בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
אפריקה-ישראל 
בשטח ההפקר- יומן מסע באפריקה 

בשטח ההפקר- יומן מסע באפריקה

 
אפריקה-ישראל |
 

ודים וחבריו מנסים לעבור את הגבול מנמיביה לאנגולה ברגל ונתקעים בשטח שמפריד בין שתי המדינות. פרק 4 ביומן המסע באפריקה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מתייבש על אדמת נמיביה
 מתייבש על אדמת נמיביה 
 צילום: ודים פישביין 
 

בפרק הקודם סיימתי את הסיפור שלי בדיוק כשגילינו שאנחנו תקועים בלילה בגבול הנמיבי בגלל שכל מעברי הגבול נסגרו עד הבוקר. לא היה לנו זמן לחכות שיפתחו את המעבר, כי הייתה לנו טיסה מתוכננת על הבוקר בצד האנגולי. ביקשנו מאיזה פקיד שיבדוק אם ניתן לעשות בשבילנו משהו, אבל לצערהו הוא אמר כי אין פתרון מכיוון שהפקידים אשר מחתימים את הדרכונים נמצאים בבית ויקח להם זמן עד שיגיעו לעבודה.

 

תקועים בגבול הנמיבי

 

אז ישבנו חסרי אונים והמתנו לאיזשהו נס שנוכל נעבור את הגבול. בזמן שחיכינו, הספקנו לאכול את ארוחת הבוקר שסידר לנו המלון, להתמרמר ולצחוק בו זמנית על האפשרות שאנחנו נישאר בנמיביה ללא כסף (כי בזבזנו את כולו) או יותר גרוע, להיתקע באנגולה ללא כסף, בכפר קטן ונידח בשולי המדינה, ללא מקום לינה. אך עדיין היינו מלאי תקווה וחדורי מוטיבציה, אחרי הכל נמיביה היא טיפה יותר מתקדמת מאנגולה ואנשים שם דוברי אנגלית.

 

לפתע הגיע פקיד מצוות ההגירה ואמר לנו שאנחנו יכולים לקבל חתימות ולעבור את הגבול. תוך 10 דקות הדרכונים של כולם היו חתומים וצעדנו בהתלהבות לעבר הגבול. בדיוק כשחשבנו שהצלחנו לעבור והגענו לגבול האנגולי, הבנו שאנחנו בבעיה עוד יותר גדולה. גם הגבול האנגולי היה סגור!

 

תקועים בשטח ההפקר

 

אחד החיילים שעמד מעבר לגדר האנגולית מסר לנו שהגבול יפתח ב-7 בבוקר (שזה אומר בעצם שב-7 וחצי יגיעו העובדים, והמערכת תתחיל לפעול ב-8, ואולי ב-9 אחרי שיאכלו ארוחת בוקר ויחליטו שהגיע הזמן להתחיל לעבוד, אם בכלל, אפשר יהיה לעבור את הגבול).

 

כמובן שאנחנו כבר יודעים שעם האנגולים אין מה לדבר ולנסות להסביר את המצב, ולכן התסכול שהרגשנו לפני המעבר בנמיביה לא היה קרוב בכלל לתסכול שהרגשנו כשהיינו תקועים לפני המעבר של הגבול האנגולי. מהר מאוד הבנו שאנחנו בבעיה גדולה- קבוצה של 9 אנשים לבנים, שעומדים חסרי אונים בשטח הפקר באפריקה, בין שתי המדינות, בלי אפשרות לעבור את הגבול לאנגולה, וללא אפשרות לשוב על עקבותינו בחזרה לנמיביה, תחת ענני גשם מאיימים וטיפות קלות של גשם אשר בכל רגע יכולות להפוך למטר כבד ורטוב, בלי שום אפשרות למצוא מחסה או מסתור.

 
 

ד"ש לטום הנקס

טום הנקס בסרט "טרמינל"
 טום הנקס בסרט "טרמינל" 
 צילום: מתוך הסרט 
 

בזמן שישבתי על האדמה וצחקתי על המצב האבסורדי וההזוי בכל קנה מידה אפשרי שנקלעתי אליו, עלה במוחי הסרט "טרמינל" בכיכובו של טום הנקס המגלם אזרח מדינת קרוקוז'יה, אשר הגיע לשדה התעופה בארה"ב, ונמסר לו שכתוצאה מהפיכה צבאית במדינתו, חדלה המדינה להתקיים ולכן ממשלת ארה"ב לא מכירה באזרחותו ולא יכולה לתת לו להכנס לארה"ב או לצאת משדה התעופה, וכך הוא מתחיל לנהל את שגרת חייו בתוך השדה. באותם הרגעים הרגשתי הזדהות קלה עם גיבור הסרט וכבר דמיינתי שגם אנחנו נצטרך לנהל את חיינו בין שתי המדינות.

