בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
הורים וילדים  
ילדים הלומי קרב  
 
 הקרב שלא נגמר     צילום: אילוסטרציה: אימג`בנק/gettyimages.com    
הורים וילדים  |
 
רביד פלג

הפסיכולוג סער עוזיאל מזהיר: "ילדים עשויים לפתח תסמינים הזהים לאלו של הוריהם הסובלים מהלם קרב". כיצד מתמודדים?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
המציאות הביטחונית הישראלית איננה פשוטה. מלחמות רבות ידענו, פצועים וחללים. בין אלו ששבו מן הקרבות ישנם אלו שלוקים בהפרעת דחק פוסט טראומטית, הידועה בשמה ה'עממי' 'הלם קרב'. אף היום מתרחשות פעילויות חבלניות על רקע לאומי, מטחי אש על ערים ושטחים מאוכלסים רבים. כל אלו מעמידים את האוכלוסייה בסיכון למצוא עצמה בין נפגעי טראומה על רקע לאומי. נפגעי ההפרעה הפוסט טראומטית (PTSD) הם אנשים מן השורה, אנשי משפחה, הורים לילדים. ימיהם אינם דומים לאלו שקדמו לטראומה, השפעותיה של זו ניכרות בחייהם האישיים, במערכות היחסים ואף בהורות את ילדיהם. האם ילדיהם נתונים בסכנה? מהן ההשפעות האפשריות של 'הלם קרב' על ילדיהם של הלוקים בו? כיצד ניתן לסייע בידם? על כך ועוד עם סער עוזיאלי, פסיכולוג קליני מדריך, מנהל היחידה הקלינית בנט"ל, נפגעי טראומה על רקע לאומי.
 

'הלם קרב'

כאבן המוטלת אל המים
 כאבן המוטלת אל המים  
 צילום: אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages 
 
כשם שקשה לשחרר אדם מטראומה, קשה לשנות ולהוציא מונח מן העגה הרווחת. מה שנוטים רבים לכנות 'הלם קרב' הוא למעשה הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD). "הרעיון העומד בבסיס כל טראומה הוא קיומו של אירוע, או סדרה של אירועים, הגורם לאדם לחוש איום על קיומו או על הרווחה הנפשית שלו", מסביר עוזיאלי. "סביב האיומים הללו הוא מפתח תסמינים כתגובה לטראומה. כאשר התסמינים אינם חולפים לאחר מספר שבועות, מאובחן האדם כסובל מהפרעת דחק פוסט-טראומטית".

השילוש הקדוש

"תסמיני ההפרעה נחלקים לאשכולות: הראשון כולל שחזורים מחדש של הטראומה, חלומות בהקיץ, פלשבקים של הטראומה, מחשבות חוזרות ונשנות שאינן מרפות ועיסוק מתמיד בטראומה. השני, עומד בהיפוך לאשכול הראשון וכולל הימנעויות שונות מכל הקשור לטראומה, כלומר, הימנעות מפעולות ודברים שמזכירים את הטראומה. לדוגמא חייל שאינו מוכן ללבוש מדים או להחזיק נשק לאחר אירוע קרבי טראומטי. האשכול השלישי כולל את כל הקשור לעוררות יתר, קושי להירדם, התעוררויות ויקיצות בשינה, דריכות מאד גדולה, סף נמוך המביא להתעוררות זעם או כעס ביתר קלות. אלה הם שלושת האשכולות העיקריים, כשלצד אלו יכולים להופיע גם חרדה, דיכאון ובעיות בזיכרון, שכן האנרגיה מופנית ומושקעת בעיקרה בטראומה, ואין פניות לדברים אחרים. בקרב רב הנפגעים ניתן לזהות פגיעה נוספת בתחומי התפקוד השונים, התחום המקצועי-תעסוקתי, התחום הזוגי, ההורי והחברתי. הפגיעה תתכן בתחום אחד או יותר".
 

החיים בצל הטראומה

 
ההורה הסובל מפוסט טראומה אינו נמצא בחלל ריק, סביבו מתקיימים חיי משפחה, כשהוא, עם כל תסמיניו, חלק בלתי נפרד מהם - מושפע ומשפיע. "בחלק מהמקרים יתכנו תקופות בהן לתסמינים אין ביטוי והדברים מתנהלים כביכול על מי מנוחות", מבהיר עוזיאלי. "ככל שההפרעה כרונית יותר, כך עולה תדירות הופעתם של התסמינים. בתקופות בהן התסמינים תופסים מקום נכבד במציאות היומיומית של ההורה, הסביבה הקרובה עלולה להיות מושפעת במידה ניכרת. לדוגמא, הורה שכזה עלול להיות מאד מתוח, עצבני, דרוך ולדרוש שקט מיושבי הבית. הוא יכול להיות מכונס מאד בעצמו, לא בקשר עם הסביבה, בתוכה נכללים גם בן/בת הזוג והילדים. במקרה שכזה אין לילדים נגישות להורה, אין אפשרות להתקרב, אין ג'סטות של קירבה (חיבוק, מגע) ויש צורך לשמור שההורה לא יתעצבן ולא יכעס. חשוב להבין כי החוויה הכללית של האדם הפוסט טראומטי, של בן/בת הזוג ושל ילדיו היא של חוסר רצף, חוסר עקביות ובלבול. אל מול ההתכנסות וחוסר הקשר לסביבה יכול להיות גם כעס מאד גדול, התקפי זעם לא ברורים, שהטריגר להם כמעט ולא נראה. סביבה שכזו היא מאד לא בטוחה, לעיתים פוגענית ומאד מאיימת עבור הילדים".
 
