למסורת, שורשים, נוסטלגיה ומשפחתיות (אפילו אם היא הזויה כמשפחתנו).
 
נכנסתי לאמבטיה כדי להתכונן לסדר, ללא משים פירקתי את השפופרת נשכבתי באמבט והתחלתי לענג את עצמי, אחרי עשירית שנייה התעשתי והחלטתי להפסיק משום הילדים שבבית, ואמא ששונאת איחורים. התפתיתי להמשיך עוד קצת. חשבתי לעצמי: לא נורא, נגמור עם זה צ'יק צ'אק, אף אחד לא ירגיש.
 
אבל למוח שלי היו תוכניות משלו, בעוד אני מנסה להתרכז בעניין, נדד ראשי אל השאלה אם להרגיז את אמא ולבוא לא מאופרת, סילקתי את המחשבה הקטנונית וניסיתי להעלות מול עיני את הרומן הלוהט בן שלושת הימים. לרגע הצלחתי, אבל דמותו חמקה ופינתה מקומה למחשבה הטורדנית שהפקרתי את הלפטופ החדש בסלון בלי לנעול את הדלת, התעקשתי לנצח את מוחי הטרוד בעזרת חרמנות ושוב קראתי לכל החוויות המיניות הסוערות של חיי לבוא ולהציף בתמונותיהן את מוחי.
 
 כמעט והצלחתי, אבל שנייה לפני שגמרתי עלתה מולי דמות אישה שפגשתי ועשתה לי שיחת בירור לאחר שהתפלצה לשמוע שאמרתי כי עלינו הבנות לא חלה חובת הוכחה בזמן סקס 
כמעט והצלחתי, אבל שנייה לפני שגמרתי עלתה מולי דמות אישה שפגשתי בסיני ועשתה לי שיחת בירור ומוטיבציה לאחר שהתפלצה לשמוע שאמרתי כי עלינו הבנות לא חלה חובת הוכחה בזמן סקס בדמות זין עמיד וזקיף ושתמיד יש לנו את האופציה לזייף. למחרת האישה המזועזעת תפסה אותי לשיחה בזריחה מול הים, שטפה אותי קשות על השירות הגרוע שאני עושה בדיבוריי לכלל המין הנקבי, ואמרה לי שהיא היום במצב כל כך גבוה של ריכוז מיני, כך שאינה מוכנה להתפשר על אורגזמת דגדגן, אלא על נרתיקית בלבד. יענו, היא והג'י שלה בקשר הדוק.
 
אז תודות למצטדקת יצא ששנייה לפני שכבר כמעט גמרתי עלתה בעיני רוחי האידיאליסטית עם הג'י ובלי הזיוף, ורגשי אשמה על רדידותי חיבלו באורגזמה דגדגנית מהסוג הנחות והשטוח.
 

ובמעבר חד מאוננות לאומנות:

יש לי חברה שהיושר והישירות שלה הם אורים ותומים לרגלי כל מי שמכיר אותה. עכשיו, המעצבנת הזאת היא לא רק סמל המידות והטוהר, אלא גם כישרונית באופן יוצא דופן. ביקור בביתה יבהיר לכם עד כמה - כל זווית שתקלוט עיניכם בבית הקסום שלה תגרום לכם לקריאות התפעלות, כל קיר קיבל טקסטורות וצבעוניות משלו, הכיורים המדהימים הם פרי פיסולה של המוכשרת, מדפונים צבעוניים חסרי צורה סימטרית, פסיפסים הורסים ובתוך כל אלו כדי ענק, חלקם נראים משום תנועתם כיצורים חיים, חלקם הם שלמות הסימטרי. ובדומה לציוריו העשויים לפרטי פרטים של הצייר גוסטב קלימט - בכולם ניכרת עבודת הנמלים המורכבת שהביאה ליצירה השלמה. אם בא לכם לשטוף את העיניים במשהו שטרם ראיתם כמותו אני ממליצה לכם לרוץ לתערוכה של האמנית יעל לור, שמתחילה בקרוב בגלריה פריסקופ בתל אביב ונקראת "מחוררים".


עוד "תמונות מחיי גירושין"
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by