בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
הורים וילדים  
עושים חג עם סופר נני  
 
 רגע אחרי הצביטה בלחי     צילום: אילוסטרציה: אימג`בנק/gettyimages    
הורים וילדים  |
 
מיכל דליות, הורים וילדים, ifeel

מיכל דליות (סופר נני) מוציאה אתכם מסיר הלחץ המשפחתי בתקופת החגים עם שלל המלצות כיצד לעבור אותם בשלום

 
 
 
 
 
 
 
 
 
דמיינו לעצמכם בתים הבנויים זה לצד זה, קרובים אחד לשני ויוצרים צורת פרסה. במרכז חצר גדולה המשמשת כמגרש משחקים, ומדי יום, משעות אחר הצהריים, כאשר הילדים חוזרים מבית הספר, החצר הומה ילדים בגילאים שונים והם משחקים בכדור ובגומי, בחמש אבנים ובקלאס, בחבל ומקלות, במחבואים ובתופסת. שמחה גדולה ורעש גדול גם כן. כך חיו פעם. בקומונות. משפחות משפחות היו אגודות בבתים צמודים זה לזה והילדים חוו חיים חברתיים של שיתוף ויחד.

לא כך הדבר היום. החברה השתנתה וממשיכה להשתנות. מחיי שיתוף של שבט עברנו לחיים של משפחה מורחבת והגענו עד היום: למשפחה צרה ומועטה באנשים. נכון, לא אצל כולם, אך באופן כללי זה המצב.
 

הורים, שני ילדים וכלב

רק חסר שמישהו יגיד מילה על העוף של אבא
 רק חסר שמישהו יגיד מילה על העוף של אבא  
 צילום: אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages 
 
אם צעירה יכלה בעבר להסתמך על ניסיון החיים של אמא שלה, של דודה שלה, של אחותה הגדולה ממנה בשנים, כי הן גרו קרוב מאד זו לזו, אם לא ממש יחד. אם צעירה אשר התעוררה כל שעתיים או שלוש בלילות הראשונים לאחר לידת תינוקה, יכולה הייתה להיעזר בקרובותיה כי הן היו מגיעות לישון אצלה (זו הרי לא הייתה בעיה: ביתן היה סמוך לביתה).

סביב השולחן בעת הארוחות, ניתן היה לראות שניים או שלושה זוגות סבים וסבתות, חמישה או שישה זוגות הורים וחמישה-עשר ילדים או יותר. הם דיברו, עדכנו אחד את השני במה קרה אצלי, ואצלך, הסתודדו, בעטו זה ברגליו של זה מתחת לשולחן, קרצו למישהו בקצה השני של השולחן, טיפלו בתינוקות, הגישו לשולחן ובסוף פינו אותו. גם אם משפחה אחת חסרה בארוחה הזו, עדיין היה שם שמח.

והיום: אמא, אבא, שני ילדים והכלב רובץ בפינה שלו. זהו. אם אבא עובד מאד קשה ומאחר לשוב הביתה, נשארו שלושה. אם הבת הבוגרת כבר בצופים, נשארו שניים. אין קולות שמחה וששון ובראשה של האם העייפה עוברת המחשבה "בשביל מה לטרוח בכלל? בשבילי ובשביל הקטן? זו ארוחה משפחתית?" וחדלים מזה.

היום, אתם ההורים עושים הכל לבד. בדרך-כלל אין סבתא, או אפילו אמא שגרה מאוד בסמיכות ואפשר ללמוד מניסיונה או להיעזר בה באופן קבוע. הדוד או הדודה גרים בעיר אחרת. האח הבוגר מפתח קריירה ו/או עסוק בשמירה על הזוגיות שלו, ואתם נשארים לבד במערכה המשפחתית. זה אפילו לא נראה לכם מוזר. כאלה הם החיים המודרניים. כך נראה התא המשפחתי המודרני ברוב הקהילות המערביות.

