בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
חדשות אמא 
אלוהים נתן, אבא לקח 
 
חדשות אמא |
 
רביד פלג ולימור גריף

נועה הייתה רק בת 3 כשנרצחה ונחנקה באכזריות שאין כמוהה. רוב העובדות מצביעות כעת על אביה, שנמצא שרוע לצידה, לאחר שניסה לחסל גם את חייו. האם כל זוג שעובר תהליך של גירושים דורסני צריך לחשוש מנקמה איומה שאין כמוה? שוב השנה, אנו מנסים להכיר קצת מקרוב את פרופיל דמותו של ההורה הרוצח, זה שרוב הזמן נמצא אדיש כלפי ילדיו

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בשבת האחרונה, אסף גולדרינג, אב בן 32, הודה בחקירתו כי חנק למוות את בתו נועה בת ה-3. הוא אושפז במצב קל בבית חולים לאחר שניסה להתאבד. ממכתב שהשאיר, עולה החשד, כי רצח את הפעוטה בעקבות הפרידה מאשתו והליך הגירושין ביניהם. האם זה יכול לקרות בכל משפחה? סבה וסבתה של נועה, מתקשים להתמודד עם מות נכדתם. בראיון הם סיפרו כי לא ראו אצל האב שום סימנים מקדימים למה שקרה. ראיון אישי עם דוד בנאי, פסיכולוג קליני בכיר ומרצה במסלול לפסיכותרפיה במרכז ההשתלמויות של ת.ל.מ. על פרויפיל דמותו של מי שיכול לבצע מעשה כזה נורא.
 

משאלת מוות

 
למען ההגינות נבהיר, כי אנו ננסה לצייר את פרופיל דמותו של האב בהכללה, וללא התייחסות ספציפית למקרה, שכן בית המשפט הוא אשר יכריע בעניין.

מה עשוי להיות הפרופיל של בן אדם המבצע מעשה נורא שכזה. מה דרוש שיהיה לו על מנת שמעשה שכזה יתאפשר?
"קודם כל מה שחשוב לדעת ולומר הוא, שכציבור, לא רק של אזרחים, גם של חוקרים ומטפלים ברחבי העולם, עדיין איננו בשלים להבין את הנושא של רצח ילדים. רגשית איננו מוכנים להיפתח מספיק כדי להבין את התופעה הזו ולכן אנו עדיין מתקשים להסיק את המסקנות מהאירועים הללו.
"רצח ילדים היא תופעה שמוכרת לאורך כל ההיסטוריה והפרה-היסטוריה, והייתה, כמעט ללא יוצא מן הכלל, מקובלת בכל התרבויות הפגאניות, וגם בחלק לא מבוטל מהתרבויות השמרניות. ישנם כמה מסלולים שמובילים אדם לרצוח ילד בסופו של דבר, ולא ברור עדיין מה המסלול שהוביל את האדם המסוים הזה. המנבא הטוב ביותר, או האפשרי ביותר לאירוע כזה, היא העובדה שהאיש הפנים תוקפנות לילדים, בהיותו קורבן למשאלות מוות של הוריו כלפיו – היה ילד לא רצוי, עד כדי כך שהוריו בקשו פעמים רבות בלבם שימות, והוא רכש והפנים את המשאלות הללו וזה הפך להיות דפוס בסיסי של הקשר שלו עם ילדים. יש לא מעט אנשים שחיים עם הדחף לרצוח את הילדים שלהם, כתוצאה מחיים לצד הורים שחיו עם משאלות שכאלה. יש לבני האדם מערך גנטי, שהתפקיד שלו הוא לרצוח את הילדים שלהם, כנראה שברמה אבולוציונית זה גם שירת אותנו בתקופות מסוימות, שכן חיסלנו ילדים לא רצויים, והאצנו את הברירה הטבעית. לכל אדם יש דחף תוקפני אלים כלפי ילדיו כשהם מאכזבים אותו או לחלופין כשהוא לא פנוי להיות הורה".

"אדם שרצח את ילדו, הוא אדם שהגורמים שנקבתי בהם, הגיעו לקיצוניות: ראשית, הדחף לאלימות כלפי ילדיו, הנובע מן ההעברה הבין דורית, שחזור של שנאת ההורים אותו, והגורם השני – הגורם הבשלותי, חוסר בשלות לגידול ילדים בדרגה קיצונית. הורה שכזה עדיין מרוכז לגמרי בעצמי שלו, לא פנוי לתת מקום לילד, הילד שהופיע נתפס כהפרעה להתפתחות האישית שלו וכתוצאה מזה, הוא מפתח שנאה לילד ומשאלות מוות. קיימת פנטזיה בקרב ההורים הללו, שחיסול הילד ישחרר אותם ממשהו. הם תולים את המשך קיומם הפסיכולוגי והתפתחותם הרוחנית בכך שירצחו את הילד שלהם. כל זאת ברמה לא מודעת, כאשר מחשבות המוות כן הופכות למודעות. פעמים רבות אנחנו מוצאים את המחשבות הללו עולות בחלימה של הורים".

