בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
הורים וילדים  
שונאים ילדים  
 
 כאן עובר הגבול     צילום: אילוסטרציה: אימג`בנק/gettyimages    
הורים וילדים  |
 
רביד פלג

להשאיר קרוב או לזרוק כמה שיותר רחוק? החברים הכי טובים שלכם פשוט לא אוהבים ילדים, וזה ממש לא משנה להם אם מדובר בילדים שלכם

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מה שנחשב בעיני ההורים המאושרים לאחד מפלאי היקום אינו כן בעיני אחרים. לפעמים אותם 'אחרים' הם החברים הכי טובים, שהעולל הצווחן שבאמתחתכם איננו הבחירה הטבעית שלהם לשיחה, פעילות או דיון. אחד האתגרים הניצבים בפני הורים הוא שימור הקשר החברי עם אלו שאינם אוהבים ילדים. כיצד מתמודדים עם אתגר שכזה? מדוע הוא כה מיוחד לעידננו? מי הוא זה שנכון לגייס את האמפתיה? מתי 'לשמור' ומתי 'לזרוק'? על כך ועוד בראיון עם גילה הרן, מטפלת משפחתית וזוגית, מנחת קבוצות הורים, מנהלת ת.ל.מ. אשקלון, המרכז לטיפול פסיכולוגי יעוץ ואבחון.
 

ילד בן 30

אי אפשר לאכול בשקט כבר?
 אי אפשר לאכול בשקט כבר? 
 צילום: אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages 
 
הדור של היום אינו ממהר לצאת את הבית, נוח לו תחת חסותם של ההורים. לעיתים תמצאו אותו בשכירות לתקופה מוגבלת, כשחלק ממטלטליו עדיין ספונים לבטח בבוידעם של המייסדים. על מיסוד הקשר מותר לדבר רק כשסכום הספרות של הגיל עולה על הספרה שבע, ובלבד כשמדובר במין הנשי. הגברים מוצאים עצמם תחת החופה עוד מאוחר מכך. הילדים נכונים להצטרף לתמונה המורכבת בשלבים מאוחרים יחסית בפרקי זמן משתנים בין זוג לזוג. "מספר נקודות נכונות להסביר מדוע נדרשים ההורים של היום להתמודד עם סביבה חברית קרובה שאיננה נמצאת בשלב זהה בחייהם, שאיננה אוהבת או מוכנה כלל לילדים", מבהירה הרן. "אנחנו נמצאים כיום בעידן בו תסמונת 'פיטר-פן' תופסת מקום. הכוונה היא לאותם 'ילדים' שמסרבים להתבגר, גם בהיותם בשנות השלושים לחייהם. שלא כבעבר, כיום התלות הכלכלית של הילד בהוריו נמשכת כמעט עד לשלב בו הוא מקים משפחה, כשזה מתרחש סביב גיל השלושים. המפגש עם הבגרות נדחה בדור הנוכחי, עת לאחר השחרור מן הצבא מגיע תורו של הטיול בעולם ולאחריו הלימודים הגבוהים. ישנם צעירים שבפירוש לא רוצים להתבגר, כשזוגיות, חתונה ובוודאי ילדים, נתפסים אצלם כשייכים לעולם המבוגרים, אליו הם טרם רוצים להיכנס".

צעיר לנצח

"נקודה שנייה נוגעת באריכות הימים ואיכותם. שלא כבעבר, אמצעים שונים מסייעים לאנשים להישאר צעירים, להראות, להרגיש ולתפקד כמותם. העולם של היום לא אוהב להזדקן ודוחה את ההזדקנות עד כמה שיכול. בהמשך לרצון וליכולת להישאר צעירים מתקיימת הלגיטימציה והיכולת לקיים נישואים מאוחרים ולהביא ילדים לעולם בגיל מאוחר. כיום, הורות בכורה בגילאי 30 פלוס היא מקובלת ונורמטיבית, המסר הוא שאין צורך להילחץ. נקודה אחרונה בהקשר הזה היא ריבוי צורות המשפחה החדשה. העידן של ימינו מאפשר באופן אמיתי כינונן של משפחות שונות ומגוונות, החל ממשפחות חד הוריות וכלה במשפחות חד מיניות. כל אלו, המבדילות את הדור הנוכחי מאלו שקדמו לו, מהוות את המסד לכינונן של סוגיות התמודדות, ביניהן זו של הורים עם חברים קרובים שאינם נמצאים בשלב דומה להם ואינם אוהבים ילדים".
 