והנה, הגיעה תקופת החגים הנושאת בחובה ארוחות משפחתיות וחופשות עם הילדים. זה יכול להיות בילוי נפלא, אך מאידך גם חוויה עצובה, מאכזבת, וזרז למריבות. נכון, בדרך-כלל "אין לכם זמן" לילדים והמרוץ היום-יומי קשה, אך כאן יש הזדמנות ליהנות מהביחד. תלוי איך עושים זאת ומה הציפיות שלכם.
 

ארוחות חג - כולנו מסובים?

 
ארוחות חג מתאימות למבוגרים. מה לעשות? לרוב הילדים אין סבלנות לשבת שעתיים סביב השולחן. גם לילדים של פעם לא היתה סבלנות, אבל החינוך השמרני/כוחני של אז כפה עליהם ישיבה שקטה וציות. היום אי אפשר להכריח ילדים. עברו הזמנים האלה. היום, אם הילד אינו רוצה לשתף איתנו פעולה - הוא לא. לא יציית. לא ישמע. לא יישב בשקט. לא יאכל בנימוס. לא יעצור כשנקרא לו, ועוד ועוד.

אני בטוחה שאתם רוצים "להשוויץ" בילדים ולנסות להוכיח שהם יכולים לשבת בשקט ולשתף איתכם פעולה, אך יש סיכוי שזה לא יקרה. אם בבית הם לא יושבים, אז למה שיסכימו באירוע כה מרגש, כאשר יש עוד 15 מבוגרים וכנראה גם כמה ילדים תוססים כמותם?

רגע לפני שאתם נכנסים לדיכאון או מחפשים תירוץ או שקר כדי לא להגיע לארוחה המשפחתית, קחו אוויר. התכוננו לארוחה הזו. ולכן, בראש ובראשונה, החליטו להניח לילדים. אל תנסו דווקא בערב החג לחנך אותם. דאגו להביא אתכם ספר, קלטת, DVD או משחק שאתם יודעים שיש סיכוי שיעסיקו את הילד קצת. התחילו את הארוחה כאשר כולם סביב השולחן, וכאשר הוא יורד אל תקראו לו לשוב. הוא הרי לא ירצה ויתנגד, אבל אם תנסו להכריח אותו תמצאו את עצמכם פותחים במלחמה כאשר כל הסובבים בוחנים אתכם. והאמת - אתם יודעים היטב שזו מלחמה שתפסידו בה. כבוד לא ייצא מזה לאף אחד. אז הרפו.

ואם יגיע הרגע בו לא תוכלו לשאת זאת יותר, את הנדנוד של הילד, את מבטי הביקורת של הדודים או הגיסות, את המריבות השקטות עם הבעל (סביב התנהגות הילדים, כמובן) - קומו וחיזרו הביתה. אל תמתחו את הסבל הזה יותר מדי. היו מחויבים לשקט ולאושר שלכם.

ואולם, אתם גם מחויבים לילדים ולמשפחה, ולכן הכניסו לסדר היום של הבית ארוחות משפחתיות מסודרות. ארוחות שלכם, אמא אבא וילדים. מחקר שנעשה לפני חמש שנים, כאן בישראל, מצא כי הורים מדברים עם ילדיהם 14 דקות בממוצע ביום. 14 דקות. אתם מאמינים? שאר המילים שרצות בחלל הבית הן ב"שפת הת'": תקום, תלך, תביא, תפסיק, תאסוף, תוריד, תשתוק....... כן, אלה הן בעיקר השיחות שאתם משוחחים עם ילדיכם, לכן אל תוותרו על האפשרות של פעם ביום, פעם ביומיים, פעמיים בשבוע - לשבת עם הילדים סביב שולחן ארוחת הערב. זו ההזדמנות להם להכיר אתכם, הזדמנות לכם לדעת מה קורה איתם והזדמנות ללמוד את אומנות הישיבה המשותפת סביב שולחן האוכל.
 
