בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
תזונה ודיאטה 
אני ארפא את בתי 
 
 (צילום אילוסטרציה: אימג`בנק/gettyimages) עד כמה את מוכנה לאכול את הברוקולי הזה?   
תזונה ודיאטה |
 
נעמה יונג-אוצפ, ifeel

דורית לב-מאיר הצליחה לרפא את בתה מאנורקסיה, באמצעות שינוי שעשתה בחייה הפרטיים. 4 גישות אלטרנטיביות לטיפול באנורקסיה מהפן הרוחני, הרגשי, ההתפתחותי ושל יחסי גופנפש

 
 
 
 
 
 
 
 
 
(צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages) תהליך של מודעות עצמית ישחרר אותך מסטיגמת המשקל?
 (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages) תהליך של מודעות עצמית ישחרר אותך מסטיגמת המשקל?   
כשדורית לב-מאיר גילתה יום אחד שבתה חלתה באנורקסיה, היא הרגישה שכל חייה מתמוטטים מול עיניה. לאחר ימים של בכי גדול והלם מוחלט, החליטה לאמץ את המחשבה האינדיאנית האומרת: "כשילדך חולה - משהו בנשמה שלך זקוק לריפוי". היא הבינה שאם יש ילדה חולה במשפחה, היא מבטאת צדדים קשים שלא הייתה מודעת להם בתוכה ובתוך המשפחה הזקוקים לריפוי. היום היא טוענת: "כאשר אנו מרפאים את מה שזקוק לריפוי אצלנו, אנו מרפאים את המשפחה והסביבה הקרובה שלנו, דבר שמהדהד כריפוי לכל היקום".

לב-מאיר החליטה שאם תרפא את עצמה בתהליך עמוק של מודעות, התחברות לרגשותיה ושחרור רגשות קשים, היא תרפא את החולי במשפחתה. לאחר שישה שבועות של טיפול במסגרת הרפואה הקונבנציונלית, היא ויתרה עליו כליל ולקחה על עצמה באופן אמיץ לרפא את ילדתה, למרות שהייתה מודעת היטב לעובדה שיש במחלה זו סכנת מוות. בד בבד עם תהליך של ריפוי עצמי רגשי עמוק, היא בחרה לרפא את בתה מתוך גישה של שיתוף פעולה והבנה, במקום הכפייה והנוקשות שבה נוקטים לעתים בטיפול קונבנציונלי במחלה.

לב-מאיר הצליחה לרפא את בתה ולשחרר את עצמה ואת משפחתה מהקשיים הרגשיים וההרס שהביאו, לדעתה, את האנורקסיה. עתה, לאחר חמש שנים, היא מסכמת את תהליך הריפוי וההחלמה בספר שהיא כותבת.

לב-מאיר היא אחות מוסמכת ומטפלת הוליסטית. היא עבדה בארץ ובארה"ב במשך 20 שנה כאחות טיפול נמרץ וכאחראית למניעת זיהומים. היא הוסמכה כמטפלת בקינסיולוגיה, למדה ביו אנרגיה, קריאה בקלפי טארוט, טתה הילינג ועוד. כיום היא עובדת כמטפלת פרטנית וגם בקבוצות, ועוסקת בנושאים של התפתחות מודעות ורוחניות, ריפוי גופנפש ועבודה רגשית דרך הכרת חוויית הגוף.
 

בכי של שבועיים

(צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages) מסר משפחתי מעורר הערצה
 (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages) מסר משפחתי מעורר הערצה   
"כשבתי חלתה הייתי כבר מטפלת אלטרנטיבית כשבע שנים", מספרת לב-מאיר. "הכרתי את הסבל והייסורים של הורה לילד אנורקטי. במסגרת עבודתי ליוויתי משפחה שהייתה לה בת אנורקטית. הייתי עדה לחוסר האונים שלהם וחזיתי בסבל שאי אפשר לתאר".

אך למרות כל הידע והניסיון, לב-מאיר אומרת כי היא חוותה הלם כשהמחלה הופיעה על מפתן דלתה. "הרגשתי שכל הידע שלי מתאדה ואני חשופה ונטולת הגנות מול העולם. הייתי אז לבד, כי בן זוגי שהה בחו"ל. במשך שבועיים בכיתי כל לילה, ובבקרים טיפלתי בבת שמצבה הידרדר במהירות רבה. אחרי שבועיים הבנתי שהמחלה היא מסר מהיקום שבעצם כל המשפחה חולה, ורק ילד אחד מבני המשפחה לוקח את המחלה של כולם על עצמו. הבנתי גם שאם רק אחד מבני המשפחה יעשה את השינוי, הוא יוכל לרפא את כל המשפחה. לקחתי על עצמי את המחויבות לרפא את המשפחה כולה באמצעות החזרת המודעות והחזרת הכוח והסדר לחיים".
 
(צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages) האם הרפואה הקונבציונאלית כלל לא עוזרת?
 (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages) האם הרפואה הקונבציונאלית כלל לא עוזרת?   
"עד אז לא התמודדתי כלל עם קשיים, ולכן המחלה היתה הפתעה מאוד גדולה. כלפי חוץ היה נדמה שהכל בסדר: היה לי בעל מצליח, בנות מדהימות, שפע כלכלי, עבודה שבחרתי בה ואהבתי אותה. היה לי טוב מבחינה חברתית. הרגשתי שהכל זורם לי בחיים. למרות החזות המאושרת, המחלה ביטאה את כל ההיבטים ההרוסים במשפחה שבגללם היא לא תפקדה מבחינה רגשית".

לב-מאיר פנתה תחילה לעזרת מוסדות הטיפול של הרפואה הקונבנציונלית. "כשבן זוגי חזר מחו"ל, החלטנו בעצה אחת להכניס את הבת למרכז להפרעות אכילה של אחת מקופות החולים ולקבל עזרה. פגשתי מקום שנגד את כל האמונות שלי. אחרי שישה שבועות קיבלנו החלטה משותפת, ההורים, להוציא אותה מהמרכז. החלטתי שאני חייבת לרפא אותה בדרך אחרת. בעצם יצאתי לדרך של ריפוי שלי עצמי, כשהמחלה משקפת לי את ההיבטים הזקוקים לריפוי".

"בתחילה המשכנו עדיין בטיפול פסיכולוגי משפחתי, שאותו פחדתי להפסיק. בדיעבד, הטיפול התברר כדבר המזיק ביותר. ברגע שהפסקנו אותו נשמנו לרווחה, ומאז החל מסע של ריפוי די מהיר. בעצם, ברגע שעזבנו את המערכת ולקחתי את השליטה לידי, כבר חל שינוי לטובה במחלה".
 
 

רגש אשמה ושאיפה לשלמות

(צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages) רגשי אשמה כבדים
 (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages) רגשי אשמה כבדים   
"נעזרתי במתקשרים ובמרפאים אלטרנטיביים שחיזקו אותי ונתנו לי עזרה. הקשבתי לערוצים שנשארו פתוחים אצל הילדה, שדרכם הייתי יכולה להתחבר אליה באהבה. בניתי איתה תוכנית אימונים גופנית והייתי מתעמלת ושוחה איתה. נתתי לה להדריך אותי כמה הגוף שלה יכול לעמוד בזה. יצאנו למסעות בטבע וגם בישלנו יחד, וזאת בניגוד גמור להמלצות של המרכז להפרעות אכילה המתנגדות לעיסוק בהתעמלות ובאוכל. לא בדקתי כמה מזון היא מכניסה לגוף. נתתי לה יד חופשית מה וכמה היא רוצה, אבל עבדנו על גבולות של זמן, סדר יום קבוע, לימודים בבית".

"אנורקסיה היא קודם כל מחלה רוחנית שמתבטאת בכל הרמות", מפרשת לב-מאיר את המחלה. "ברמה הרוחנית יש אובדן משמעות החיים. ברמה המחשבתית ישנן אמונות הרסניות ומחשבות כפייתיות ואובדניות. ברמה הרגשית - דיכאון קשה, הרס וחבלה עצמית, בלבול וייאוש ורצון למות. ברמה הגופנית - פגיעה חמורה בגוף.

"מבחינה רוחנית, אנורקסיה נובעת משילוב של רגש אשמה כבד ורצון לחוות שלמות. היכולת לחוות שלמות רוחנית אינה נגישה לילדה בת 12, כי אפשר לחוות אותה רק על ידי הסכמה לפגוש את הכאב והסבל הפנימיים. מה שהנערות עושות הוא ניסיון להגיע להתעלות רוחנית בלי לעבור את השלבים של ריפוי הנפש. בגלל האשמה הכבדה כל כך ואיבוד משמעות החיים, הן נאחזות בדבר אחד שמאוד קל להן לשלוט בו: האוכל והמשקל. ככל שהן מרזות יותר, הן חוות סוג של 'היי' כמו בעת לקיחת סמים. זה בעצם כמו סם שמטשטש את הכאב העמוק שקיים במהות שלהן. הן מצליחות סוף כל סוף במשהו וחוות הצלחה שמסחררת אותן ומכהה את החושים".

לדברי לב-מאיר, אנורקסיה אינה מחלת נפש, משום שיש בה את הבחירה החופשית בחיים ובריפוי, בניגוד למחלת נפש שבה לחולה אין בחירה. במחלת נפש החולה חי ברמת סבל ואי שקט תמידיים גדולים, אבל הוא לא יכול לבחור להיות לא חולה. במקרה של אנורקסיה, המשפחה הקרובה והחברה יכולות לסייע לחולות להחלים על ידי קבלתן ללא תנאי ועל ידי אהבה ללא גבול. הורים המודעים למצבם של ילדיהם הסובלים מבעיות נפשיות, יכולים למנוע סיבוכים קשים על ידי קבלה, הקשבה והבנת המסר הטמון במחלה או בהפרעה ללא פחד.
 

