בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
מכוער כרוני 
זה ייגמר בנשיקה? 
 
מכוער כרוני |
 
רוני כהן

רוני כהן מתייסרת: מצד אחד היא כבר לבושה ומגונדרת למסיבת סילבסטר לוהטת, מצד שני - אין לה דייט. לצאת או להישאר, זאת השאלה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הפעם באמתחתי לא סתם וידוי, אלא כזה שעלול לגרום לשבץ, אירוע מוחי, או סתם רחמים עליי, אחות יקרה. והנה הוא בא: מעולם לא הוזמנתי לדייט לכבוד ערב השנה החדשה, אי לכך מעולם לא יצאתי למפגש זוגי עם עלם חמדות בסילבסטר, כפועל יוצא מעולם לא נושקתי על ידי נסיך בחצות הליל ואף לא על ידי צפרדע, והחמור מכל - מעולם לא התנצנצתי במיוחד לסילבסטר.

גזר דינם של מכחישי שואה ומכחישי סיבה להלבשה, זהה מבחינתי. אם יש דבר אחד טוב ביום חג ארור שכזה המדגיש את רווקותי ההולכת ונמאסת, זוהי העובדה הפשוטה שהוא מספק לי תירוץ להוציא מהארון את כל מה שאסור לי ללבוש גם בפורים. עלמות חן, הרשו לי לבשר - זהו הזמן להתהדר, להתגנדר ולהשתכר.
 
תירוץ ללבוש את כל מה שאסור (שמלה של UGA)
 תירוץ ללבוש את כל מה שאסור (שמלה של UGA) 
 צילום: יח"צ 
 
בימים אלו שכל פרחה מין המניין נראית כאילו מפלי הניאגרה השפריצו עליה פייטים וערס צמרת התיז עליה ניטים, אני מתריעה מראש, גבול זו לא מילה גסה. לרגל המאורע אימצתי גישה אופטימית והחלטתי להמיר התמרמרות המאפיינת רווקה מזדקנת (וסקסית מהממת), באהבה עצומה ליום הנפלא הזה שיאפשר לי ולכן להיות יפות ומשוחררות מאי פעם.

וכך מצאנו את עצמנו, אני, אנוכי ועצמי, מול משאב הטבע המבוקש בעולם - הארון שלי. בדיוק אז הן הגיעו, כל אהבות חיי הנכזבות, שזכו בעברן למדידה בת שלוש שעות, לצד התבוננות ממושכת במראה, אך חזרו לארון בתחושה שהן טובות מידי לכל הבריות שם בחוץ.

שימו מוזיקה ברקע ודמיינו אותם נשלפים כל אחד בתורו, כל אחת בתורה - שמלת מיני שחורה ומבריקה מלונדון, שנהגה ללבוש בעברה הלא צנוע אחותי החוזרת בתשובה והגיעה לשמחתה אליי, זו שמתפללת לה "מודה אני" בכל בוקר. הבא בתור הוא כובע בלשים לבן שאמי רכשה אי שם באייטיז וכמו כמה מחבריי הטובים ביותר, גם הוא חיכה ליום בו ירגיש בנוח לצאת מהארון.
 
 
 ואז הן הגיעו, כל אהבות חיי הנכזבות, שזכו בעברן למדידה בת שלוש שעות, לצד התבוננות ממושכת במראה, אך חזרו לארון בתחושה שהן טובות מידי לכל הבריות שם בחוץ 
אחריו משתרך סטרפלס לייקרה בצבע טורקיז בוהק, שיעבור הלאה בירושה גם אם אתברך בבן זכר וסטרייט, שרשרת עשויה גופי פלסטיק אדומים מקולקציית שנות השבעים, מהווה מוקד משיכה לקנאים. ולסיום נשלפת במלוא הדרה שמלת הנשפים השחורה, בעלת המחוך המפרגן והגזרה המחטבת שמחמאות לרוב שואבת. אגב, נרכשה בניו-יורק בשנות התשעים, במסגרת משכון איברים.

שנת 2010 מעולם לא נראתה מבטיחה יותר, לפחות בתחום האופנה, אך מרוב מדידות הפכתי עייפה. שרועה על מיטת נעוריי, בשמלה שלא תבייש את ליל כלולותיי שקעתי במחשבותיי... בהיותי מחוסרת בן זוג, קשה להחליט מה יותר פאתט: לצאת הערב עם כל יושבי עירי ולהתחרות על שפתיו של קרפד, שסביר להניח גם בעל פוטנציאל הקרחה עתידי, גרוש עם כרס וגמד, או להישאר בבית על הספה החמה, מתחת לשמיכה, לבושה בשמלה ונראית כמו בדיחה.


>>> עוד במכוער כרוני

>>> בחזרה לאופנה
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by