בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
הורים וילדים  
בוכה על הקבר של אמא שלי  
 
 אבל אחד, שתי גישות     צילום: אילוסטרציה: אימג`בנק/gettyimages    
הורים וילדים  |
 
אורלי שולמן, הורים וילדים, ifeel

כשאדם יקר לילד הולך לעולמו, יש הורים שבוחרים להסתיר זאת מהילד, מתוך רצון לגונן עליו. האם הדבר רצוי ומה קורה כשילדים אלה מגלים בבגרותם שהסתירו מהם את האמת?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
'אמא, לסבא שלמה היה קר כשקברו אותו?', זו היתה השאלה הראשונה שהעסיקה את צאצאי הבכור כשסיפרתי לו רק בגיל 5, שסבו נפטר כחודש לפני לידתו והוספתי כי ביום זה טיפות הגשם לא הפסיקו לרדת לרגע. הוא רצה רק לשמוע כמה שיותר זיכרונות על סבא שלמה, לדעת אם היה איש מצחיק או רציני, למה הוא מת מבלי לחכות לו שייצא מהבטן, ושאלת השאלות: 'אם סבא שלמה היה חי, הוא בטח היה קונה לי הרבה ממתקים? נכון?!', גרמה לי להתמודד שוב עם נושא המוות, הפעם מנקודת מבט של ילד בן 5.

פתאום, במין הארה כזו, היה לי ברור שגם אם הילד מעולם לא הכיר את סבו, אין לי כל עניין להעביר את הנושא בתשובה לאקונית כמו: 'סבא מת כי היה חולה'. להיפך, שוחחנו על סבא שלמה שעה ארוכה; הוא שואל ואני עונה, כשבסיומה של השיחה הוא אומר לי: 'חבל שסבא מת, אבל ככה זה בחיים". ואני, נותרתי אילמת.
 

מגלים את עובדות העולם

מה שעובר עליו
 מה שעובר עליו 
 צילום: אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages 
 
הדילמה האם לספר לילד שאדם יקר שהכיר נפטר, מתחדדת בעיקר כשהילד חווה עם אותו אדם חוויות משותפות והוא קשור אליו רגשית. במציאות קשה זו, על ההורה לגלות לילד את עובדות העולם צעד אחר צעד ולעזור לו לארגן מחדש את עולמו הפנימי והחיצוני שעבר זעזוע נורא - וכל זאת במטרה להתגבר על האובדן הקשה.

"ילדים נחשפים לאובדנים כבר בגיל צעיר מאוד", אומרת ד"ר תרצה יואלס, פסיכולוגית התפתחותית, מנהלת מכון "תמוז" וחברה במרכז לחקר התפתחות הילד באוניברסיטת חיפה.

"בשלבי ההתפתחות הראשונים, בובה או צעצוע אהוב שהלכו לאיבוד מהווים אובדן. בשלבים מאוחרים יותר, ילדים נחשפים למוות דרך התבוננות בחיות או חרקים שנרמסו או מתו, כמו: דג זהב, נמלה".

"כבר בשלב זה, יש 'לנצל' סיטואציות אלה כדי לשוחח עם הילד בהתאם לגילו ההתפתחותי בנושא ולעזור לו לארגן את המחשבות כדי להקטין פחדים ולעזור לו לפתח מושג רציונאלי או מציאותי על המוות. מעבר לכך, ילדים גם נחשפים בכלי התקשורת לתכנים של אובדנים, כך שכאשר דמות אהובה נפטרת, המוות או האובדן אינו זר להם", מסבירה יואלס.
 

להסתיר או לא להסתיר?

 
הורים לא מעטים בוחרים להסתיר את נושא המוות, לשנות ולטשטש פרטים או עובדות מהותיות בנוגע אליו. לעומתם, נמצא הורים שחשוב להם להסביר לילד את עובדות החיים -גם אלה הפחות נעימות - כמובן בהתאמה לרמת ההבנה וההתפתחות של הילד.

רונית שלו, דוקטורנטית באוניברסיטת חיפה ומנחת קבוצות במערך הנפגעים של צה"ל, אומרת כי כיום רווחות שתי גישות שונות בנוגע לשאלה: האם להסתיר מהילדים נושא רגיש ועצוב כמו אובדן של אדם קרוב, שיגרום להם צער רב.

