בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
תמונות מחיי גירושין 
אין יותר פחד 
 
  צילום: אימג'בנק/GettyImages    
תמונות מחיי גירושין |
 

כמאמינה גדולה בכך שהאדם בורא את המציאות היומיומית שלו על הטוב ועל הרע שבה, אני מנסה לאחרונה לדבוק באמונה שאני יצור איתן וחסין, אבל עמוק בפנים אני חרדתית כפייתית ומפעם לפעם יש בי התפרצות וולקנית הסוחפת אותי מכל הגיון ואחיזה בקרקע

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

בעקבות השיתוק מהפחד באות גם ההחלטות העצלניות וחסרות הרצון לקחת אחריות, שרוכבות כעלוקות על גלי החרדה ומייעצות לי להפסיק לתפקד

 

בכל פעם שאני מעמיקה במחשבות על משהו מפחיד זה משתלט לי על המוח עד כדי התעסקות אובססיבית בתסריט אימים. בעשירית שנייה אני הופכת מוכת גורל בתחושה, כאילו הזוועה לה אני מצפה כבר פה - מגוללת בראשי תמונות מזעזעות במוחשיותן של האסון העומד להתרחש עליי או הטרגדיות שאו-טו-טו מתדפקות על דלת חיי.

 
 

בעקבות השיתוק מהפחד באות גם ההחלטות העצלניות וחסרות הרצון לקחת אחריות, שרוכבות כעלוקות על גלי החרדה ומייעצות לי להפסיק לנקות את הבית ו/או לבשל ו/או להתקלח ו/או להשתדל בעניין הדיאטה - כי הסוף כבר כאן בכל מקרה, והחיים כפי שהכרתי עומדים להסתיים כך או כך. עם הזמן למדתי שהכי חשוב הוא לא לתת במה לחרדות, ולסלקן ממוחי על ידי מחשבות חיובית - אפילו אם הן נהגות תחילה באופן מלאכותי. הנה רשימה קטנה של דברים שכדאי למוחות חרדתיים להימנע מהם:

 

  • לקרוא את "אישה בורחת מבשורה" של דויד גרוסמן - יצירת המופת הזאת לא מומלצת לקריאה לאף הורה בפרט, ולמי שמתעתד להיות הורה בכלל.
  • לראות בערוץ ההיסטוריה את הנבואות המצטלבות זו בזו - של המצרים הקדמונים, של האסטרולוגיה לפי שבט המאייה ושל נוסטרדמוס - המנבאים כי עד דצמבר אלפיים ושתים עשרה ייגמר העולם כפי שאנו מכירים אותו.
  • לבקש מאלוהים משהו תמורת ההבטחה 'לא לדרוך על הקווים', כי סביר להניח שבתל אביב עיר מגוריי תמיד תגיע למדרכה שבורה במיוחד וכל ניסיון לקיום ההבטחה מתפוצץ לך בפרצוף. מול הקטע הבעייתי.
  • לצאת מהבית בלי מקלחת לפגישה או סידורים - גורם לי להרגיש שכל האנושות סביבי נקייה ורק אני ג'יפה מצחינה עם עור פנים שומני. בכלל, לשרוטה כמוני יש נטייה חזקה לחשוב שכל היפים והיפות לא מפליצים ולצואה שלהם יש ניחוח וטקסטורה של מרשמלו.
  • לסגור דילים עם הבריאה כל פעם שמשהו לא מסתדר - רוב הפעמים איני ממלאת את חלקי בדיל ואחר כך נותרת אשמה ומודאגת לשנים רבות בגלל הנדר שהתרתי.
  • להבטיח ליקום שלא אשתה יותר אלכוהול אחרי ליל הקאות ובוקר של חמרמורת.
  • לעשן ברצף יותר מדי ג'וינטים לפני פגישת עבודה גורלית. מניסיון - זה בונה בתוכך פאניקה היסטרית שמשבשת לך את יכולת הריכוז ברגע שאתה הכי נזקק לה.
  • להקשיב להתרעות בחדשות לפני ירידה לסיני - אחר כך כל שוטר מצרי חביב בגבול נראה לך כאילו הוא עומד להתהפך על כולם ולצאת במסע קטל רצחני סטייל ראס-בורקה.
  • להביט בילדים שלי שוחים בים התיכון, השנוא עליי בגלל הפכפכותו - ישר חוטפת חלושעס ובחילת פחד שמובילים אותי לסגור עסקאות מפוקפקות עם אלוהים.
  • לשנורקל מעל הריף המדהים בחוף האהוב עליי בסיני - ישר משתלטת עליי תחושה של פולשת לעולם לא לי, אני אישית שוחה שם בעיניים עצומות ומסרבת לכל סוג של משקפת.
  • ללכת לטיול לילי בחורשה גלילית דלילה ולדמיין שאני תקועה באחד מהיערות הצופנים בחובם זוועות של האחים גרים והאנס כריסטיאן אנדרסן שקראתי באימה כשהייתי ילדה.
  • לחשוב שאם מישהו או מישהי מעירים לי: "את נראית טוב היום", זה אומר שלפני כן נראיתי גרוע בעיניהם. ובכלל, לחשוד שהם מזייפים מחמאה בזמן שבא להם להגיד לי: "את נורא שמנה, לא כדאי שתתחילי לרסן את עצמך?"
  • לפתח שנאה לקיץ במדינה בה זאת העונה השלטת - לוקח לי ים זמן להשיל את הבגדים בעלי השרוולים הארוכים ולחשוף את הזרועות השמנות עם העור המתדלדל.
 
