בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
מיכל מייעצת  
כפרה עליך אמא  
 
 אני רוצה שקט!!!    צילום: אילוסטרציה: אימג`בנק/gettyimages.com    
מיכל מייעצת  |
 
מיכל סבן

אנחנו נותנות להם עוד ממתק רק שלא יבכו, משתמשות בטלוויזיה כבייביסיטר וכן, גם צועקות לפעמים. על כל חטאינו כאימהות וגם על הדרך שנצטרך לעבור כדי להגיע לסליחה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזמן אומרים לי, 'קחי דברים בפרופורציה'
 כל הזמן אומרים לי, 'קחי דברים בפרופורציה' 
 צילום: אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages 
 
חגי תשרי מביאים אתם התחדשות, הבטחות לשנה החדשה וחשבון נפש. אין רגע מתאים יותר מזה לחשוב על איזה הורה אני? מה בדרכי אני הייתי רוצה לשנות? ומהם החטאים שלי, שעליהם אני מצטער?

לפני שנשים את הכל על כף המאזניים, אני רוצה לבקש מכולנו להסתכל על המציאות בפרופורציות המתאימות. כשאנו חושבים על המילה "אמא", ניצבת למולנו דמות של אישה, שתמיד יש לה סבלנות לילדיה, אף פעם אינה עצבנית או צועקת, לא זקוקה לזמן לעצמה, הילדים שלה תמיד נקיים ומטופחים, אוכלים אוכל טרי, שהיא מבשלת עבורם מדי יום, ממושמעים וצייתנים, לא צופים יותר מדי בטלוויזיה בטח לא זוללים ממתקים, ותמיד קוראים ספר לפני השינה. כל אחד מאתנו בטח מכיר מישהי כזאת, שכנה או בת דודה רחוקה או סתם אחת שגרה ממש בעיר הסמוכה, ובנוסף לכל, היא בטח אף פעם לא יורדת למכולת בטרינינג מלוכלך בסימני פליטות. אז רגע לפני שאתם משווים את עצמכם לסופראמא האחת והיחידה, הייתי ממליצה לנו ההורים לזכור שרובנו בנויים קצת אחרת, שאנחנו לפעמים רוצים רק רגע אחד של שקט ולא תמיד אנחנו מסוגלים להיות ממוקדים רק ברצון הילדים וצורכיהם.
 

שבעה חטאים

 
כולנו יכולים להזדהות עם האמהות שמשתמשות בטלוויזיה כבייביסיטר, שמאפשרות לילדן לאכול עוד שוקולד אחד (בפעם העשירית) ובלבד לא לשמוע אותו בוכה, שרוכשות ארוחת צהריים בסניף ההמבורגר המקומי, שמאפשרות להיכנס למיטה בלי מקלחת או שהספר היחידי שהבת שלהן קוראת לפני השינה הוא ספר קומיקס וגם אותו היא כבר יודעת כמעט בעל פה. מי מאתנו לא נתקל בחוק "השלוש שניות", שמאכל כלשהו שנפל על הרצפה, ולא עברו יותר משלוש שניות, ראוי למאכל, במיוחד אם מדובר בענב האחרון של הקיץ או בקובית השוקולד האחרונה שסבא הביא מבלגיה. קיימים מצבים אחרים בהם ההורים חוטאים בכך שהם אומרים דבר שהם יודעים שאינו נכון: "אם לא תאכל יבוא שוטר", "אם לא תפסיק לבכות נחזור הביתה", "אני משאירה אותך והולכת". אך לפני שאנחנו רצים ומניחים את הכל על כף החובה של המאזניים, אני חושבת שהמינון הוא כל הסיפור.