 

התנהגות מעוצבת

זה לא אבא שלי
 זה לא אבא שלי  
 צילום: אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages 
 
את הילדים של הסובלים מהפרעות פוסט טראומטיות ניתן לחלק לשתי קבוצות. אלו שנולדו לתוך סיטואציה קיימת ואלו שהטראומה ארעה במהלך חייהם. "ילדים שטרום הטראומה היו רגילים למגע, לקרבה, למעורבות מצד ההורה, חווים חוסר רצף וקטיעה מסוימת בחייהם עם התרחש הטראומה. הם הכירו משהו אחד, תקין, ולאחר הטראומה הם מקבלים מישהו אחר. מה שהיה מוכר, הופך ללא מוכר. הקבוצה השנייה, למעשה לא יודעת דבר אחר, היא נולדה לתוך זה, וחסרה את יכולת ההשוואה. שתי קבוצות הילדים מסגלים לעצמם התנהגויות מסוימות בעקבות אלו של ההורה. לדוגמא, נוכח הורה מתוח ועצבני הנוטה להתפרצויות זעם, ילד יפתח התנהגות זהירה ושומרת. ילד שכזה ינסה לעשות הכול שלא לעצבן את ההורה, למרות שכאמור, אין זה בשליטתו כלל. הוא עלול לחשוב כי ההורה מתנהג כך בגללו, כי הוא לא אוהב אותו, כי אינו מספיק טוב והוא לא בסדר".

ילדים בטראומה

הסביבה בה גדלים הילדים היא בעלת תפקיד חשוב בהתפתחותו של הילד. ההורה הפוסט טראומטי מכתיב את הסביבה שבה הילד חי ולעיתים גם מעניק לו 'ירושה' בלתי גנטית. לדבריו של עוזיאלי, מלבד ההתנהגות הזהירה, המנסה להתאים עצמה למצבו של האב בכל רגע נתון, שתי קבוצות הילדים עלולות לפתח גם טראומטיזציה משנית!. "הכוונה היא לכך שהילדים מפתחים תסמינים דומים מאד לאלו של ההורה, הסובל מהפרעת דחק פוסט-טראומטית. הם מפתחים קושי ביצירת קשר, התקפי זעם, דריכות, מתח וכדומה. תחושתם את העולם הוא של עולם לא מוגן, הם חשים בסכנה, שכן יש איום על החיים כשההורה מתפרץ ומכה. כשמדובר במקרים כרוניים קשים, סביר שילד שחי בצל הורה שכזה יפתח תגובה שמשפיעה על מהלך החיים. בין אם זו טראומה חלקית או מלאה, הוא משלם בגין זה מחיר כבד מאד".
 

שינויים בתפיסה

ניתן לטפל בהפרעה הפוסט–טראומטית, זו המקורית וזו המשנית שנלווית אליה ופוגעת בילדים לטווח ארוך. ילדיהם של הסובלים אינם נידונים מראש לחיי סכנה אב-נורמלים. "אחת ההמלצות לגבי הילדים, היא להעניק להם 'חינוך פסיכולוגי', בו מלמדים את הילד מהי פוסט-טראומה, למה היא גורמת וכיצד היא נראית. ידע זה מביא את הילדים להבנה כי ההורה לא השתגע וזה לא שאביהם לא אוהב אותם. ההתנהגות שלו מקבלת שם, יש לה סיבה, יש לה מהלך. מידע זה עשוי להרגיע ולהקל על ההתמודדות. כמובן שהמידע שניתן לוקח בחשבון את גיל הילד, יכולת ההבנה וההכלה שלו. בגילאים הצעירים, הסיוע לילד ניתן באמצעות ההורים, טיפול בהורים, הנחיות להתנהגות בבית וכדומה. המטרה היא להביא את ההורים למודעות, להשפעה שיכולה להיות לסימפטומים ולהתנהגות של ההורה על הילד ויחד למצוא דרך שתשמור ותגן עליו. בגילאים בוגרים ישנו מקום לטיפול פרטני בילד עצמו. יש להבין כי הסימפטומים של הילדים, שחיים בצילו של הורה פוסט-טראומטי, עלולים להופיע כבר בגילאים צעירים מאד ורכים, לכן יש צורך בהכוונה, מעורבות וסיוע מהשלבים הראשונים".

אמנם הם לא חווים את הטראומה של ההורה באופן ישיר, אך ילדיהם של הסובלים מפוסט-טראומה אכן עומדים בסכנה לחוות את אותם סימפטומים קשים ומטלטלים. סביבה חזקה, תומכת ומכילה, יכולה להגן על הילד מעתיד שכולו סבל ומשחזור הטראומה המשפחתית. נט"ל מציעה טיפולים למשפחה על כל חבריה ביחידה הקלינית, כמו כן מציעה קו סיוע ללא תשלום לנפגעי טראומה על רקע לאומי ובני משפחותיהם – 1-800-363-363. אתם ואנחנו לא לבד.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by