בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
הורים וילדים  
ציורים מדברים  
 
 בכפות ידיהם    צילום: אילוסטרציה: אימג`בנק/gettyimages.com    
הורים וילדים  |
 
אלינור איתם, הורים וילדים, ifeel

כך תפענחו את ציורי הילדים שיגלו לך לא מעט על מה שעובר עליהם: מצוקות, פחדים, לבטים, התמודדויות ורצונות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הילדים שלנו מרבים לצייר את התרשמותם מהעולם כבר מגיל צעיר, ובדרך זו הם בעצם מאפשרים לנו ללמוד מציוריהם לא מעט: על מצב רוחם, על הדימוי העצמי שלהם, על שאיפותיהם ועל יכולותיהם. המידע שנקבל יוכל לסייע לנו בהתלבטויות שונות הקשורות לדרך החינוך שבה אנו נוקטים, להסיק מסקנות על אופי היחסים הנרקמים בין הילד לבני משפחתו או בינו לחבריו, וכמובן ללמוד על קשיים או על מצוקות שהוא עלול לחוות.
 

הציור מחליף את הדיבור

עולם פנימי עשיר
 עולם פנימי עשיר  
 צילום: אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages 
 
חנה קורן, מנהלת מכון "חנה קורן" לגרפולוגיה, מפרטת את האיכויות המיוחדות של הציור ככלי ביטוי עבור ילדים: "הציור משמש עבור הילד כמו 'שפה' נוספת. ילדים המתקשים להתבטא בעל פה מפאת גילם, אלה המתקשים לשתף ברגשות ובמחשבות שלהם, או ילדים החוששים לדבר על נושאים מסוימים בגלל מביקורת הסביבה יכולים, ולעיתים קרובות גם נוטים באופן טבעי, להשתמש ביצירה בתור אפיק חופשי ופתוח לביטוי".

לדברי קורן, לעיתים ילד חווה רגשות סותרים ומבלבלים, שאינם ברורים לו עצמו. אולם כשהוא נוטל לידיו כלי ציור - טושים, עפרונות צבעוניים, צבעי גואש או צבעי ידיים - הוא כבר לא נזקק לאוצר מילים, הוא לא נדרש להגות את המילים באופן נהיר ולא נאלץ לרדת לעומק תחושותיו כדי להבין אותן. "דרך היצירה ילד יכול לספר על עצמו ועל עולמו הפנימי בחופשיות, בלי לדבר", היא אומרת.

ציורים מורכבים ילדים מורכבים?

מיכל וימר, גרפולוגית מומחית ומפענחת ציורי ילדים, מחברת הספר "ציורים מדברים" בהוצאת מנטור, מציינת כי במשך שנים רבות נטו להתייחס לציורי ילדים רק בהקשר של התאמה לנורמה. בשנות העשרים של המאה שעברה פותח מבחן "גודנאף", שעל פיו נאספו פרטים מהציור של הילד ולפי כמות הפרטים הסיקו על רמת האינטליגנציה שלו. המחשבה היתה שככל שילד מצייר יותר פרטים בדמות האנושית, כך הוא נבון יותר משום שהוא מבחין בפרטים.

מחקרים אקדמיים שנערכו ב-50 השנים האחרונות הראו שציורי ילדים הם עולם מורכב הרבה יותר מספירה של אלמנטים בציור, מכיוון שהם מבטאים את העולם הפנימי של הילדים, ולא רק את יכולותיהם הטכניות או יכולת האבחנה שלהם בפרטים. מעבר לכך, פותחה התבוננות רחבה יותר על עולם האינטליגנציות: הבדיקה שנערכת כיום היא מעמיקה ומורכבת מהתבוננות בציור על פי אינטליגנציות מרובות.

ישנם אנשי מקצוע ותרפיסטים באמנות המתמחים בפענוח ציורי ילדים ובמתן פירוש לעולם הפנימי המשתקף מהם, אבל מתברר שגם ההורה הפשוט יכול להפיק מהציורים של ילדיו ידע רב שיתרום לו ולילד מהיבטים רבים. בכתבה שלפניכם ביקשנו להבין איך עושים את זה.
 

כתבי יד לצד ציורים

 
איך מפענחים בפועל את ציורי הילדים? קורן מסבירה שמלאכת הציור כמוה ככתיבה אצל אנשים מבוגרים. הילד משליך את עולמו הפנימי על הדף באופן שבו המבוגר כותב את הגיגיו על הנייר, ולכן יש דמיון רב בין אבחון כתב יד לבין פענוח ציורים. עם זאת, לכל שיטה יש מאפיינים הייחודיים לה, ולכן כשמדובר בילד שכבר כותב, רצוי לקבל ממנו, בנוסף לציורים מתקופות שונות, גם כתבי יד. "אם הילד נכון לשתף פעולה, אפשר גם להציע לו לצייר לפי הנושאים שמאפשרים למנתח הציורים להשתמש בכלים מדויקים יותר: ציור עץ, משפחה, משפחה בפעולה, ילד או בית".

איך אנחנו, ההורים, יכולים ללמוד מציורי הילדים שלנו?

וימר מסבירה: "מתוך הציור הילדי אפשר לראות גם תפישה כמותית והבנה של מושגים חשבוניים שונים, תשומת לב לפרטים, זיכרון שמיעתי וזיהוי צלילים, אוצר מילים ועוד. בנוסף, באמצעות הציורים אפשר ללמוד על תמונת עולמו של הילד ולהבין מתוכה מהם הקשיים שהוא חווה, לצד הכישרונות שמאפשרים לו לצמוח ולגלות פתרונות שמתאימים לאופיו. למשל, הילד מצייר את עצמו, ומתוך כך אפשר ללמוד הרבה על איך שהוא חווה את הסביבה. כמו כן אפשר לראות מעברי מגורים של המשפחה והאופן שבו הם השפיעו על ההתפתחות של הילד".
 