צמצום פערים

 
מפגש בין פיטר-פן 'שונא הילדים' לבין חברו הנשוי, ההופך לאב, עלול לטרוף את הקלפים ולבלבל את הצדדים כולם. "רפרטואר הנושאים המשותפים משתנה עוד בשלבים מוקדמים מן המעבר להורות על אחת כמה וכמה כשאחד החברים הופך לאב. אז השינוי הוא טוטאלי כמעט ומאד משמעותי. אם החברים, שאינם אוהבים ילדים, הם משמעותיים מספיק עבור אחד ההורים, יש למצוא את המינון הנכון והסביר, שיאפשר להמשיך ולהיות בקשר עם אותם חברים, גם אם זה דורש למצוא מי שישמור על הילד/ים. כדי להתמודד עם חברים קרובים, חשובים ומשמעותיים, שילדים אינם בראש מעיניהם, חשוב לייצר מפגשים שאינם כוללים את הילדים. כל אלו יכולים להיות דומים למפגשים והפעילויות שנערכו טרם ההפיכה להורים. לא זו בלבד שיש לקיים את המפגש 'כמו פעם', יש להשאיר את הילד עם הסיפורים בבית".
 
 

החלטה משותפת

הנה הנסיכה שלהם...
 הנה הנסיכה שלהם... 
 צילום: אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages 
 
"חשוב שההורים יהיו שותפים להחלטה להמשיך את הקשר ושותפים לדרך בה יקיימו אותו. השותפות יוצרת את הדיאלוג הזוגי, את ההצהרה המשותפת, שקובעת כי 'אנחנו שומרים על קשר עם החבר הזה, למרות שהוא לא אוהב ילדים, כדי לקבל ממנו את מה שהוא יכול לתת לנו, את מה שאהבנו בו מלכתחילה'. אם אותו זוג נשאל לגבי הילד/ים, כן יש מקום לשתף. על ההורים להפגין רגישות כלפי אותם חברים שאינם אוהבים ילדים, או אינם מוכנים להם, שכן לרוב, סוגיה זו מתבססת על פחד, על קושי לראות את עצמם במקום הזה ועל תחושת הסופיות שסביב העניין. לעיתים, דווקא התנסות של אותם חברים, עם חברים קרובים שהם הורים, שאינם לוחצים בנושא, אינם מכבירים במידע, מקרבת אותם לילדים ולפעמים גם להורות עצמה".

נאמנות לעצמי

האמפתיה ההורית מופצת לכל עבר, כלפי הילדים הרכים ואף כלפי החברים המאותגרים, אלו שילדים בעיניהם הם בחזקת מטרד. מתי יוכלו להפגין אמפתיה כלפי עצמם? "חשוב שההורים לא יחטאו בהעדר אותנטיות, כלומר, אסור שבמופגן יתעלמו מילדיהם שלהם בנוכחות החברים, או ימנעו לחלוטין מלהזכירם. התנהגות שכזו גם עלולה להחשיד את החברים ולהרחיק את ההורים מלהיות הם עצמם. כשהחברים מגיעים לביתם של ההורים, ופתאום יש צורך להניק, או להרגיע את הילד שהתעורר משנתו, אין צורך להתעלם או 'לשחק משחק', אלא לנהוג בטבעיות כמו החברים לא היו שם. זה המחיר שהחברים, שאינם אוהבים ילדים, ישלמו כשהם יגיעו אלינו הביתה. אנחנו, מחוץ לביתנו, משלמים מחיר אחר. בדומה, לא נכון יהיה להרחיב ולהעמיק את הפער, לפאר ולהלל את הילד ומעלליו באזני אלה שדברים אלה אינם מעניינים אותם ואף גורמים לרגשות שליליים".
 

פרידה משחררת

לפעמים הניסיונות אינם צולחים, האנרגיות מוגבלות ממילא ואינן מאפשרות את אותה אינטנסיביות הנדרשת בקשר. ישנם קשרים שמסתיימים דווקא בשל הפערים ואולי גם בזכותם. "אחד הדברים המרכזיים שיש לשקול הוא האם הקשר ממלא, האם יסודותיו טובים, האם הוא משמעותי וכזה שנכון וכדאי להשקיע בו, שכן נדרשים מחירים גם בהמשך קיומו. אילו מדובר בקשר שאינו ממלא, שעתידו אינו נראה, שיסודותיו אינם 'מאד טובים' ויש נכונות והסכמה לוותר עליו, יש מקום לשחרר קשר בשלב שכזה. טענתי הבסיסית היא - קח מכל אחד מה שהוא יכול לתת, אם התחושה היא שכבר אין מה לקחת – שחרר. יתכן כי ה'שחרור' לא יהיה לצמיתות, כי אם לתקופה מסוימת שלאחריה תתקיים שיבה של מי מהצדדים. לשמר, לשפר או לשחרר".

"יש חברים של יומיום, יש חברים של פתאום, יש חברים של לקחת, יש חברים של לתת ולפעמים כשיש מזל, יש חברים של 'באמת'". אם אלו הם החברים, שלא אוהבים ילדים, מצאו את התמרון הנכון בינם לבין היותכם הורים. כבהשקעה בקופת גמל, סביר כי גם כאן תזכו לרווחים נאים.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by