בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
תמונות מחיי נונה 
יאללה מכות יאללה! האלימות מתחילה מהבית 
 
תמונות מחיי נונה |
 
נונה ד.

מכפכפים שעפים במסיבות עיתונאים ועד כאפות שעפות בחצר בית הספר, נונה גורסת שכולנו דו-פרצופיים והאלימות מקננת בכל אחד ואחד מאיתנו. תמונות מחיי נונה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

עיראקי כורדי וישראלי מגיעים לאולם הומה אדם; העיראקי מעיף נעל על נשיא אמריקאי, הכורדי חולץ אף הוא ומשגר אחת על ראש ממשלה טורקי והישראלי שולח אחת לכיוונה של נשיאת בית משפט.

 

נשמע כמו עוד בדיחה מסדרת "ירדני, לבנוני וישראלי עולים למטוס...", בדיחה שמזכירה לנונה את כל הנעליים שחטפה מהאמא המצרית שלה, וחבל שהמשליכים הנ"ל לא שאלו את דעתי על מידת האפקטיביות של פגיעת נעל במוח כי הייתי חוסכת לכם: כלום לא נכנס בראש שלי מאותם נעליים, למעט שנאה למשליכתן והנחלת חינוך אלים, אז הבדיחה הזו כלל לא מצחיקה.

 

בבועה התל אביבית יש המון הורים הנחשבים 'הומניים', אבל המסר הכפול שהם מעבירים לילדיהם אלים לא פחות מצורת הגידול בשכונת הפשע בה עברה עליי ילדותי; מצד אחד, כל ההורים חולמים שהצאצא שלהם יהיה  מהסוג העדין שלא מסתבך בצרות. אבל מצד שני, לא פעם אני שומעת סביבי את אותם הורים פוקדים על הילד שלא יצא נקניק או פראייר ושילמד להחזיר.

 
 
 

ילדים שומעים על ימין ועל שמאל את הוריהם שונאים במלוא העוז, בין אם קבוצה או מישהו בודד כמו הומואים ו/או דוסים ו/או ערבים ו/או קבוצת כדורגל יריבה, שכן מעצבן ו/או בעל מקצוע

 

בנוסף, ילדים שומעים על ימין ועל שמאל את הוריהם שונאים במלוא העוז, בין אם קבוצה או מישהו בודד כמו הומואים ו/או דוסים ו/או ערבים ו/או קבוצת כדורגל יריבה, שכן מעצבן ו/או בעל מקצוע שנתן להם שירות גרוע. המסר שעובר הלאה: "אני כועס ועצבני, ואם לא אכנס באמ-אמא של זה שמעלה לי את הקריז - אצא לוזר בכפר הכוחני והאלים בו אני חי."

 
המתוקה שרק חגגה בת מצווה?
 המתוקה שרק חגגה בת מצווה? 
 צילום: Psicimo/flickr 
 

כל יום עולים ביוּטְיוּב סרטוני ילדים שמכסחים מישהו ומתעדים את הזוועה, ושאר סרטונים של חבורות בני נוער שוברים והורסים בוונדליזם משהו שלא מוצא חן בעיניהם הברבריות. לאחרונה אני מגלה שעולמו הנסתר של בן הטיפש-עשרה שלי וחבריו לובשי השחורים, המחוררים בפירסינג או מתהדרים בפדחות גלוחות בצדדים, רווי אף הוא באלימות.

 

הורים, שמעתם במקרה על משחק שנקרא קֲדָאוָוה? כי סביר להניח שהילד המתבגר שלכם מכיר את השם ואולי אף חווה על בשרו את חוויית המשחק: מעגל, בו שני ילדים נלחמים וכשאחד מהשניים נופל ארצה - זה האות לכל הצופים העומדים במעגל להתנפל על המפסיד, שאמור לצעוק "נכנע" כדי שהגלדיאטורים הצעירים יעצרו מלחבוט בו. זה הולך ומחמיר - כי יש מן הסכם בלתי כתוב שאם אתה צועק "נכנע", אתה נחשב לאפס פחדן, ואם יזהו בך את התכונה התבוסתנית הזאת - תתחיל לחטוף כאפות על בסיס קבוע.

 

מטאל פאנק ופּוֹגוֹ - מכירים?