"הגישה הראשונה השמרנית, רואה ב'מוות' נושא שעדיין נתפס כ'טאבו', מתוך מחשבה על פוטנציאל הפגיעה של הילד ועל כך שהסתרה במקרה זה מגוננת עליו. לפי גישה זו, ההורה לא רוצה לחשוף את הילד לתלאות החיים בגיל כה מוקדם. עבור הילדים, המוות נתפס כמשהו מפחיד, מסתורי. לכן, הורה מחליט שלא לדבר עליו כלל עם הילד ולהתעלם משאלות של הילד בנושא. מנגד", ממשיכה שלו, "הגישה השנייה טוענת כי בעידן המידע, כשהילדים חשופים מאוד לנושא המוות דרך כלי התקשורת: טלוויזיה, אינטרנט, עיתון יומי וכדומה, אי אפשר להעלים את המציאות מהילד. ידיעה כזו סופה להתגלות בדרך כלשהי, כך שעדיף שהיא תיעשה בדרך נכונה, כשאדם בוגר, לרוב ההורה, יעזור לילד להבין את המציאות".

"מעבר לכך, כשהילד מבין שמשהו השתנה בבית וכי התרחש אסון, חוסר הידיעה רק מגביר את תחושת חוסר האונים שלו, מונע ממנו התארגנות נכונה, ולעיתים עשוי אפילו לגרום לו לפתח תחושת אשמה ואחריות לאסון. הפער בין המציאות לדמיון מושלם על-ידי הילד, ולעיתים הוא רחוק מהמציאות ומפחיד יותר", היא מסבירה.

ד"ר יואלס מוסיפה ואומרת כי מאחורי הרצון להסתיר מהילד פרטים שיגרמו לו צער, עומדות כוונות טובות של ההורים, שמחליטים כי ההגנה הטובה ביותר היא הסתרה.

"הסתרה על-מנת לגונן", אומרת ד"ר יואלס, "הינה התנהגות טבעית של ההורים, שקשה להם לראות את הכאב של הילד מאחר שהוא משקף את הכאב שלהם. לעיתים, הכאב של ההורה הוא כה גדול שעצם שיתוף הילד חושף בפני הילד את הכאב של ההורה והורים רבים חוששים מכך. למשל, הורים אומרים: 'איך אני אספר לו, בוודאי גם אני אפרוץ בבכי'. ואולם", ממשיכה ד"ר יואלס, "הסתרה איננה בהכרח יעילה. ילד הרי חש שמשהו קרה, הוא מרגיש שהוריו כואבים, אבל לא מקבל הסבר לכך. חוסר המילים הוא הרבה פעמים מבהיל יותר מאשר ההסבר. הורים חייבים להבין כי ילדים בני 6-7 כבר מבינים את מושג המוות ולא ניתן להסתיר מהם היעלמות של אדם אהוב, הרי במוקדם או במאוחר הם ישאלו. המוות הוא חלק מהחיים וכך גם הכאב הקשור בו. כאשר אנו מביאים את האמת לילד, אנו למעשה עוזרים לו להתמודד ולעבד את כאב האובדן", אומרת ד"ר יואלס.

רחוק אך מוכר

ההתחבטות בשאלה האם לספר לילד על אובדן של דמות מוכרת, קשורה ישירות גם למידת הקִרבה של הילד לדמות. למשל, האם כדאי בכלל לפתוח בשיחה עם הילד על אובדן של דמות מוכרת שאינה מצויה במעגל הישיר שלו, כמו: אח של חבר שנהרג.

לדברי שלו, הסבר על מות אדם רחוק אך מוכר לילד רצויה, והיא מהווה הכנה והזדמנות להתמודדות במקרה של אובדן קרוב יותר. "כיום, אנו יודעים שככל שילד נחשף למוות של קרוב-רחוק כמו: סבא של חבר, אח של חבר, והוא חווה את מושג המוות כאובדן רחוק, בבוא היום הוא יוכל להתמודד ולהבין טוב יותר את האובדן האישי שלו. לכן, כדאי "לנצל' סיטואציות אלה ולשוחח עם הילד בצורה פתוחה על מה שאירע ולעזור לו לעבד את מחשבותיו כדי להפחית ממנו חרדות ותהיות. דרך אותו מקרה, רצוי גם שהורים ינסו לספק לילד הסבר על הבנת תהליכי החיים ועל תפישת המוות מבחינת סופיות - המת לא יחזור עוד, והמוות הוא בלתי הפיך", היא מסבירה.

