בערוץ
 
 
 
 
 
 
קישורים שימושיים
 
 
הורים וילדים  
האם הילד שלכם סובל מרגישות יתר? 
 
הורים וילדים  |
 

לא מדובר בילד רגשן יתר על המידה, אלא כזה הסובל מרגישות יתרה לבדים, רעש, מגע, ריח ואפילו נשיקות. איך תדעו כי הילד שלכם סובל מרגישות יתר וכיצד תוכלו לטפל בבעיה?

 
 
 
 
 
 
 
 
 

תארו לעצמכם שהילד שלכם לא מוכן שתיגעו בו או שתנשקו אותו. במסיבות יום הולדת הוא נכנס לחרדה ממוסיקה רועשת ומשלל האפקטים של הקוסם. בחיי היומיום מסרב ללבוש סוודרים, מתגרד מתוויות שבחולצה ונמנע בתוקפנות מאכילת מאכלים רבים בגלל הריח, הטעם, הטקסטורה או הטמפרטורה שלהם. לבעיה זו יש שם ואפילו ניתן לטפל בה.

 

 

מהי רגישות יתר ועל מה היא עשויה להשפיע?

 

רגישות יתר היא בהפרעה בתהליך העיבוד החושי. מדובר בחלק נוירולוגי טבעי של ארגון תחושות במוח. המח מקבל מידע חושי מגופנו ומן הסובבים אותנו, מפרש את המסרים הללו ומארגן את תגובתנו. במידה ולילד/מבוגר סובל מהפרעה באינטגרציה החושית, תגובותיו עשויות להיות בלתי מתואמות, משום שמערכת העצבים המרכזית שלו מווסתת ומעבדת באופן בלתי אפקטיבי ומדויק את האינפורמציה שהוא מקבל מגופו או מסביבתו.

 

הפרעה בעיבוד החושי (SPD) המכונה ליקוי באינטגרציה החושית, כוללת בתוכה רגישות יתר או תת רגישות חושית, ולעיתים את שינהם יחדיו אצל אותו האדם. לפיכך חייבים לאבחן את סוג הרגישות ואיזה חושים היא כוללת. הפרעה זו שכיחה גם בקרב מבוגרים וגורמת להפרעות רבות החל מקשיי תפקוד ולמידה, דימוי עצמי נמוך ועוד. רבים מאיתנו מתייחסים לחמשת החושים בלבד: חוש השמיעה, ראיה, ריח, טעם ומישוש, אך חשוב לציין כי האינטגרציה ביניהם חשובה מאוד וזו מופעלת ע"י חושים נוספים:

 

החוש הטקטילי:

מתייחס למגע ומספק למוח מידע אודות המרקם, הצורה, הגודל והאובייקטים בסביבה. חוש זה משמש חלק חשוב בהתפתחות התפיסה החזותית ומתייחס לדרך בה מתרגם המוח את מה שהעיניים רואות. לדוגמה: כאשר ילד רואה מים בים הוא יודע שזה רטוב וקר והוא יכול להיכנס ולהשתעשע במים כי הוא כבר עשה זאת בעבר. כאשר ילד נרתע ממגע, הוא מאחסן במוחו מידע מסויים על עצמים והאופן שבו הוא מרגיש אותם, ולכן יהיו לו קשיים בתרגום זיכרונות של תחושות מגע.

 

החוש הווסטיבולרי:

מספק מידע באמצעות האוזן הפנימית על מיקום הראש והגוף שלנו ביחס לאדמה. לפיכך, אחראי על היכולת שלנו לשמור על שיווי משקל ולייצב את עצמנו. החוש הווסטיבולרי משפיע גם על ייצוב המבט והתפתחות מיומנות מוטורית של העיניים באמצעות שליטה על שרירי הצוואר. מדובר במערכת הקולטת מסרים אודות שיווי המשקל ותנועה מן הצוואר, עיניים והגוף, שולחת אותם למערכת העצבים לשם עיבוד ובכך מסייעת ליצירת מתח שרירים המאפשר לנו לנוע בשלמות וביעילות.

 

החוש הפרופריוספטיבי (תחושה עמוקה):

מספק לאדם מידע באמצעות השרירים, הגידים והמפרקים אודות היציבה, הכיוון והתנועה של חלקי גופנו השונים.

