בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
הורים וילדים 
השואה: איך מסבירים לילדים? 
 
 לזכור ולא לשכוח     צילום: RTR    
הורים וילדים |
 

דור הילדים כיום יהיה האחרון לזכות ולשמוע את עדותם של ניצולי השואה ממקור ראשון. משום כך ומשום החשיפה הבלתי נמנעת באמצעי התקשורת, כדאי לדעת, איך מסבירים לילדים, כיצד נרצחו שישה מליון יהודים במהלך השואה

 
 
 
 
 
 
 
 
 

בין אם נרצה ובין אם לא, החשיפה של הילד ביום הזכרון לקיומה של השואה היא כמעט בלתי נמנעת. הוא רואה אותה בטלוויזיה, בעיתונים, ברדיו, ברחוב, בצפירה הארוכה בה הכל לפתע נעצר מלכת, והשאלות, ברוב המקרים, לא מאחרות להגיע.

 

 
 

 

למה כולם עומדים בצפירה? למה הרגו את היהודים? ולמה פתאום כולם עצובים? אלו הן בדרך כלל השאלות, והדילמה כיצד לענות עליהן מתחילה לחלחל.  מצד אחד חשוב שהילד ילמד על ההסטוריה ועל הזהות שלו, אך מצד שני, אם העניין כרוך בחשיפה לזוועות שלא בטוח שהוא יוכל להכיל, אולי עדיף לדחות את זה לגיל מבוגר יותר. אז מאיזה גיל מומלץ לחשוף את הילד לנושא? האם לעשות את זה באופן יזום? ומאילו תכנים עדיף להימנע?

 

 

 

"בסופו של דבר הוא ידע שהיטלר הוא רע"

 

הואיל ועוד אין להם את היכולת להבחין בין עבר, הווה ועתיד. מבחינתם, אין הבדל בין סיפור שקרה לפני 50 שנה לבין סיפור שקרה אתמול

 

"השואה היא בד.נ.א של כל ילד במדינת ישראל", טוענת ד"ר נילי קרן, יועצת אקדמית של מכון "משואה" ללימודי השואה ומרצה במכללת "סמינר הקיבוצים", "גם אם לא נלמד אותו, בסופו של דבר הוא ידע שהיטלר הוא רע ושיהודים רבים נרצחו, זאת הסיבה שאני לא ממליצה לחשוף את הילדים לנושא השואה לפני כיתה ג', הואיל ועוד אין להם את היכולת להבחין בין עבר, הווה ועתיד. מבחינתם, אין הבדל בין סיפור שקרה לפני 50 שנה לבין סיפור שקרה אתמול ולכן כל הסיטואציה עלולה להפחיד אותם.

 

ללמד את המהות, הסיבות ודרכי המניעה

 

נתקלתי בגננות שמעבירות תכנים ביום השואה וזה נורא בעיני, בגיל הגן, ללא ספק, צריך להניח להם. כשיש צפירה צריך להכניס אותם למבנה סגור כדי שלא ייבהלו מהרעש ומעבר לזה לא להתעסק בנושא. את הלימוד המסודר רצוי להתחיל מכיתה ג' וגם אז לתת רק אינפורמציה כללית על מה שקרה במלחמה מבלי להיכנס לתיאורים גרפיים כמו 'נשרפו', 'תאי גזים' וכדומה. משום מה, יש היום נטייה ללמד את הנושא באמצעות כל אותם תיאורים ומראות מזעזעים הפונים לרגש ופחות להתמקד במהות כמו מה גרם לכל השואה הזאת להתרחש או איך נוכל למנוע אותה בעתיד. אני לא בעד תוכניות לימוד מסודרות לכל גיל, ואם בכל זאת רוצים להכניס את הילד לתוך החוויה הקולקטיבית, כדאי לעשות את זה בצורה מעודנת מבלי לחשוש שזה יפגע בשואתיות שלו בעתיד".

 
 

ד"ר קרן אמנם מודעת לעובדה שלא תמיד ניתן לשלוט על התכנים אליהם נחשפים הילדים ולכן כשמתעוררות שאלות אינה בעד להתעלם מהן, אך מבחינתה, אין כל סיבה ליזום שיחה בנושא ולפתח אותה מבלי שהתבקשנו על ידי הילד.

