בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
אבטיפוסים 
מחוך ועניבה 
 
 ``המפלצות מקבלות מיניות וסליזיות כמשהו שצריך להדגיש``    צילום: דנה פרנק    
אבטיפוסים |
 
דנה פרנק

זיו פרידמן חי את החיים על התפר שבין להיות חיית משרד ללהיות מפלצת מסיבות. דנה פרנק מנסה לראות מה קורה לו בין אם הוא בחולצה מכופתרת ומשקפיים או במחוך ועקבים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
יש סיפור בודהיסטי אחד על מתאר נזיר בודהיסטי שמסתובב בעולם כשבידו האחת כיכר לחם ובידו השנייה ורד. כשנשאל מדוע אמר "מזה אני חי, ובשביל זה אני חי."

בעולם שאנחנו חיים בו היום, הניגוד שבין שתי הידיים הולך ומעמיק. הישיבה הממושכת מול מחשב כדי לשלם את שכר הדירה והמזון מנוונת את היצרים הבסיסיים שלנו שקשורים להתפרקות, להשתוללות, להבעה רגשית. כולנו היינו רוצים להאמין שאנחנו חיים את מה שאנחנו מאמינים בו, שאנחנו מביעים את עצמנו עד הסוף, אבל עד כמה זה אפשרי כשצריך להקדיש חצי מהיממה כדי להתפרנס?
 
 
"לא כולנו מוכנים להיות חיות משרד," אומר זיו פרידמן, "לפעמים צריך לתת למפלצת להשתחרר. אני בן 28, מעצב גרפי שהפך פריאלנסר בגל הפיטורים האחרון, ומתעסק גם בעיצוב תפאורות וחלל. כשאני בעבודת היום שלי אני מרוכז, אני מול המחשב, אני שם- מכופתר, בג'ינס, במראה סולידי יחסית, אני איש משרד. עיצבתי קמפיין לאחת המפלגות בבחירות האחרונות ובאמת שמתשע עד חמש אני כולי בזה. ואז אני מגיע הביתה, ומייד מוריד חולצה, מוריד נעליים, מתיישב לעשן סיגריה על הכורסא שלי ומתחיל את החלק השני של היום שלי.
 
 
אני אחד המפיקים של ליין שנקרא Party Monsters – 'מפלצות-מסיבות'. להיות מפלצת מסיבות- זה ז'אנר של אישיות, לפי דעתי. זה בדיוק המקום של לשבת על הכורסא, לעשות קאט ללו"ז היומיומי ולומר, די, אני מוציא את הצד השני. המפלצות אוהבות לצאת, אוהבות את הכימיה והחיכוך שיש באזורים מסוימים של חיי הלילה. המפלצות מקבלות מיניות וסליזיות כמשהו שהוא בנו ולא צריך להוקיע אלא להדגיש, והמפלצות יודעות שהכי חשוב זה להיות ייחודי, ללכת עד הסוף, לא בשביל למשוך תשומת לב, אלא בשביל לעשות את מה שהכי טוב לנו באמת, בלבוש שלנו, בהתנהגות שלנו. זה נשמע מפוצל, אבל בסך הכל ההתנהגות שלי, הבוטות שלי, מה שאני מחצין, זה אותם דברים במשרד ובמסיבה. נכון שלמסיבה אני אלבש ביריות, תחתונים ומחוך, אבל גם לעבודה אני אלבש בגדי נשים אם הם יחמיאו לי. אני ממש זוכר שבאחת הפעמים הראשונות שלבשתי בגדי נשים ביומיום, זה היה לפניי כמה שנים, כשמלצרתי והייתי צריך מכנס שחור לעבודה. חברה שלי נתנה לי מכנסי סן טרופז שחורות של בנות, והייתי מוכרח לראות איך אנשים יגיבו אליהם בעבודה שלי. הבנות בעיקר קינאו בי על זה שהן יושבות עליי יותר טוב מאשר עליהן, הבנים היו נבוכים. הם לא הבינו מה זה, מה זה אומר, איך אפשר וצריך לקרוא את זה?
 
 
 
אבל אני אוהב לאתגר את התפישות של האנשים שסביבי לגבי מה נכון ומה נורמלי, מה מקובל מגדרית וחברתית ומה לא. אני זוכר, ותסלחי לי על הקלישאה, את הפעם הראשונה שראיתי את מופע האימים הקולנועי של רוקי בתור ילד וכל הסרט חשבתי רק על כמה שהמחוך יושב עליו טבעי ונכון. לפניי שנתיים גם התחלתי ללכת עם מחוכים בעצמי, ואת המחוך שאני לובש בתמונה עיצב לי במיוחד חבר שמתעסק בעיצוב אופנה גותית. זה מעלה חיוך על שפתיי לראות אנשים מתמודדים עם סוגיות כאלה. במסיבות שלנו מגיעים סטרייטים וסטרייטיות, הומואים ולסביות, טרנסיות, דראג קווינז, ואין דבר שמענג אותי יותר מלשמוע אנשים שהיו במסיבות מתלוננים שהם לא ידעו עם מי אפשר להתחיל, האם מי שלובש שמלה הוא אישה או הומו או סטרייט בשמלה? הג'נדר בלנדר הזה הוא ממש מסר חברתי שאני מנסה להעביר במסיבות שלי ובדרך החיים שלי. זה חשוב, כי גם בתוך הקהילה הגאה יש הרבה הומופוביה כלפיי טרנסים למשל, שלא לדבר על ההומופוביה מחוץ לקהילה.
 
 
בעקבות אירועי האלימות בחודשים האחרונים, ששיאם כמובן ברצח במרכז של הקהילה הגאה ברחוב נחמני, אני עובד עכשיו על הקמת משמרות גאווה עירוניות- מג"ע, שיפטרלו באיזורים בהם אנחנו יודעים שיש סיכוי גבוה יותר לתקריות אלימות, ובאיזורים שבני נוער גאים מפחדים לגשת אליהם. אנחנו מגייסים מתנדבים עכשיו. אנחנו הופכים להיות עם מאוד אלים, עם שלא נותן מקום לשונה. וכל דבר שאני עושה מול זה בהתעקשות שלי להיות עצמי, לא להתמתן ולא להתפשר, כל דבר כזה נותן לי תקווה לגבי המשך הדרך."
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by