 

העיבוד החושי אחראי לתפקודים נוספים ורבים בהם: כישורי מוטוריקה גסה/עדינה, יציבות הגוף, כישורי שפה ודיבור, מודעות גוף, הבחנה ויזואלית, הבחנה אודיטורית, קואורדינציות עין רגל, עין יד, קשב, שיווי משקל ועוד. לפיכך, הפרעה בעיבוד החושי עלולה לבוא לידי ביטוי כבר בגיל הרך וליצור בעיות מוטוריות הגורמות להגבלת התנסויות. בעיות בעיבוד מידע חזותי/ תפיסה חזותית. בגיל מאוחר יותר יכולה לגרום לקשיי למידה, התפתחות והתנהגות ולהשפיע על חיי הילד ומשפחתו.

 

אילו סימפטומים מעידים על רגישות יתר?

חשים יותר - סובלים יותר
 חשים יותר - סובלים יותר  
 צילום: אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages 
 

 חוש הראיה:

1.הילד זקוק להסתיר את עיניו כדי לסנן מראות.

2. מתקשה להעביר את מבטו מאובייקט אחד לשני, כמו מהלוח שעל הקיר למחברת שלפניו.

3. מתקשה לעקוב אחר אובייקט המצוי בתנועה כגון כדור או לעקוב אחר שורה בעת הקריאה.

4. מתקשה לדייק במשימות מוטוריקה עדינה.

5. קושי בהכנת שעורי הבית, קושי בכתיבה ברורה של מילים ומספרים על גבי השורה.

6. מאבד מילים או מספרים בעת הקריאה ומאבד את מיקומו בדף הנקרא.

 

חוש השמיעה:

1. הילד עשוי לחוש תחושת מצוקה נוכח קלות רמים, פתאומיים, צורמים, כאלה שאינם מטרידים אחרים. לדוגמא: קולות של אנשים, מוסיקה במסיבה, צפצופים שונים. הקולות הללו יכולים לגרום לכאב פיזי באוזניים והילד נזקק להגן על אוזניו עם כפות ידיו.

2. רמת מוסחות גבוהה מאוד עקב רעשים שנמצאים ברקע, כגון: בבית- דיבור, טלוויזה, רעש של מזגן ומוסיקה. בכיתה-לחשושים של ילדים אחרים, רעש מכיתות אחרות, ילדים שעוברים במסדרון. רמת הקשב והריכוז יורדת מאחר ויש קושי לווסת את החוש ולהפריד בין קולות הרקע לקול המורה. 

3. קושי בהבנה של הוראות ביה"ס: עלול לבקש לחזור על הדברים שוב ושוב. לעיתים מתקשה לבצע מספר הוראות ברצף.

4. קושי/פחד מקריאה בקול רם.

5.קושי להתרכז ולשים לב לנאמר ולהבין את מה שהוא קורא או שומע.

 

חוש הטעם והריח:

1. תגובתיות יתר/ סלידה מריחות שאנשים יכולים להתעלם מהם או לא לשים לב לקיומם. ריחות של מוצרי חשמל, תבלינים, מים- כלור, ריחות של אנשים.

2. תגובתיות יתר לטעמים וסלידה ממרקמים שונים וטמפרטורה של מזון, עד כדי הקאה.

 

החוש הווסטיבולרי:

1. נטייה להימנע מפעילות פיסית כמו ריצה, רכיבה על אופניים, ריקוד, משחקי כדור ועוד.

2. נטייה להימנע משימוש במתקני מגרש משחקים כמו נדנדות, מגלשות, מתקני טיפוס ועוד.

 

החוש הפרופריוספטיבי:

1. קושי בתחומי המגע, שיווי המשקל והתנועה. לדוגמא: להתקשות בעלייה וירידה ממדרגות, להיות נוקשה, מסורבל, למעוד ולהיתקל בחפצים שונים,

להשתמש בכוח מופרז בחפצים קטנים ולהתקשות בביצוע מטלות מוכרות כמו להתלבש.

 
 

כיצד ניתן להתמודד עם הבעיה?

מתנתקים מהסביבה
 מתנתקים מהסביבה  
 צילום: אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages 
 

חשוב לדעת כי ככל שהטיפול יינתן בגיל צעיר יותר, לילד ולמשפחה כולה יהיה קל יותר להתמודד עם הסימפטומים. לעיתים הסימפטומים נחלשים,מתאזנים ולעיתים נעלמים כליל. הפרעה באינטגרציה החושית בקרב ילדים משפיעה במהלך הזמן על ירידה בדימוי העצמי, התחושה שמלווה אותם היא שאינם יכולים לסמוך על גופם, ולפיכך אינם יכולים לסמוך על תפקודם, וכאן באה לידי ביטוי חשיבות השפעה מצד הסובבים אותם. במידה וילד כזה אינו מקבל את ההבנה והתמיכה של הסובבים אותו, דהיינו משפחתו הקרובה, הוא מפסיק לסמוך על הסביבה ולכן יש השפעה ישירה על התחום הרגשי וההתנהגותי, שגורם לעיתים להבחנה לא נכונה של הבעיה.