 

"אסור לתת ליום הזה לעבור מבלי שציינו אותו"

 

פרופ' עמוס רולידר, מומחה לניתוח וטיפול התנהגותי, סבור קצת אחרת. מבחינתו, חשוב ואף מומלץ לשתף את הילד בכל מה שיום השואה מסמל, הואיל וציון יום השואה מבחינתו הוא חלק בלתי נפרד מתהליך חינוכי יעיל, ששם דגש על ערכים של סובלנות וקבלת האחר והשונה. "אסור לתת ליום הזה לעבור מבלי שציינו אותו באיזושהי צורה", טוען פרופ' רולידר, "הילד סופג את האווירה בבית ודוגמא אישית שלנו היא המפתח לחינוך יעיל.

 

הכניסה של הילד לבית הספר היסודי, בין הגילים 5.5 ל-7 היא פחות או יותר הזמן בו צריך ללמד אותו באופן שיטתי על מה שהתרחש בשואה, אך יחד עם זאת הלימוד צריך להיעשות בצורה רגישה ומבוקרת, מבלי לחשוף אותו עדיין לכל המראות הקשים והתמונות המזעזעות. בגיל 10 או 11 כבר אפשר לעלות שלב נוסף בהסברה, להראות לו לדוגמא את הסרט 'רשימת שינדלר' ובכיתה ז' הוא כבר יכול להיחשף להכל, כמובן תוך פיקוח מתמיד של ההורה.

במידה ולפני גיל בית ספר יסודי הילד מתחיל לשאול שאלות, רצוי לענות לו בהסבר פשוט כמו 'היו אנשים רעים שלא אהבו אותנו והרגו אותנו רק בגלל שאנחנו יהודים', אך אין צורך לפרט יותר מידי ולהסביר איך בדיוק הם הרגו אותנו. לקראת הצפירה חשוב להכין את הילד ולהסביר לו שאנחנו נעמוד כ-2 דקות בשקט כי אנחנו חושבים על אלו שנהרגו במלחמה ומכבדים אותם מאוד".

 

"ילדים מתחילים לשאול שאלות כבר מגיל 3"

 

בגיל 5, אפשר להוסיף את עניין החומות, את הרעב והקור, אך עדיין לא לדבר על רצח ומוות

 

כדי לעשות סדר בדברים וכדי להעניק לכל ילד את המידע האופטימלי לרמה הקוגנטיבית שלו, פיתח מכון "יד ושם" משנה חינוכית שלמה שמפרטת בכל גיל את התכנים אותם מומלץ להעביר לילד ואת אופן ההעברה. לדברי לאה רושקובסקי, ראש מדור מכללות של בית הספר להוראת השואה של "יד ושם", תוכנית הלימודים פותחה דווקא משום שהילדים היום מוקפים באינפורמציה מכל עבר ויותר משחשוב לדעת מה הילד יודע חשוב מה ההורה מלמד. "ילדים מתחילים לשאול היום שאלות כבר בגיל 3 כשהם שומעים צפירה וזה רק הולך ומתעצם ככל שהם גדלים", טוענת רושקובסקי, "כדי שההורה או המורה לא יתחיל לגמגם וידע כיצד לענות, פיתחנו תוכנית לימוד מסודרת שמותאמת לרמה הקוגנטיבית של הילד בכל גיל, ואנו ממליצים להעביר אותה החל מגיל 4".

 

בשלב הראשון של תוכנית הלימוד (גילאים 4-6) יש דגש על סיפורו של היחיד. בשלב זה מספרים על החיים של הילד בקהילה לפני המלחמה שחי חיים רגילים עם משפחתו כמו כל הילדים, הלך לבית הספר וחגג חגים עד שהתחילה המלחמה והגרמנים סגרו אותו ואת משפחתו בשכונה נפרדת וצפופה. בשלב הבא, גיל 5, אפשר להוסיף את עניין החומות, את הרעב והקור, אך עדיין לא לדבר על רצח ומוות. בגיל 7-8 כבר אפשר לעבור לסיפורה של המשפחה ורק שנתיים מאוחר יותר לסיפורה של הקהילה.

 

רושקובסקי סבורה כי דווקא ההתעלמות והנסיון למנוע מן הילד את המידע גורמת לו לפחד יותר. "אני מאוד בעד ליזום ולהסביר לילד מה קרה בשואה גם אם הוא לא שואל. כדאי שהילד יתחיל את הלימוד ברגל ימין כך הוא יכנס ויצא מן הסיפור הזה בשלום".

 

הדור הרביעי מדבר על השואה >>

זה לא משחק ילדים - אוספים מליון וחצי גולות >>

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by