מאין נולד הטירוף?
"יש להבין שעיוות של האישיות של אדם שרוצח את ילדו, צריך להיות כזה שנוכל לקרוא לו בשפת הרחוב 'טירוף'. הרי מעשה שכזה גובל בשיפוט מציאות מעוות, אחרת מדוע שאדם יעשה דבר כזה? שמעשה זה הוא מסב על עצמו בושה, כלימה גינוי, הוא ישב בכלא וכד'. במקרה כזה הדחפים כ"כ חזקים שהם מעוותים את היכולת לשפוט את המציאות".
 

אילו מצבים קיצוניים עלולים להביא למעשה שכזה? מה דרוש שיהיה ברקע?

"במצבים שכאלה הילד, מסיבה כלשהי, בקונסטלציה המשפחתית נתפס כהפרעה חמורה להתפתחות האישית. הילד נתפס כמה שמכשיל את הקשר הזוגי. כאשר האדם עדיין מרוכז לגמרי בהצלחת הקשר הזוגי שלו, ושם את כשלון הזוגיות על הילד, הילד נתפס כמתחרה על המקום של ההורה בעולם, ואז נוצרת נוסחת אימים – 'אם הילד חי אני מת ואם הילד מת אני חי'. לנוסחה הזו יש בסיס ביולוגי, זו טענתי. כן דרוש שיהיה ברקע, אדם שהתנסה בשנאת הורים".
 
 

לא פשוט להתגרש

האם לדעתך יש קשר לסוגיית הגירושים, או שמעשה שכזה יכול לקרות גם בתוך מערכת של נישואים? האם כל זוג שמתחיל הליך של גירושים יחיה כעת בפחד שמא מקרה שכזה עלול לקרות גם לו?
"בוודאי שיש לכך קשר הדוק לסוגיית היחסים עם בן הזוג, נישואים וגירושים. יש מקרים בהם הילד נתפס כעד, כמו במקרה של רוז למשל, הילדה נתפסה שם כעדה למעשה העוול של האב, וחיסול שלה כחיסול העדות, אפשר לרומן להתפתח בלא הפרעה. לכן, בוודאי שמקרה שכזה יכול להתרחש גם במערכת של נישואים. לא כל זוג שמתחיל הליך גירושים צריך להחזיק בפחד שמא זה עלול לקרות גם לו. כאן יש להבחין בין חיסול שנעשה על רקע פסיכופטי, אצל הורה שהוא מראש מנוכר לילד שלו, ורואה רצח כאמצעי לגיטימי להישרדות, לבין הורה שיש לו בעיה נרקיסיסטית חמורה, ואין לו מקום לילד, וכיוון שאין לו מקום לילד הוא מרגיש שהוא עומד להיכשל בגידול הילד והדבר הזה מוסיף כתם על הדימוי העצמי שלו. כדי למחוק את הכתם הוא למעשה מוחק את הילד – רוצח אותו. התופעה הזו מתרחשת בצורה מתונה יותר בבתים שבהם לא מתרחש רצח, אלא מתרחש רצח נפש של הילד – לדוגמא, הורים שתוקפים באופן ישיר את הדימוי העצמי של הילד ואת הלגיטימציה שלו להיות אותנטי בתגובה לכישלון שלהם, לגדל אותו כילד מוצלח שתומך בדימוי העצמי שלהם".
 

מתי סכסוך בין הורים עלול להביא למעשה נקם? מדוע מעשה נקם הוא לא מספיק במקרה הנ"ל?

"כדי שיתבצע רצח כפי שהתבצע צריכה להתפתח תאווה של רצח, שכל המצוקה מתנקזת לתשוקה של תאוות רצח. לכן, אני טוען שהטענה למעשה נקם היא קלושה ביותר במקרה הזה. מתי סכסוך בין הורים עלול להביא למעשה נקם, בעיקר כשהסכסוך בין ההורים מביא את אחד מהם לתחושה של כשלון מוחלט בהתפתחות האישית שלו, ולכן מביא אותו למצב של ייאוש ודיכאון".
 