 

ברור שכל החפירות הנפשיות הללו וההתעסקות האין סופית במה שנחשב כטפל שייכות לעידן המודרני. כל פסיכולוג/אנתרופולוג בגרוש יסבירו לכם שמאז המהפכה התעשייתית נוצר זמן פנוי לאדם, שלפני כן היה חלק מחברה שבטית, ותפקידיו מילאו את יומו עד שבצאת כמה כוכבים כבר כולם נפלו לישון שדודים מעבודות כמו ללקט עצים על מנת להבעיר אש, ולצוד או לדוג כדי שיהיה מה לבשל כתקרובת לבטן על האש שטרחו להדליק - לאדם בזמן העתיק לא היה את הלוקסוס להסתכסך עם נפשו ובכך להבדיל את עצמו מבני שבטו ולפתח אינדיבידואליזם.   

 

כעת יש לנו ים של זמן להתחבט ולייסר את נפשותינו המשועממות רק בגלל עודף בזמן פנוי מעשייה. היום אנו משופעים בקידמה הכוללת שירותי שליחים, שירותי רפואה מתקדמים ושירותי תקשורת משוכללים, כך שלא נהיה חייבים אפילו לעטות על עצמנו פריט ביגוד כלשהו כשאנחנו בודקים את יתרת המינוס בעובר ושב שלנו.


אפילו דינוזאור עתיק יומין ומתכחש לסלולארי כמוני למד כיצד משוחחים עם המורים של ילדיי באי-מיילים, מה שחוסך לי מייק-אפ ומותיר לי את האפשרות לשאוף לריאותיי מלוא עשן סמיך וממסטל כשאני מתקשרת עם מערכת החינוך.


בסופו של יום, לך תדע מה עדיף - זמן בו מטלות היומיום ההישרדותיות השאירו אותנו בריאים נפשית, אבל כילו את חיינו בסביבות גיל חמישים או פחות? או עידן של טכנולוגיה מתקדמת, המפנה לנו את עתותינו להתבחבש ולחטט בנפשותינו חיטוט שורט ומצלק, שיכול להימשך בכיף עד גיל שמונים ויותר?




לכל הפרקים של "תמונות מחיי גירושין"  

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by