שלו מוסיפה ומציינת כי הסתרה של ידיעה כזו עלולה גם לפגוע ביחסי האמון בעתיד בין הילד להורה. לדבריה, ילד שהוריו לא סיפרו לו 'בגובה העיניים' על האובדן ומגלה זאת בשנים מאוחרות יותר, חש שהוא לא יוכל לסמוך עליהם.
 
 

שיחה ב'גובה העיניים'

שיחה תואמת גיל
 שיחה תואמת גיל  
 צילום: אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages 
 
הורים שרוצים לספר לילד על אובדן לא תמיד יודעים, במצב עדין זה, כיצד לתווך בין הילד ובין המציאות. ד"ר יואלס מסבירה כי על ההורה לאפשר לילד להביע את מגוון הרגשות שלו סביב האובדן: "חשוב שההורה יספר לילד מה קרה, ישתף אותו ברגשות כמו "גם אמא מתגעגעת לסבא". אפשר להיזכר בסיורים נחמדים או ברגעים נחמדים שהיו עם סבא. הילד גם צריך ללמוד שכאב אינו טאבו, שאפשר לדבר על המוות. רצוי לתת לילד תחושה שהנושא פתוח וניתן לדבר עליו", היא אומרת.

ואיך אנחנו כהורים נדע מה ואיך לספר והיכן לשמור על 'זכות השתיקה'?

ד"ר יואלס: "באופן כללי, אין צורך לספר לפרטי פרטים את השתלשלות הנסיבות ולחשוף את הילד לעובדות קשות לגבי המוות. אינפורמציה יתירה עלולה להלחיץ או לא להיות רלוונטית מבחינת הילד. יש לחפש את המסר הפשוט והכי פחות מורכב שאנחנו רוצים לומר. אפשר לומר לו באופן כללי שסבא נפטר ממחלה, מבלי לתאר לילד את המחלה והסבל שעבר".

"חשוב לדבר עם הילד על הכאב שלו, על הגעגוע, על פחדים שעולים. כדאי לדעת שגם אם נספר סיפור כללי כמו: 'סבא היה מאוד חולה והוא נפטר', עדיין יכולים להתפתח פחדים וילדים יכולים לשאול שאלות כמו: 'אמא, אני אמות אם אהיה חולה?' או 'אז גם אתם תמותו אם תהיו חולים?'. חשוב גם לתת לילד הסבר מרגיע לגבי שאלות אלה ובמקרה הספציפי לקשר את הפטירה של סבא לגילו המבוגר. חשוב להגיד לילד שהמוות הוא סופי, להגיד לו את הנסיבות והמקום. להגיד לו שכולם עצובים ואפשר לדבר ולשאול שאלות. בקיצור, לתת לגיטימציה לרגשות של הילד, ולענות על שאלותיו בבהירות".

יש לא מעט הורים שמוסיפים כל מיני פרטים דמיוניים כדי להקל על הילד. האם זה נכון?
שלו: "לילדים בגילאים צעירים כמו: 7-6, חשוב להסביר בצורה ברורה ואמינה את מה שהתרחש ללא משפטים דמיוניים או משפטים סתומים. רצוי להימנע מלומר לילד: 'סבא נמצא בשמיים ומסתכל עליך', 'הוא נסע רחוק ולא נוכל יותר לראות אותו'. ככל שנספר לילד באופן ברור יותר ובהתאמה לגילו את מה שאירע מבלי להעמיס בפרטים, התמודדותו של הילד תהיה טובה יותר. יש להקפיד לומר את המילה 'מת' לצד מסירת העובדות - קשות וכואבות ככל שיהיו - יחד עם הבהרה חד משמעית כי עם האובדן, חל שינוי בלתי הפיך.

אנו יודעים כיום, כי ילדים שסיפרו להם כי סבא ישן שנת נצח, פחדו פתאום ללכת לישון מחשש שלא יקומו, וילדים שנאמר להם כי 'סבא עלה לשמיים' פחדו לטוס".

יואלס דווקא תומכת באמירה 'סבא עלה לשמים': "לגבי המשפט הנפוץ שנוהגים להשתמש בו 'סבא עלה לשמיים', אני לא מוצאת בו פסול, שכן בדתות או אמונות שונות אכן מאמינים שהנשמה עולה לשמיים. שנית, הורים עושים ניסיון למקם את סבא, על-מנת לתת לילד אספקט נוסף של התמודדות. זה בסדר גמור ואין בכך כדי לעכב את ההתמודדות של הילד עם המוות".

לקבלת גיליון ראשון של מגזין הורים וילדים במתנה
 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by