בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
תמונות מחיי גירושין 
אמא קרה לי 
 
 פריחה מאוחרת?    צילום: BobSter/flickr    
תמונות מחיי גירושין |
 

אחרי שהתפכחה מאהבה עיוורת לאבא, מגיע תורה של אמא. גם ממנה נונה ד. לא חוסכת הצלפות לשון, אבל מוסיפה חיזוק חיובי לקינוח

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

בשעה טובה ומוצלחת, אחרי אחי הגאון וההומוסקסואל, הצטרפה עוד מישהי מבית משפחת נונה לקהילה החד מינית. ולא, זו לא אני. השבוע גילינו שאמא שלי בת הששים ושלוש מנהלת רומן לסבי עם ידידת משפחה שלנו - ילדונת בת פחות מחמישים. למרות שהצעירונת כבר שיתפה את ילדיה בפרטי הרומן (והם אלה שעדכנו אותנו במתרחש) - אמא, כהרגלה בקודש, מכחישה את השמועה בכל תוקף. או במילותיה: "לכי לעזאזל... מה אני נראית לך, סוטה?" אבל אז היא לא התאפקה והסגירה את עצמה: "נראה אותך חיה עם גבר דכאוני שלא מתפקד במיטה."

 

פניני הכחשה

באופן כללי וגורף - אמא שלי היא מכחישה סדרתית. לא משנה לה כהוא זה אם העובדות בשטח מעידות על מעשיה, או מסגירות אותה על משהו. לאמא יש שיטה: בכלום היא לא מודה. נקודה. או יותר נכון - היא מנסה לא להודות אבל לרוב האימפולסיביות שלה מפילה אותה בפח, כך שיש סיכוי טוב שבסוף הכפירה באשמה, היא תפלוט מבלי משים רסיסי הודאה בעובדות. דקה לפני שאני נכנעת לאווירת הסליחות של תשרי ומתנצלת בפני מולידתי על ההכפשות, קחו לכם כמה פניני הכחשה מבית מדרשה של אמא:


יום אחד הופעתי על מפתן ביתה של אמא כשראשי מגולח משיער. אמא עטתה הבעת זעזוע ואמרה שאני נראית מגעיל, במיוחד עם הצלקת המכוערת שמעטרת לי את הקרקפת. הזכרתי לה שאת הצלקת קיבלתי במתנה ממנה, כשהנחיתה עליי פעם מגב של ספונג'ה. אמא ישר התקיפה והזהירה אותי שעדיף לי לסתום במקום לדבר שטויות. שאלתי אותה: "למה שטויות? את מכחישה שפתחת לי את הראש עם מגב? כי אני דווקא זוכרת את עצמי רצה ברחובות השכונה עם דם שכיסה לי את כל הפנים, רק כדי שכולם יראו מה עשית לי." אמא, בלי להתבלבל, (כמעט), ענתה: "את והדמיון המפותח שלך..." ואז הוסיפה: "חוץ מזה הגיע לך כי היית מפלצת!"

 
 
 

'איזה שטויות את מדברת, ארבעתכם שווים בעיניי...' ואז עצרה לפאוזה קצרה, נשמה עמוקות והמשיכה בדבריה כשעיניה מצטעפות כנזכרת באהוב רחוק: 'ואם כבר...  אז אחיך הצעיר והגאון הכי מיוחד'

 

באחת הפעמים שעברנו דירה באה אימי ועזרה לי באריזות. תוך כדי עטיפת כלים שבירים בניילון פצפצים קיטרה על אחי הרומנטי, בטענה כי הוא כל הזמן סוחט אותה ואת אבא מבחינה כלכלית. הזכרתי לאמא שהיחסים הללו נבנו ביניהם עוד בילדותו של הרומנטי, שהחזיק כבר בגיל העשרה חדר מאובזר בצעצועים חשמליים יקרים ומעבדת צילום - הכל פרי רכישותיה.


גברת אמא נכנעה פעם אחר פעם לקשת הרחבה של סוגי התמרונים הרגשיים שאחי היה מפעיל עליה - מלפנות אליה במחמאות ולחבק את כתפיה כאילו היה המאהב שלה, דרך לשבת איתה על סיגריה וכוס קפה שחור באינטימיות לא אופיינית ליחסי אם עם בנה בן האחת עשרה, ועד איומים בעוד ניסיונות התאבדות מצדו, כפי שכבר העביר אותם מבחינה חווייתית מספר פעמים.


