בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
תמונות מחיי נונה 
זה הרגע לאהוב 
 
 לא שומעת ממטר    צילום: אילוסטרציה    
תמונות מחיי נונה |
 
נונה ד.

גם כדי להרוג את הרגע צריך כישרון מיוחד. היא עושה זאת בשיטתיות ומחמיצה רגעי קסם יקרים מפז מול חברים, מול מאהב, והגרוע מכל – מול הילדים. נונה מחליטה לנסות לסתום ולהקשיב

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

 

פסיכולוג הילדים שנוזף בנו על הורותינו, או כמו שהוא מעדיף לכנות זאת - מעביר אותנו הדרכת הורים - הציע שנערוך לבננו אבחון פסיכולוגי שייתן לנו מדד על מצבו הרגשי והאינטליגנטי של המתבגר הסורר. הדוקטור לנפש הסביר לנו כיצד מתבצע תהליך האבחון ואילו בעיות ניתן לאתר באמצעותו. אחד הדברים שהוא אמר זה שניתן יהיה לראות עד כמה דמות האם ודמות האב דומיננטיים או חסרים בראיית העולם של הבכור לבית נונה.

 

כקטנונית מתחשבנת ישר עלתה בי השמחה לאיד שהנה עכשיו ידע העולם כולו שלמרות התמיכה החומרית וההימצאות בפועל של אבי ילדיי בחייהם - התקשורת הלקויה ביניהם גורמת לכך שדמות האב בחייו של בני נפקדת כמעט לחלוטין. אבל בעודי מתענגת ופוכרת ידיי בהנאה השייכת לנקמנים, עלתה בעיני רוחי אימהותי הקלוקלת - מלאה בתמונות של רגעים בהם במקום להעצים ולפרגן לילדיי הייתי עסוקה בלהרוג את הרגע ולסרס שוב ושוב את התשוקה שלהם לשתף אותי בפרטים קטנים וקסומים מחייהם.

 

 

על פני השנים מלווה אותי התחושה של מחריבת מומנטום סדרתית, אחת שהורגת את הרגע - אותו רגע קסום ומיוחד שקורה לעתים נדירות, שכדי לא לחבל בו נזקקת מלאכת מחשבת של הקשבה, חמלה, אהבה וסבלנות - ולא בן אדם אימפולסיבי חשדן וספקן  כמוני.

 

לא מעט אני תוהה מה מוביל אותי לחבל שוב ושוב ברגע כל כך מיוחד, משום שאינספור רגעים כאלה פוספסו, חלקם רומנטיים עם אהובים, חלקם עם חברים קרובים, היו גם לא מעט רגעים כאלה עם מולידיי, אבל הכי מוחמצים וחרוטים על לוח ייסורי חרטותיי הם אלה שפספסתי מול ילדיי. 

 

כל פעם מחדש אני מרגישה מטומטמת ומובסת אחרי רגע כזה שנקטע באיבו ומלקה את עצמי על כך שהיה לי כל כך דחוף להעיר לבתי על ערימת הבגדים שהיא השאירה באמבטיה בדיוק שהיא מספרת לי על כך שהמורה למתמטיקה מינה אותה לעוזרתו האישית, או לקטוע את בני בזמן כשהוא מראה לי פסל שיצר ומספר לי על תהליך העבודה בשאלה מטופשת כמו מתי הוא חושב להסתפר.

 

אחי המלאכי, שהוא משורר גאוני, כתב על אמא שלנו "שיר הלל" מלא הומור בדיוק על הפספוס הזה שיוצר לאט ובבטחה נתק תקשורתי בין הורים לילדיהם. ולמרות ההקשר, אין כאן שום הטחת אשמה להתנהגות נרכשת שירשתי מאמא.

 

 

 
 

תיאטרון סלון | מאת: רמון ד.

 

מכין הצגה,

"תיאטרון סלון",

את על קפה ועוגה,

אני מאחורי וילון.

מציץ לבדוק שאת ערה,

עובד על האיפור,

ואת עם חברה,

ותיכף שעת סיפור.

 
הילד שם קצוץ
 הילד שם קצוץ 
 צילום: chefranden/flickr 
 

 

את לא מתרגשת,

בוחשת לך בכוס,

עדיין מקשקשת,

עם חברה וטוסט.

מתקשקשות על כוס קפה,

מפריחות עשן,

אני מאחורי קלעים,

וחם כאן כמו כבשן.

מתאפר ללא ראי,

תנאים זה לא תנאים,

גוזר את שיערי,

בודק שלא רואים.

בשביל ההצלחה

שווה להתאמץ,

שביל בצד נמחה

אני פה מקצץ,

מאחורי מסך

מכריז  עכשיו כרוז:

 

   'הכונו למופע

   בטעםשל גזוז,

   מופע מהסרטים

   עוד לא נראה כמותו.

   מופע פרטי פרטים,

   שווה לראות אותו,

   היום הוא בסלון,

   מחר מציג בחו"ל.

   היום הוא בחולון,

   מחר חוצה הגבול'.

 

 

אמא משתתקת,

חברה מוחאת כפיים,

מסך לאט נפתח,

וגם זוגות עיניים.

אימא'לה צועקת,

הכלב מיילל.

אמא, עוד לא מתחילים,

אז לא להשתולל.

אמא אז אותי

חוטפת למקלחת,

בטוסיק מרביצה,

ומקצצת לי קרחת.

הלכה ההצגה,

הלך גם השיער,

ברחה החברה,

הכלב לא נשאר.

אמא מסתכלת

בילד שנוצר -

אחד מלא נזלת,

אבל ללא שיער.

והיא לי ממלמלת:

על מה בדיוק חשבת?

אתה כזה מין נזק,

הראש שלך בלאטה.

אמא, זה לא עסק,

את בכלל לא מבינה

שזה שווה ת'נזק -

קרחת בגינה.

את עליי צועקת,

עושה עניין משטות,

פשוט מאוד זו את ש...

לא מבינה באומנות.

 

 

תמונות מחיי נונה | לכל הפרקים

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by