 

חופשה משפחתית - משימה אפשרית

תקופת החגים מאפשרת גם ימי חופש. כאשר תחליטו על חופשה משפחתית, כדי להימנע מאכזבה ועוגמת נפש יש להכין את הילדים למשמעות החופשה. בעת התכנון אל תגידו משפט כללי כמו "איזה כיף, ניסע כולנו לטיול/לחופש", אלא ספרו מה יהיה שם. תנו פרטים. אם זה בארץ תארו את המלון, או הצימר, או השינה מתחת לכיפת השמיים. אם זה בחו"ל ספרו לילד איזו שפה ידברו שם, איך האנשים ייראו, מהו סדר היום, מהן הדרישות הפיזיות המתבקשות (הולכים הרבה ברגל, נוסעים לסקי וכו'), מהו מזג האוויר ומה בעצם נדרש מהילדים. כי הרי הם יצטרכו, בדיוק כמוכם, לשמור על מסגרות הטיול.

אל תשכחו שנסיעה של שש שעות במכונית לא ממש מענגת את הילדים. נופים הם לא ממש הכיף של הילדים. אז תכננו חופשה המתאימה להם. נקודת המוצא שלכם צריכה להיות למה נוסעים: לבלות? לנפוש? לטייל? חישבו אם התוכנית מתאימה לילדים. שוב להזכירכם, אתרים היסטוריים וכנסיות הם לא ממש הנאה לילדים. גני שעשועים, מסעדות, טיולים, אולי כן.

היזהרו לא לשבור בחופשה את כל הכללים והחוקים של הבית ושל המשפחה. חופשה מגמישה גבולות אך אינה מבטלת אותם לגמרי. ילדים זקוקים לגבולות ובמיוחד בעת היותם במקום זר. מה בדיוק מותר, מה אסור, להתנהג בכבוד לנותני השירות, לחכות בסבלנות, ללכת לישון בשעה הגיונית (אותה אתם תקבעו לפי סדר היום של הילד והצרכים והרצונות שלכם) ולדעת להישמע לחוקי המקום.
 

לעקוף את הבעיות

לא כולם נולדו לשבת רגל על רגל
 לא כולם נולדו לשבת רגל על רגל  
 צילום: אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages 
 
אם אתם יודעים שהילדים משתוללים ורבים בעת נסיעה במכונית, הצטיידו במשחקים, DVD, קלפים, מגנטים וכל מה שהילדים אוהבים וניתן להעסיק אותם בזה. אל תצפו שיישבו בשקט. הם לא. החופשה המשפחתית אינה הזמן להתחשבן עם הילדים ובוודאי לא לפתור בעיות שקיימות גם בבית. להיפך, בזמן החופשה עקפו בעיות. נכון, עצתי היא "לקנות" שקט תעשייתי, שבלעדיו לא תשרדו את החופשה הזו.

החופשה מעצימה את הנורמאליות של הבית. כשכולם ביחד, בחדר אחד, דבוקים זה לזה במכונית או באוטובוס, זה מצב המעצים קונפליקטים. לכן, נסו רק להפיג את המתח, הסיחו את דעת הילדים מהמצב שעורר את הקושי, הפסיקו מריבות בלי לנסות לפתור אותן, עשו הפרדת כוחות בין הילדים ועוד דבר חשוב: אל תנסו לחנך אותם למאכלים חדשים ומיוחדים גם אם אתם חושבים שהם פשוט, אבל פשוט, נפלאים. גם אם כל הטיול הילדה תרצה לאכול לחם עם ממרח שוקולד, תנו לה. זה לא הזמן למריבות ומלחמות.

חופשה משפחתית היא עסק לא פשוט, אבל אפשרי. היו סבלנים אבל ברורים מאוד. החליטו מראש על ה"כן" ועל ה"לא" והתמידו בהם. אל תבלבלו את הילדים במסרים כפולים, במשא ומתן מתיש או בהבטחות שאותן לא תוכלו לקיים. בסיכומו של דבר אתם הקובעים בטיול הזה. אפשר לנסות לתת לילדים לבחור, אך מתוך אופציות המקובלות עליכם. אם זה לא עובד, עליכם להגיד שאתם הקובעים ולסגור עניין. יהיה חוסר נחת, בכי קצר או כעס, אך יועבר מסר ברור.

אני מאחלת לכם חגים שמחים, חופשה נפלאה וחיזוק הקשר בין בני המשפחה.

לקבלת גיליון ראשון של מגזין הורים וילדים במתנה
 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by