נקמה בלתי נתפסת

מתי רצח של ילד הופך למעשה נקמה? אנחנו מכירים את הדמוניזציה שנעשית לאחד ההורים בהליך של פרידה וגירושים, אך מתי נכנס רעיון של רצח לתמונה?
"אני רוצה להדגיש כי האינסטינקט ההורי הוא אחד האינסטינקטים הכי חזקים אם לא החזק ביותר, כי כל ההתפתחות הרגשית והרוחנית שלנו מגיעה לשיאה בהתפתחות ההורות. הורות היא שיא ההתפתחות האנושית ולכן דחף נקמני כלפי ההורה האחר, אין לו שום סיבה להיות מוטה כלפי אחד הילדים. מה שטבעי הוא לנסות לגייס את הילדים לטובת צד אחד ולכן נעשית הדמוניזציה, כדי לזכות בילדים ולא כדי לאבד אותם. בצורה מאד קלושה לדעתי ניתן לקשור את הרצח למעשה נקם, כי אם לבן אדם הזה לא הייתה מתפתחת בהדרגה תאווה לרצח הילדה, הפנטזיה הנקמנית בבן הזוג לא הייתה מסוגלת כשלעצמה לספק את האנרגיה הדרושה כדי לפרוץ את האינסטינקט ההורי ולהוביל לרצח ילד".
 

משוער כי האב עשה את המעשה כדי לנקום באם. מהו האפקט של הענישה במעשה של האב?

"מעשה שכזה בהחלט נוקם באם, אך זה קצה העניין. נדמה את הנקמה ל'דובדבן', כשה'עוגה' היא עצם החיסול של הילד, כמישהו שמפריע להתפתחות האישית של ההורה, יחד עם השחזור של שנאת ההורים המופנמת. ההסבר על הנקמה לדעתי הוא קלוש ביותר, ממש קלוש מאין כמוהו!".
 

זיהוי מוקדם

האם ניתן לאתר סימנים מקדימים למעשה שכזה? כיצד להתייחס אליהם? חברת המשפחה מספרת שנועה אמרה שהיא מפחדת מאבא, כמו כן ציינה שגדל בבית עם חינוך מאד נוקשה, שהפנה גם כלפי בתו (נתן לה לבכות בחדרה בחושך בלילות וכד'). מה יכול היה למנוע את המעשה?
"אין שום קשר בין חינוך נוקשה לשנאת ילדים, חינוך נוקשה יכול לזרום מאהבה, כולל מקרים של הכאת ילדים. חינוך נוקשה הוא אסטרטגיה תרבותית. נוסף על כך, אי אפשר להסיק שום מסקנה לגבי איכותו של ההורה מכך שילד מספר שהוא פוחד ממנו, לילדים יש פנטזיות ,הם יכולים להיות מוסתים, לנפח חששות וכדומה. אך האם ניתן לאתר סימנים מקדימים? בוודאי ובוודאי – סימן מקדים ראשון: חוסר התמסרות הורית - הורה צריך לעמוד בכמה תנאים בסיסים כדי להוכיח את הורותו וגם לזכות בה: ראשית, צריך לגלות דחף להגן על הילד שלו מכל צרה ומצוקה, אם הוא בקלות מגלה אדישות לסבל של הילד שלו אזי הוא בכלל לא ראוי להיות הורה. דבר שני, הורה אמור לגלות ולהפגין תחושה של שייכות עמוקה כלפי הילד שלו ולראות את הילד כחלק ממנו. בהקשר הזה עליו להזדעזע מכל מחשבה שהילד יפגע, ייכשל, יגונה ולהגיב בבהלה ובחרדה למחשבה שהילד ייפגע. רוב ההורים יכולים לפעמים להניח לילדים שלהם לבכות או אפילו לפגוע רגשית בילדים שלהם אך מדובר ברגע של כעס או חוסר אונים. אבל כשקיים יחס של אדישות ממושכת זה מעיד על כך שהאינסטינקטים ההוריים לא התעוררו והסיכוי שאדם כזה יפגע בילד שלו הוא גדול מאד, אפשר לומר אפילו 100% פגיעה נפשית, כי עצם הניכור עצמו מהווה פגיעה חמורה מאד בילד ובלתי הפיכה. ולכן כשמישהו מזהה אדישות של אדם כלפי ילדיו, הוא צריך במהירות האפשרית לדווח על כך. ובהקשר הזה כל אדם יכול לפנות ללשכת הרווחה הקרובה לביתו, לבקש לשוחח עם פקידת סעד לחוק נוער, ולשתף אותה בהתרשמותו ובמידה וזו תרגיש שיש בדברים ממש, יש לה זכות לדפוק בכל בית בבתי ישראל, ולבקש לראות מה מתרחש פנימה. עצם ההתעניינות של רווחה באדם כלשהו, בולמת את התוקפנות, הבידוד של הורים שאינם בשלים או מסכנים, זהו הדבר החמור ביותר שאפשר לחשוב עליו. דבר נוסף שיכול למנוע אירועים שכאלה היא פיתוח מודעות תרבותית לכך שלא כל אדם יכול לגדל ילדים".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by