דרכי התמודדות עם המחלה

(צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages) המחלה שולטת בכמות המזון שאני אוכל
 (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages) המחלה שולטת בכמות המזון שאני אוכל   
היום, ממרחק של זמן, לב-מאיר מפרטת את השלבים ודרכי ההתמודדות עם המחלה:

להכיר בקיומה של המחלה. זהו שלב משמעותי ביותר. עלינו להבין שהמחלה הזו היא בעצם הפרעה של כל המשפחה, למרות שרק אחד מבני הבית לוקה בה. לכן מספיק שאחד מבני המשפחה יתמסר להחזרת האיזון והריפוי עבור כולם (כמובן שעדיפה עבודת צוות).

התמודדות עם רגש האשמה. עלינו להסכים לקחת אחריות ולפגוש את האשמה "פנים אל פנים". כך נוכל לגלות כמה הרסנית היא יכולה להיות עבורנו ועבור כל בני משפחתנו.

לסמוך על תודעת הגוף והנפש אשר יכולה ליצור ריפוי בכל רגע נתון. לגייס את האומץ, הפתיחות והביטחון שנחוצים כדי להכריע את המחלה ולתת לנשמה לנצח: להתמודד עם "רצון המחלה" למות, ולסייע בהתמרת תהליך "רצון הנשמה" לחיות ולהתגשם בגוף.

הבנת המשמעות העמוקה יותר של המחלה ומה היא משקפת לנו כהורים. ייתכן שהיא באה על מנת לבצע תיקון במשפחה. עלינו לגלות מהם הרבדים העמוקים יותר החבויים בתוך המחלה (ייתכן שקיימים רגשות של דחייה, קשיים חברתיים, משפחתיים וכו').

החזרת השליטה. מחלת האנורקסיה והבולימיה שולטות בחולה. החולה שולט בהורים ובמשפחה כולה. כאשר אני החזרתי לעצמי את השליטה, המחלה איבדה את השליטה על הבת.

בחירה חופשית. הריפוי יוכל להתגשם רק כשהחולה יסכים להרפות ולהתרפא. כוחניות יוצרת התנגדות ומלחמה אשר יחמירו את המחלה. רצון המחלה תמיד מנוגד לרצון הנשמה. כאשר רצון המחלה לוקח פיקוד, אין אפשרות של ריפוי אמיתי. במחלת האנורקסיה יש תמיד בחירה, אבל לא תמיד החולות בוחרות להשתמש בה, וזאת בניגוד למחלות נפש בהן אין בחירה של החולה. להורים יש תפקיד משמעותי לשמור על זכות הבחירה.

תרופות לא יכולות להשפיע על "רצון המחלה". רק אהבה מרפאה. רק מטפלים שיקבלו אותנו באהבה יוכלו להדריך אותנו. כאשר החולה יחווה אהבה והכרת תודה, הוא יחלים ולא יהיה לו יותר צורך במחלה.

התמסרות למסע. הריפוי הוא פרויקט שבו יוצרים ביטחון ומשמעות לחיים על ידי בניית יסודות חדשים והצבת גבולות.

האוכל הוא ביטוי חיצוני למחלה ואינו המחלה עצמה. לכן הוא לא יכול להיות התרופה. האוכל הוא רק כלי נוסף לבניית הרגלים ולרכישת כבוד.

לב-מאיר עסוקה כעת בכתיבת ספר שמתאר את התהליך שעברה בריפוי האנורקסיה ושמו: "שקט - ילדתי תתרפא כשאני אתרפא". "לאורך כל השלבים של ריפוי המחלה כתבתי יומן", מתארת לב-מאיר את תהליך כתיבת הספר, "אך רק אחרי שהוא נמחק מהמחשב הבנתי שאני צריכה לשחרר ולתת לחיים לחזור למסלולם. בינתיים בעלי ואני התגרשנו ונוצר סדר חדש במשפחה. הרגשתי שבשלו התנאים להעלות את הדברים. הספר הוא סיכום תהליך הריפוי של כל מה שעברנו בתקופה של חמש שנים. היום אני עוזרת לאחרים ומלווה הורים בכל ההיבטים של ריפוי ילדיהם, טיפול בהפרעות קשב, אכילה ובעיות פיזיות. אני נעזרת מאד בשיטת התטה הילינג שמושתתת על ההבנה שעבודת הריפוי נעשית בשיתוף פעולה בינינו לבין הבריא".

לקבלת גיליון ראשון של מגזין מסע אחר במתנה
 
 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by