 

אוספים גם את כתבי היד של ההורים

נכנסים לתמונה
 נכנסים לתמונה  
 צילום: אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages 
 
וימר סבורה כי באמצעות ציוריו של הילד, ההורים יכולים להשלים את הפאזל בניסיון להבין את עולמו. "לפעמים הילדים מתנהלים באופן שאינו ברור להורים. הם משנים את התנהגותם ואינם כמו שאנחנו רגילים לראות אותם: הם עצבניים יותר, מתביישים פתאום או פוחדים מסיבה לא ברורה. מכיוון שהציורים מדברים בעד עצמם, הם מבטאים תכנים שהם מעבר למילים - כלומר את מה שהילדים שומרים בבטן.

"האבחון הוא תהליך מורכב שבו אוספים יותר מ-30 ציורים מתקופות גיל שונות ומתבוננים בהם בהגדלה ב'מכשיר מיוחד'. ההסתכלות צריכה להיות מעמיקה על למעלה מ-80 סימנים המצטלבים בווריאציות שונות בכל הציורים. למשל: לחץ כלי הכתיבה על הדף, עובי הקו, סגנון התנועה של הציור ועוד. כמו כן נבדקים בחירת החומרים שבהם הילד משתמש, שילובי הצבעים וסגנונות הציור התוכניים. לשם האבחון נאספים ציורים שהילד צייר בהקשרים שונים, מכיוון שציורים שציורו בגן, למשל, הם לעיתים שונים מציורים שצוירו בבית או בחוג יצירה".

וימר מציינת כי במקביל רצוי לבחון גם את ציורי האחים והאחיות של הילד ואת כתבי היד של ההורים, המורה או הגננת (אם אלה מסכימים לתת את כתבי ידם). לכן, מאבחן מקצועי יבקש לא אחת לצרף גם את החומרים האלה לאבחון. "מתוך כתבי היד של המבוגרים המטפלים בילד, אפשר ללמוד מה חשוב להם ומה ה'אני מאמין' שלהם בגידול וחינוך ילדים. המטרה שלנו היא לא לתת להם ציון, אלא להציע להורים ולסגל החינוכי כלים טובים ויעילים יותר, שבאמצעותם יוכלו לסייע לילד להפיק את המרב מכל מערכת בעקבות הכרת כישוריו ורצונותיו".
 

קשובים לצרכים של הילדים

וימר מדגימה מניסיונה מקרה שבו ההסתכלות על כתבי היד של ההורים והמורה סייעה רבות להבנת עולמו הפנימי של הילד. "הגיעו אלי לאבחון זוג הורים שכתב ידם העיד, בין היתר, על כך שהישגים לא חשובים להם בכלל. לעומתם, בנם הלומד בכיתה א' הביע בציוריו צורך גדול בהישגיות ובתחרות. אמו ואביו ניסו להרגיעו שלא יתעצב אם הוא אינו מצליח במבחן או מקבל ציון לא גבוה, ואילו הילד היה מתוסכל מתגובותיהם אלה משום שהאני הפנימי שלו רצה להתחרות והוא נזקק למחמאות על הצלחות.

"בתוך השיחה עם ההורים למדתי שאכן 'האני מאמין' שלהם מתנגד להישגיות בלימודים, אבל באמצעות עבודה משותפת איתם הגענו למסקנה שהישגים חשובים מאוד לילד ולכן עליהם לתת לכך מקום בדו שיח עימו. כשילד נופל ואנחנו אומרים לו: 'כלום לא קרה', אנחנו בעצם לא מכילים את החוויה הפנימית שמשהו לא נעים קרה לו והוא מבקש נחמה. באותה מידה, אם נגיד לילד הספציפי הזה 'הציון בהכתבה לא חשוב' נקשה עליו להבין את רגשותיו, מכיוון שמבחינתו הציון מאוד חשוב, אבל אמא ואבא לא קשובים לצורך שלו לקבל מחמאה על ההצלחה או נחמה כשלא מצליח לו".
 

כלומר, במקרה הזה לא היה די בציוריו של הילד?

"לא, כי אלמלא הייתי רואה את כתבי היד של ההורים הייתי חושבת שהם אלה שמדרבנים את הילד שלהם להצליח, ואולי הייתי נוהגת באופן אחר. בזכות המידע שאספתי יכולתי להנחות את ההורים להכיל את הצורך בהישגיות ולשקף אותו. במקום להגיד 'זה לא חשוב', הם החלו להשתמש במשפטים כמו: 'אנחנו רואים שחשוב לך מאוד להצליח. מאוד חשוב לך להיות תלמיד טוב ולקבל ציון גבוה בהכתבה'. אם לא הייתי יודעת מהי תפישתם, ייתכן שהייתי מציעה להם להגיד לילד מה שהם ממילא אומרים לו מדי יום, ואז הילד היה ממשיך לחוות את התסכול הנובע מחוסר ההכלה של הצורך שלו בהישגיות. כשיש בעיה ומחפשים תשובה לשאלה כדאי ואפשר להיעזר בציורים, אך הציורים הם רק פן אחד לפתרון הבעיה".

לקבלת גיליון ראשון של מגזין הורים וילדים במתנה
 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by