הדברים החשובים באמת

לפני שאנחנו חושבים על כל אותם הפעמים שלא נהגנו כמו אותה סופראמא, חשוב שנבחן האם יש לנו דרך? האם אנו עקביים? האם הילדים שלנו יודעים מה אנו מצפים מהם? אני מאמינה שבני אדם לא מסוגלים להיות מושלמים (וגם לא הייתי חפצה שילדיי יחשבו כך). ולכן, בבואנו לבדוק את חטאנו, לא צריך להשוות אותם לאותה סופראמא, אלא לדרכנו אנו, האם עדיין יש דרך ברורה שמובילה את המשפחה או שאנו פשוט מאלתרים תוך כדי הליכה? אם יש לנו דרך עקבית וברורה, אנו מצליחים לחנך, להקנות ערכים, להעביר מסרים ברורים ולהשמיע טון ברור, אזי גם אם חטאנו בחטא זה או אחר, למנגינה הכללית יש משמעות חזקה הרבה יותר מכל תו ותו בפני עצמו. הבת שלנו עדיין תקבל מושג על היגיינה, גם אם ויתרנו על מקלחת פה ושם לפני השינה, הבן שלנו יהיה מחונך וממושמע גם אם ויתרנו על אחד מחוקי הבית בהזדמנות זו או אחרת. מניסיוני חשוב לשתף את ילדנו. "חשוב לי שתתקלחי בכל ערב, אבל היום חזרנו כל כך מאוחר, וגם אני כבר מאוד עייפה, ונראה לי שבאופן חד פעמי נוותר היום על מקלחת." "אתה יודע שבדרך כלל אני לא מרשה לאכול בסלון, אבל היום אני מרשה לך ולאחותך לאכול מול הטלוויזיה, אני חייבת לנהל שיחת טלפון מאוד חשובה ואני מבקשת שלא תפריעו לי." כשאנו מסבירים, עד כמה שניתן בהתאם לגילו ומידת הבנתו של הילד, אנו מאפשרים לו לראות שבחיים לא הכל שחור ולבן, יש גם אפור ופתרונות ביניים. חשוב לי שלא יאכלו ממתקים ללא שליטה, אבל ברור לי שלא יקרה אסון אם נחרוג מדרך זו במקרים מיוחדים.
 
 

הפרויקט הבא - לנהוג בסלחנות כלפי עצמנו

כן, אנחנו גם צועקות לפעמים
 כן, אנחנו גם צועקות לפעמים 
 צילום: אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages 
 
אמרו כבר לפניי שאין אמא מושלמת, אלא אמא "טובה דיה". מניסיוני אני ממליצה להורים, להעביר מסר של קבלה ואהבה לילדים שלנו, לזכור שאנו בני אדם, ולנהוג כלפי עצמנו בקצת יותר אהבה וסלחנות, ממש כפי שהיינו נוהגים כלפי ילדנו. להבליט את ההצלחות ולהתמקד בהם, להתעמק יותר בדרך החינוכית ולא להתעכב דווקא על אותם רגעי משבר, וכך נעניק לעצמנו יותר כוחות לצלוח את הפרויקט המשמעותי של חיינו. במקום לכעוס על עצמי, ששוב נשמעתי כמו אמא שלי או אבא שלי ואמרתי דברים שנשבעתי שלא אגיד לעולם, אחזק את עצמי על כל אותם פעמים בהם לא אמרתי את הדברים הללו, למרות שהם עמדו לי ממש על קצה הלשון. חטאים כאלה ואחרים ילוו אותנו לאורך כל החיים, ובמקום להתייסר על כל פעם שלא עמדנו בהתחייבויות ובצפיות שלנו מעצמנו, ניתן לראות בחטאים כסימני דרך שמזכירים לנו לבחון שוב ושוב את דרכנו מחדש, שעוזרים להבין מהם הערכים והמנהגים שעלינו להמשיך ולשמור עליהם ועל אילו ניתן לוותר.

לסיום, אני רוצה להציע נקודת מבט שונה – אני רואה בכל אותם מצבים בהם קצת עיגלנו פינות ולא נהגנו ממש על פי דרכנו, כהזדמנות ללמד את ילדנו גמישות, להראות להם שגם אנחנו בני אדם, וללמד אותם שגם כשקיימים חוקים ומסגרות, תמיד יש מקום לנסות משהו אחר, לנהוג קצת אחרת ולהסתכל מחוץ לקופסא.

מיכל סבן - הדרכה וייעוץ הורים בגובה העיניים
כתבות נוספות בפינת הייעוץ של מיכל
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by