 

ועוד ד"ש ליגאל שילון

עם הזמן כל אחד תפס לו פינה משלו, חלק מצאו כמה בלוקים של לבנים לשבת עליהם, אחרים ישבו על ארגזי בירה, והשאר על התיקים או המזוודות. מרוב יאוש התחלנו להצטלם ולתעד את עצמנו מול שני השלטים, האחד מברך את הבאים לנמיביה והשני את הבאים לאנגולה. מצבנו היה בכי רע, וברור היה שלטיסה אנחנו לא מספיקים, ונישאר תקועים באנגולה, בלי שמץ של מושג מה יעלה בגורלנו. שעה מורטת עצבים עברה על הקבוצה, והתסכול במהרה הפך לכעס, הכעס התחלף לצחוק מתפרץ ומדבק ללא סיבה מובנת, הצחוק לייאוש והייאוש לחרדה מהמשך הדרך... בשלב מסויים התחלנו לחפש את הבחור עם הסיגר בפה והמצלמה הנסתרת, כי מצב זה הוא פשוט קטע קלאסי ליגאל שילון ולתוכניתו "פספוסים".

 

שוב חוזרים לנמיביה?

לפתע קרא לנו קצין ממשטרת ההגירה האנגולית והורה לנו לעבור. הדבר קרה כל כך במפתיע שלרגע חשבנו שמנסים לעבוד עלינו ולא ייתכן שאנגולים ייתנו מעצמם כדי לעזור לנו. העברנו את כל הדרכונים לפקיד שלקח אותם למשרד כדי לטפל בחותמות, ובינתיים ישבנו מול הצריף וחיכינו. לאחר 10 דקות הוא יצא עם אחד הדרכונים ואמר שהדרכון הזה לא קיבל חותמת במעבר בנמיביה ושבעל הדרכון צריך לחזור לנמיביה ולחתום שוב!

 

לאור כל מה שעברנו עד עכשיו, דבר זה לא ריגש אותנו במיוחד, ואחד החבר'ה יצא לכיוון הגבול חזרה לנמיביה כדי לסדר את העיניין. לאחר כמה דקות חזר עוד דרכון עם אותה הבעיה. לרגע היה נדמה כאילו עוד רגע חוזרים כל הדרכונים והוא מעיף אותנו קיבינימט בחזרה לנמיביה. כמובן עם כל הכאוס שם, לא עלה בדעתנו לבדוק מלכתחילה אם בכלל החתימו אותנו בנמיביה. למזלנו החברים שבו במהרה עם דרכונים חתום, ותוך כמה דקות היינו רשמית וגם חוקית בתוך אנגולה. לגמרי במקרה הייתה מונית שעברה לידנו ועלינו עליה לכיוון שדה התעופה, למרות שעל פי מה שהראה השעון, לא הספקנו להגיע בזמן לטיסה.

 

1:0 לטובתנו

כשהגענו לשדה התעופה, ראינו שלט שנכתב בכתב יד על דף רגיל שבו נאמר כי הטיסה שעליה היינו אמורים לעלות התבטלה ושכל נוסעי אותה הטיסה מועברים לטיסה אחרת שתמריא בצהריים. ההקלה שהרגשנו הייתה בלתי ניתנת לתיאור. הרגשנו כאילו יש מישהו מלמעלה ששומר עלינו, ונראה היה כאילו כל פעם שנקלענו למבוי סתום, איכשהו באורח פלא הכל הסתדר לטובה.

 

את השעות הבאות העברנו בשינה קבוצתית על רצפת שדה התעופה, נמרחים על התיקים וקופאים מקור מהמזגן החדש שהאנגולים הואילו להדליק בשיא הכוח, רק כדי להשוויץ שיש להם מזגן בשדה התעופה- דבר לא טריוויאלי בכלל במדינה כמו אנגולה.

 

בסופו של דבר הגענו ליעדנו, ונחתנו בלואנדה, עיר הבירה של אנגולה ומקום מגורינו. כולנו הסכמנו פה אחד, שמעולם לא היינו מעלים בדעתינו שנהיה שמחים ומאושרים כל כך לחזור ללואנדה.

 

בפרקים הקודמים:

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by