בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
אפריקה-ישראל 
בגוב האריות - טיול מסוכן בנמיביה 
 
 ודים עם ג'ירפה     צילום: כל התמונות: ודים פישביין    
אפריקה-ישראל |
 

המסע של ודים באפריקה ממשיך והפעם- נמיביה: המתנה מורטת עצבים לטיסה, נופים עוצרי נשימה, מפגש מפחיד עם לביאה וג'יפ מקולקל באמצע שום מקום. האם ודים וחבריו ישרדו את המסע?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
למעלה: ממתינים במשך שעות בשדה התעופה. למטה: הודעה על ביטול הטיסה
 למעלה: ממתינים במשך שעות בשדה התעופה. למטה: הודעה על ביטול הטיסה   

כמו שסיפרתי על עצמי בפעם הקודמת, שמי ודים פישביין, ישראלי בן 23, חי ועובד כבר חצי שנה באנגולה וכותב משם את ימון המסע שלי. היום אני רוצה להתחיל לספר על הטיול שעשיתי לא מזמן לנמיביה השכנה.

 

טיסה לשום מקום

הטיול לנמיביה היה אמור להתחיל ב-23 בדצמבר 2009, 4 ימים נפלאים בשמורת טבע וצפייה בחיות בר מעבר לעדשת המצלמה וחלון הרכב. ערב לפני הטיסה יצאנו לכיוון שדה התעופה על מנת לעשות צ'ק אין כי באנגולה צריך להגיע יום לפני הטיסה לשדה תעופה על מנת לשריין מקום, שמא הכרטיס שלך יעבור למישהו אחר ואתה תמצא את עצמך חוזר הביתה עצבני ונטול כרטיס.

 

הגענו 10 דקות לפני השעה שנאמר לנו להגיע על מנת להיות ראשונים, וכמובן כבר אז היה תור של כ-200 איש ליד הכניסה. לאחר שעתיים של המתנה, נפתחו השערים וכל האנגולים התחילו להידחף פנימה. בכניסה החלה חרושת שמועות לגבי גורל הטיסה, אחד אמר שהטיסה נדחתה לשעה מאוחרת יותר, האחר טען שהיא התבטלה, ואנחנו בתקווה שבסופו של דבר הכל יסתדר לטובה. לאחר שעה שמערכת המחשוב בשדה לא עבדה ובמהלכה המשכנו לחכות בתוך אולם הנוסעים, החלו להעביר את הנוסעים דרך הדלפקים. בסופו של דבר נאמר לנו שהטיסה לנמיביה התבטלה וייתכן כי תהיה טיסה אחרת בעוד 4 ימים. מסכת הקללות לא איחרה להגיע, וכשגם זה נגמר שבנו לביתנו כעוסים ומאוכזבים, אך מקבלים את רוע הגזירה בהבנה, כי באנגולה כמו באנגולה, דברים מסוג זה שכיחים למדי.

 

את הימים שלאחר מכן העברנו בדיכאון בשתיית בירה ומשחקי מחשב. לאחר כמה ימי בטלה, כשכבר היינו בטוחים שכל הכסף שהושקע בטיול המיוחל ירד לטמיון, הגיעה ההודעה המשמחת על העברת כל הכרטיסים והמלון לתאריך אחר, ה-29 לדצמבר 2009. כמובן שהשמחה שהרגשנו באותו רגע הייתה גדולה ביותר!

 

ניסיון שני

לקרנפים פנה ימינה
 לקרנפים פנה ימינה   

בערב שלפני הטיסה יצאנו שוב לשדה תעופה כדי לבצע צ'ק אין ושוב חיכינו עד שיפתחו השערים וכולם שוב ידחפו פנימה. בשונה מהפעם הקודמת, הטיסה יצאה בזמן והגענו ליעדנו. עברנו את הגבול אחרי המתנה ארוכה לחותמות בגבול האנגולני וגם הנמיבי, והמשכנו לעבר שמורת פארק אטושה ולאחר מכן למלון המקומי.