אחרי שרעננתי את זיכרונה הוספתי בפשטות: "מתמיד היה הרומנטי הבן המועדף עלייך." אמא, בניסיון להיות פוליטקלי קורקט, קפצה ממקומה ותקפה בהתגוננות מיידית: "איזה שטויות את מדברת, ארבעתכם שווים בעיניי..." ואז נעצרה לפאוזה קצרה, נשמה עמוקות והמשיכה בדבריה כשעיניה מצטעפות, כנזכרת באהוב רחוק: "ואם כבר...  אז אחיך הצעיר והגאון הכי מיוחד."

 
 

אחרי שלא הרפיתי בקנטוריי היא אמרה כך: 'אני נשבעת לך שלא נגעתי בחרא הזה' ואז, כמעט באותה נשימה הוסיפה: 'וחוץ מזה, זה לא עשה לי כלום.'

 

ולא הכל מדכא, אמא מכחישה גם דברים טובים. פעם נסעתי איתה באוטו, נסיעה עליזה ונעימה. בשלב מסוים הוצאתי שלושת רבעי ג'וינט שהיה בקופסתי וביקשתי ממנה אש, אמא אמרה שאין סיכוי שהיא תדליק לי את החרא הזה באוטו שלה. לשאלתי מדוע, ענתה אמא בעצבים: "ומה אם יבוא שוטר?" חייכתי אליה ואמרתי בבדיחות שאם יבוא שוטר אני אומר לו שהחשיש שייך לה. אמא התעצבנה עוד קצת והודיעה לי נחרצות שאם יבוא שוטר היא בפירוש תגיד לו שהחומר שלי ולא שלה. חייכתי לטיפוס הלא אימהי שלצדי ואמרתי לה שאני מסכימה, רק שתביא כבר אש.


האישה התכופפה אל התיק שקנתה שבועיים קודם לכן בביקורה באמסטרדם ושלפה משם מצת מעוטר בעלה מריחואנה של "בולדוג-קופי-שופ". קנטרתי אותה בהתגרות על כל הרצאת המוסר והחוק שהיא דופקת לי בזמן שהיא מבלה בקופי שופס וטוחנת לה בהנאה ג'וינטים. אמא הכחישה בכל תוקף שהיא חטאה בסמים קלים, אבל אחרי שלא הרפיתי בקנטוריי היא אמרה כך: "אני נשבעת לך שלא נגעתי בחרא הזה..." ואז, כמעט באותה נשימה הוסיפה: "...וחוץ מזה זה לא עשה לי כלום."

 

בתור חולת קניות ובזבוזים, פיתחה עם השנים שיטה להכחשת מחירים - אצל אמא אין סיכוי לדעת כמה באמת עלה לה פריט מסוים. משום שאם למשל מעירים לה שהרכישה האחרונה שלה מכוערת, היא ישר קופצת וזורקת שם של מותג יקר בסגנון: "מכוער בראש שלך... זה של ג'ורג'יו ארמני וזה עולה שלושת אלפים שקל." כאילו ההתהדרות בשם והסכום האסטרונומי מייפים את הרכישה הלא משובבת נפש. אבל אם מישהו מאיתנו מעיר לה על רכישה שנראית בזבזנית ומיותרת רק בגלל שכתוב על התווית שם כמו 'כריסטיאן דיור' היא עונה: "קפצו לי!  ה'כריסטיאן דיור' הזה עלה עשרה שקלים בשוק בצלאל."


בכל מקרה, אמא יש רק אחת, וזה הרגע לפרגן לה על הדברים הטובים שלה (למה לא, חזרתי במצב רוח חיובי מסיני), ולהגיד שהאמא הזאת היא גם אישה מצחיקה, נדיבה, חברותית, ובכלל - טיפוס ססגוני ומעניין.  ועוד משהו באווירה חיובית (תגידו, האופטימיות הולמת אותי?): בערב ראש השנה חל יום הולדתי, לכבוד זה אני נוסעת בסוף השבוע הקרוב לסדנא בת שבוע על מנת לקבל שם שמונה פעמים ח"ח. ולא, לא מדובר פה על שמונה חיזוקים חיוביים, אלא על משהו שיקל עליי (תרתי משמע) לקבל את השנה החדשה - סדנת חוקן וחימר. אם כן, צפו בשבוע הבא לדיווחים מהחלחולת.







לכל הפרקים של תמונות מחיי גירושין - נונה ד.

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by