בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
ארונולוגיה 
בגדי הסטודנטים החדשים  
 
ארונולוגיה |
 
רוני גובר

הגר ויונתן, זוג סטודנטים שיקי מתל-אביב, מלמדים אותנו להתלבש בתקציב של תלמיד אוניברסיטה. בתפריט: חיטוטים בחולצות זרוקות על ספסלי השדרה ופלישות לארון של אבא

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הגר שפירא, סטודנטית לתקשורת חזותית במנשר – בית-ספר לאומנות, ויונתן אלחדף, סטודנט לתואר שני בפיזיקה באוניברסיטת תל-אביב, גרים בתל-אביב וחולקים ארון בגדים לתפארת המונוגמיה.

הגר: "זה ארון קיר מאוד גדול".
יונתן: "לא מספיק גדול לכל הבגדים של הגר".
הגר: "שטויות, יונתן תופס יותר מחצי".
הארון מורכב משני אזורי אפסון מרכזיים: צד אחד מכיל את פרטי הלבוש של הגר, והשני את בגדיו של יונתן. חלקו העליון של הארון, "האזור אליו הגר לא מגיעה", נתון לשליטתו המוחלטת של יונתן.
"אני מאכסן שם את כל הקלסרים והמחברות מהתואר הראשון", הוא מסביר בנימה אפולוגטית.

מן הנאמר אני מסיקה כי יונתן נוטה לאגור בגדים וחפצים, אך עד מהרה הם מעמידים אותי על טעותי. מסתבר שהגר היא האספנית מבין השניים: "אני מוצאת ברחוב פריטים מוזרים ושומרת אותם, בא לי ליצור מהם משהו", היא מספרת ומוסיפה: "כשאין לי עוד צורך בדבר מה אני מוציאה אותו לרחוב ומרגישה שאני משתלבת בדינמיקה העירונית".
 
 
 
הגר מסבירה כי היא אוהבת אופנה אך סולדת מתרבות הצריכה ולכן לא נותר לה אלא לפתח חוש לאבחון הפוטנציאל הגלום בבגדים עזובים ושווים.
"אני מרגישה בנוח לקחת חולצות המונחות על ספסל בשדרה. אני יודעת לאמוד במהירות שיא את ערכה האופנתי של ערמת בגדים כזו או אחרת. לפעמים אפילו יונתן מפנק אותי בחולצה שמצא עבורי ברחוב".

אתר רכישות נוסף הוא חדר הארונות של אבא של יונתן. "לאבא שלי יש כמות עצומה של בגדים", הוא מספר, "לרוב, כשאני מבקש ממנו פריט לבוש מסוים, הוא מסרב וכשהוא לא שם לב אמא שלי נותנת לי את שביקשתי. כשאבא שלי מבחין שאני לובש חולצה שלו הוא חושב שהוא נתן לי אותה ומאוד מבסוט שיש בה שימוש. זה ריטואל קבוע".
 
 
ממצאים נוספים שהעלה חלקו של יונתן בארון הם וסט אפור (יונתן: "וסט של דונה קארן ומניו-יורק, קיבלתי אותו משותפתי לשעבר שגנבה אותו מהחבר שלה"), חולצה ורודה מעוטרת בפרחים וכוכבים(הגר: "הוא לבש אותה כשרק התחלנו לצאת והסביר שזו חולצת המסיבות שלו. זה שבה אותי"), וחליפת "קיל-ביל" צהובה וצמודה ("אני לא מאמין שיצאתי ככה מהבית").

בצד הארון של הגר אותרו שני זוגות מרשימים של נעליים: הראשונות, קלועות בצבע חום – "עבדתי בקיץ כמלבישה בהפקה תקופתית ומהיום הראשון לצילומים שמתי עיני על נעלי הסבתא המגניבות האלה. מאוחר יותר התחוור לי שהן שייכות היו לאמה המנוחה של אשת הבימאי. בסוף ההפקה נתנו לי לשמור אותן"; ואת השניות לקחה מחנות יד-שנייה בה עבדה "מאוחר יותר גיליתי שאלה הנעליים של הבוסית ושהיא בטעות שכחה אותן שם".
 
 
 
מבין שמלותיה מבצבצת שמלה כחולה מכופתרת.
"במהלך טיולי בסרי לנקה תפרו לי את השמלה הזאת בהזמנה אישית – מדדו אותי ותפרו אותה בהתאם למידותיי. זו הייתה חוויה מאוד כייפית אבל היא לא ממש יפה בעיני. מעולם לא לבשתי אותה".
יונתן אוהב במיוחד את המעיל האדום של הגר: "טיילנו יחד בסקוטלנד ומצאנו ב-H&M מעיל אדום ממש יפה. לא הייתה המידה המתאימה והתרוצצנו בכל אדינבורו עד שמצאנו לה אותו", מספר יונתן ומוסיף, "היא נראית בו קצת כמו הילדה מ"רשימת שינדלר".

יונתן לא אוהב ששואלים אותו אם משהו יפה בעיניו ("אי-אפשר לצאת מזה") והגר לא אוהבת את הוסט האפגני שיונתן קנה בהודו ("אני מאיים בצחוק שאלבש אותו למפגשים עם הוריה") ואת מכנסיו המשובצים בצבעי כחול, כתום, לבן ("הם נורא מכוערים, הוא נראה בהם כמו שחקן טניס משונה").

מלבד ארון בגדים חולקים השניים אהבה גדולה וחברות אמיתית:
"אנחנו נהנים לראות יחד סרטים, ללכת למסיבות, להופעות, לים... אנחנו עירוניים בהווייתנו ומאוד אוהבים את תל-אביב. אה, ואנחנו שונאים את יאיר לפיד".
הגר: "יונתן אוהב לקרוא חדשות באינטרנט, לבשל (הוא בשלן דגול), לטייל ומשום מה הוא גם אוהב אמריקאים".
יונתן: "אני אוהב קפיטליסטים".
הגר: "הוא אוהב סדר ושדברים מתבצעים כמו שצריך".
יונתן מעיד: "הגר היא בחורה מאוד קריאטיבית, אוהבת לצלם ולצייר, חובבת קולנוע מושבעת ודיג'ית".

ביום העצמאות הקרוב עתידים הגר ויונתן לתקלט יחד במסיבה "יהיה ממש כיף! חפשו אותנו".
 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by