מזועזעים? ומה בדבר פּוֹגוֹ, השם הזה אומר לכם משהו? כי אם במקרה יש לכם בבית ילד או ילדה מתבגרים שלובשים רק שחור ויוצאים להופעות פאנק או מטאל עם חבריהם אז כדאי שתדעו שגם במועדוני נוער קטין יש מי שמוכר אלכוהול וסמים וחוץ מזה - כדאי שתוודאו שכשהם מספרים לכם על הריקודים ברחבה הם לא מתכוונים למחול האלים "פוגו" - בו דוחפים הרקדנים האחד את השני תוך התנגשויות כתפיים אגרסיביות, נעיצת מרפקים ונגיחות בראש.

הפסיכולוג שנוזף בי ובאבי ילדיי המליץ על הידוק חגורת הגבולות של המתבגר ועל שיתוף פעולה בין ההורים של כל ילדי החבורה, אבל כידוע - אני סטלנית - מה שהופך אותי לדחיינית סדרתית, וגם פחדנית, הורים, מורים ושאר האנושות גורמים לי למצוקת חרדה ולשיתוק.

 
המתוק שעד אתמול שאל מתי מבקרים את סבתא?
 המתוק שעד אתמול שאל מתי מבקרים את סבתא? 
 צילום: zoonabar/flickr 
 

המתנער שלי נפגש פעמיים בשבוע עם קואצ'רית ופסיכולוג נוער, ואני מודה שיש משהו נוח בלשלם טיפול לילד ולקחת גם טיפול הורי - בכל פעם שאתה משכיב כמה מאות שקלים אצל בעלי המקצוע הללו אתה מסמן לעצמך v"" קטן ליד הסעיף "הורה מתפקד", ובימים שאחרי אפשר לנוח עם ג'וינט עד לפגישה בשבוע הבא. אבל לא באמת - משום שהחרדות מדירות שינה מעיניי ומנפחות את ראשי בתסריטים פטאליים על אסונות שעלולים לקרות - בעיני רוחי אני מדמיינת שיחת טלפון מתחנת משטרה או מבית חולים, בה מודיעים לי על טרגדיה שקרתה למתבגר שלי, או על אסון שנגרם למישהו אחר בגללו.

 

זוהי פניה לכל ההורים שילדיהם שטרם הגיעו לגיל ההתבגרות ונחשבים בהגדרה "ילדים טובים ירושלים": אל תבנו על זה! גם המתבגר הסורר שלי הוא טוב לב ובעל נשמה יתרה, וכילד רך בשנים הוא נחשב לחנון מוחלט - ו"ללכת מכות" לא התקיים בלקסיקון שלו, הוא אף פעם לא הרים יד על אחותו הצעירה ומעולם אף לא נשכב באמצע הרחוב על המדרכה ברקיעת רגליים וצרחות בסגנון הילדה הטרוריסטית שאני הייתי.

 
 

אז לפני שיהיה מאוחר, כדאי שתביטו בילדיכם הפעוטים בעיניים נוצצות מאהבה ותרעיפו עליהם מילים טובות. ובעיקר, שמשו להם דוגמה טובה

 

כילדה, בכל פעם שחטפתי כאפות מאמא שלי, נדרתי שבועות ונדרים שלא ארים יד על ילדיי לעולם ויהי מה. תכננתי איך לא אהיה כמוה בשום אופן, ויצאתי דומה להפליא. ללא אלימות פיזית, אך עם אחותה הנבזית לא פחות - האלימות  המילולית - הצלחתי להפחיד את ילדיי ולגרום להם לריחוק ממני.

לא ידעתי שאחת מאבני הבסיס להורות טובה, ומה שעוזר לילדים לגדול עם בטחון בריא זה פשוט לאהוב ולשמש דוגמה בריאה - במחילה מראש על הקלישאה.

 

הדרך המתלהמת והאלימה בה פתרתי עימותים על פני חיי הם לא רק תולדה של הבית האלים בו גדלתי, אלא גם תוצאה של דור ההמשך - שני ילדים עם בור רגשי שנוטים לחבלה עצמית וכושר לקוי של בחינת המציאות. אז לפני שיהיה מאוחר, כדאי שתביטו בילדיכם הפעוטים בעיניים נוצצות מאהבה ותרעיפו עליהם מילים טובות. ובעיקר, שמשו להם דוגמה טובה ככל האפשר כדי שבבוא הזמן תתגאו בעצמכם ובהם על הבחירות שהם עושים בחייהם.

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by