 

המשימה: לראות קרנף ואריה מקרוב

 

שמורת פארק אטושה משתרעת על 20 אלף קמ"ר, שזה כמעט כמו כל שטחה של מדינת ישראל. רוב השבילים מרוכזים לאורך הפארק וכדי לנסוע מצד אחד לצד השני לוקח שעתיים-שלוש של נסיעה ברכב. היומיים הראשונים של הטיול היו מקסימים וגדושים בסיורים בשמורה ובצפייה במגוון של ציפורים וחיות. בנתיים לא הצלחנו לעמוד במשימה העיקרית שהצבנו לעצמנו, שהיא כמובן לראות קרנפים ואריות, ולכן החלטנו להעביר את היום האחרון שלנו בנסיעה לנקודה הכי מרוקחת בשמורה.

 

יצאנו בג'יפ קבוצה של חמישה אנשים, חדורי מוטיבציה שמוכנים להעביר את כל היום בשטח, רק על מנת לתפוס כמה רגעים של צפייה בכמה חתולים גדולים. לאחר שהגענו למקום הכי מרוחק בשמורה ולא מצאנו אף קרנף או אריה החלטנו לחזור חזרה. כשהגענו למרחק של כ-40 קילומטר מהמקום הכי קרוב לציוויליזציה, עבר מולנו ג'יפ שסימן לנו לעצור, בהתחלה חשבנו שמדובר באנשים שזקוקים לעזרה אך במהרה התברר כי הם מעוניינים לגלות לנו איפה ניתן לראות לביאה שנחה מתחת לעץ. כמובן שהתלהבנו מאוד ותוך דקה כבר היינו במקום, מצלמים את הלביאה מכל זווית אפשרית.

 

 
 

הלביאה הנחה והג'יפ הסורר

הלביאה נחה ומפקחת עלינו שלא נתקרב
 הלביאה נחה ומפקחת עלינו שלא נתקרב   

אלכס איש האקסטרים שלנו אפילו אזר אומץ להוציא חצי גוף מהחלון על מנת לתפוס זווית צילום טובה יותר. לאחר שמיצינו את נקודת התצפית הזאת, החלטנו לנסוע אחורה כדי לקבל זווית צילום אחרת. בו ברגע שהנהגת שלנו (במקרה זו הייתה בחורה שהחליטה לנסות לנהוג קצת) הכניסה את להילוך  אחורי הג'יפ עשה קולות שגרמו לנו להבין כי כנראה הרעיון לא מצא חן בעיניו. לאחר כמה נסיונות החלטנו שאולי כדאי שמישהו אחר ינסה לעלות על ההגה ולהעביר הילוך, אך הבעיה הייתה שאי אפשר לצאת מהאוטו כי הלביאה עדיין נחה לה במרחק של כ- 5 מטר מאיתנו, ואף אחד לא מוכן לקחת סיכון לצאת מהג'יפ כשהיא עדיין שם.

 

לאחר כ- 10 דקות של התלבטויות והשערות פרועות לגבי סיכויי ההישרדות שלנו בשמורה, החליטה הלביאה להתרחק במעט, מה שנתן לנו את האומץ לצאת בזריזות ולהחליף נהג, אך כמובן גם זה לא עזר. הגענו למסקנה שאנחנו תקועים והג'יפ לא יזוז מפה בקרוב. באותו רגע החלטתי לצאת ולבדוק אולי אפשר לראות מה הבעיה מתחת למנוע. מה שראיתי אישש סופית את החשדות והחרדות שלנו שזו התחנה האחרונה במסע. כדי לקבל את התמונה כולה צריך להבין שאנחנו נמצאים במרחק של 40 קילומטר מכל נקודת תקשורת או עזרה, ללא טלפונים סלולריים או מכשירי קשר שיוכלו לקרוא לעזרה, הלביאה נמצאת במרחק של 10 מטר מאיתנו והשעה היא 5 בערב, כאשר ב-7 וחצי נסגר הפארק ואי אפשר לצאת או להיכנס.

 

האם נשארנו כל הלילה בפארק? האם הצלחנו לקרא לעזרה? האם הלביאה אכלה את אחד מאיתנו לארוחת ערב? כל זאת וגם הטיול הלא פחות מטורף בחזרה לאנגולה בפרק הבא של "אפריקה-ישראל, יומן מסע".

 

תמונות נוספות מהטיול לנמיביה

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by