בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
תמונות מחיי נונה 
חושים שיש רק לה 
 
 מי חושים?    צילום: אילוסטרציה    
תמונות מחיי נונה |
 
נונה ד.

עם הגיל גם החושים כבר לא משהו, לא שיש מה לראות או במי לגעת, אין מה לשמוע וממילא שום דבר לא טעים. על הריח של החיים כבר דיברנו אבל מה עם החוש השישי?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

 

ענייני בריאות מעסיקים אותי לא מעט לאחרונה - לא משהו שיקים פרת מחמד כמוני עד לרופא חלילה - אבל מספיק כדי להתלונן ולחפור באוזני חבריי על סדרה של חוסר סדרים גופניים שפוקדים אותי לאחרונה; חולשה כללית, מחזור שלוש פעמים בתוך חודש אחד, שדיים כואבים המעוררים בי חרדה למשש ביסודיות במטרה לאתר ממצא כלשהו, וכושר ריכוז שואף לאפס, עם קצרים קשים במוח שמתבטאים בכושר הדיבור והכתיבה. כאן הרגע לצאת להגנתי ולהישבע עם יד על הלב שאין אדם בעולם שיעיד על היפוכונדריה כאחת משלל תכונותיי הנלוזות.

 

 

חוץ מכל אלה ועוד בעיות שלא בא לי לדבר עליהן (נהייתי מסתורית... הייתם מאמינים על פעורה כמוני?) יש גם בעיית קהות כללית; בזמן האחרון אני מאבדת חדות חושים בקצב מסחרר. נתחיל בזה שראייתי נסוגה בקצב של חצי מספר כל שלושה חודשים. וזאת ההזדמנות לגדף בקללות עסיסיות את כל מדפיסי העלונים והוראות ההפעלה המצורפים למכשירים ותכשירים באותיות כל כך קטנות ובלתי קריאות בעליל. בעקבות ההתעוורות המואצת וויתרתי כמעט לגמרי על אחד מתענוגות החיים - להתכרבל על צדי תחת שמיכה ולשקוע בקריאת ספר, עד שעפעפיי מכריעים את סקרנותי והספר נשמט לצדי - לך תמצא פוזיציית שכיבה נוחה לקריאת ספרים מבלי שהמשקפיים יסטו הצידה מעיניך ושהצ'ופצ'יקים הקטנים שעל החוטם לא ייתקעו לך בארובת העין.

 
 

 

בכל זאת, אם להודות על האמת - אני חושבת שההתקהות עושה רק טוב לעין ביקורתית ואכזרית כשלי, משום שבימים כתיקונם הייתה ראייתי חדה כתער ומעיניי הבוחנות לא נעלמו אף חצ'קון ו/או פצעון שחור, או שערה סוטה מהנחיר ו/או מהאוזן, עד שהמראה המטריד היה מסיח את דעתי, כך שהיה קשה מאוד להמשיך ולהתרכז בדבריו של בן שיחי הנתון תחת מיקרוסקופ עיניי. כעת כולם נראים לי יפים ובעלי עור חלק גם אם הם חרושים קמטים ו/או חטטים.

 

חוש המישוש גם  הוא בבחינת נעדר - אצבעותיי הגסות מפשלות שוב ושוב כשאני נדרשת ללחיצות עדינות וכמעט בלתי מורגשות על מכשירי ה-touch למיניהם. גם תרגול במגע בין-אישי התנדף כמעט באופן מוחלט מחיי - בשנים שעברו מאז הפרידה מאבי ילדיי אני משתמשת במין השני באופן נקודתי ולא מפתחת עימם יחסי התכרבלות, כך שאיני מלטפת או מעבירה אצבעות על פדחתו או גבו של אף בן זוג מעבר לשעות הפעילות המינית. חוץ מכל אלה - מאז שהפסקתי לעבוד בתפאורות ולפסל איני ממששת חומרי גלם של עבודה, אפילו את עיסוי המרינדה שהייתי פעם משקיעה בנתח הבשר שאני עומדת לבשל זנחתי בעקבות החפיפניקיות של אמהות הנדרשות לתקתק שלוש ארוחות שונות כל יום.

 
 

אני מסוגלת לבלוס בכיף ממתקים שלא ממש ערבים לחיכי ולחסל אותם עד תומם תוך כדי שאני מתלוננת על טעמם הגרוע

 

 

חוש טעם אצילי אף פעם לא היה מנת חלקי - כל אניני הגורמה שמתפלספים על עפיצות היין או ארומת אגוז מוסקט באוכל - מעצבנים אותי. בלוטות הטעם הגרגרניות שלי לא עושות אפליה - אם זה אכיל אז אפשר להכיל.

 

אפילו בממתקים (התמכרותי הקשה) אני מעדיפה את הגרועים ביותר - לא שאסרב למשהו על בסיס קקאו משובח או שמנת וחמאה, אבל חיבתי נתונה לכל עתירי הג'לטין, סוכר לבן וצבע מאכל. ואם זה לא מספיק גרוע - אני מסוגלת לבלוס בכיף ממתקים שלא ממש ערבים לחיכי ולחסל אותם עד תומם תוך כדי שאני מתלוננת על טעמם הגרוע.

 

 

איתותי הגיל גם הם לא פוסחים אצלי על חוש השמיעה - גם החוש הזה כבר לא מה שהיה - עיקר בעיית השמיעה מתבטאת בשיחות בטלפון ובמצבים בהם איני רואה את שפתיו של המדבר, לאחרונה מתנהלות שיחות הטלפון שלי בעיקר סביב השאלה החוזרת בקצב של מאתיים פעמים לדקה: "מה? מה? מה אמרת? לא שמעתי."  למען האמת, לא אובדן גדול, כי כמו חוש הטעם, גם חוש השמיעה שלי אף פעם לא התיימר או טען לאריסטוקרטיות - האוזניים הלא אנינות שלי אינן מבדילות בין סאונד של מערכת סראונד או של טרנזיסטור.

 

מתוך חמשת החושים בהם נתברך האדם רק אחד מתפקד אצלי ככלב שמירה - חוש הריח - שמכל האחרים הייתי מוותרת עליו כאן ועכשיו, משום שבמאזן הכללי קשה לבנות על כמה ימי ניחוח טוב בשנה, כשהאף קולט את יערת הדבש פורחת אצלי בגינה. או על השניות המועטות בהן מרכך הכביסה ההורס שלי משחיל ארומה משגעת דרך ארובותיו של מייבש הכביסה - רוב הזמן שולטות בחוטמי צחנות כגון ביוב שעולה בחצר, הבל פה מבאיש מהחתול שיונק אותי וריחות גוף לא רחוץ של חברים שמחבקים אותי לשלום ומורחים על כתפיי זיעת בית שחי מרה-חמצמצה.

 

 

ואם חשבתי לתלות תקווה בחוש הלא מוכרז - החוש השישי - אז גם פה אין משהו לכתוב עליו הביתה; האינטואיציה הרדומה שלי, שלא מצליחה לקלוט סיטואציות בולטות לכל עין ובטן רגישה, היא בבחינת תעודת עניות באופן אישי לי, ובושה אחת גדולה לכל המין הנקבי.

 

 

 

 

 

 

תמונות מחיי נונה | לכל הפרקים

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by