  

לצערי, ישנם ילדים ומבוגרים שמטופלים בשירות הפסיכיאטרי/פסיכולוגי, בשל סימפטומים התנהגותיים, שהמקור שלהם הוא קושי בוויסות החושי והטיפול הראשוני והעיקרי בהם צריך להיות מאיש מקצוע שמתמחה בנושא, בשילוב הדרכת הורים, בעת הצורך, על מנת לתת להורים כלים להתמודד עם הקשיים.

 

כל מה שאתם, ההורים, יכולים לעשות על מנת להקל על הילדים:

 

1. לבדוק מהו המקור האמיתי לקשיים של הילד - במידה ולהורה יש חשד שילדו סובל מרגישות יתר, ניתן לקבל אינפורמציה רחבה על הנושא (אינטרנט, ספרים, אנשי מקצוע), הבירור הראשוני יכול לתת תמונה מספיק מדויקת גם להורים. הורה יכול לקבל שאלות מנחות, לשאול את עצמו (במידה והילד קטן), או לשאול את הילד.

2. הבנה ותמיכה- ילד שהוריו מבינים את מצבו ותומכים בו, יחוש יותר ביטחון ויסתדר יותר טוב בחוץ.

3. התאמת טיפול - רגישות יתר נעה בסקלה רחבה בין ילד אחד למשנהו. ילד מופנם מאוד ירבה להסתגר, יפנים את הקשיים שלו ויצור לעצמו סיר לחץ שמתפרץ מידי פעם. ילדים מוחצנים יותר יגיבו בבכי קולני, בתגובתיות היסטריות יותר וביצירת מצבי לחץ לעצמם ולסובבים אותם. בכל מקרה, הילדים חווים את העולם בדרך אחרת השונה מילדים אחרים ולכן חשוב להתאים את הטיפול בהתאם לאופיו של הילד.

4. שיתוף הילד - רצוי מאוד לשתף את הילד בלי חשש "ליצור עליו סטיגמה", או "להכניס לו לראש, שיש לו בעיה", כפי שטוענים הורים רבים. יש להבין שילדים כאלה מבינים שיש להם בעיה רק שאין לה שם, ואז זה הרבה יותר מפחיד או מלחיץ. עדיף לשוחח על הבעיה מאשר לשדר מסר כפול, מצד אחד הכול בסדר ומצד שני כועסים, מענישים, רבים ומאוכזבים. התנהלות זו גורמת לילד לתחושה שמשהו לא בסדר אצלו, משהו "דפוק" או "מקולקל". ילד שיודע על טריגר שעלול לגרום לו אי נוחות יידע איך להתמודד איתו, ידע במקרים מסוימים איך להימנע ממנו, יבין את תגובותיו והכי חשוב ירגיש שהוא שולט במצב.(ילד שנרתע ממגע ומודע לכך, יכול להרגיש נוח לבקש שלא ייגעו בו לדוגמה, כנ"ל לגבי הבחירה להימנע מהימצאות במקום רועש בצורה מוגזמת- באם זה מעורר לחץ וחרדה). התחושה העיקרית בחוויה של רגישות יתר היא תחושות של חוסר שליטה, ולכן חלק חשוב בהתמודדות עמה מתחיל בהבנה של הילד את מקור הקושי תוך רכישת כלים להתמודדות.

5. הגישה - נקודת הפתיחה בטיפול שלנו, בתור הורים, היא תמיד נקודת מבטו של הילד. לברר את דרגת החשיפה בה הוא חש נוחות, ומכאן לחשוף אותו בהדרגתיות ובקצב שלו לדרגה נוספת.

6. מודעות ותמיכת ההורים - חשוב להיות מודעים לקשיים של הילד ובעקבות כך לסימפטומים הנגרמים ולהבין שאין זה צודק או נכון לריב, לכעוס או להעניש אותו על תגובות שלעיתים נראות לא תואמות את גילו או לחשוב שהמקור שלהם נובע מעצלנות, טיפשות או פינוק. יש לזכור שהילד לא אשם - ויתרה מכך, הוא סובל מכך בעצמו. לדוגמא: ילד שצריך לעשות הפרדה מוחלטת בצלחת של מאכלים בעלי טקסטורות שונות או טמפרטורה שונה, ילד שנמנע מלהשתתף במסיבות כאשר המוסיקה חזקה לו, ילד שאינו יכול ללבוש סריגים, או שהתווית בחולצה מגרדת לו, ילד שנגעל מריחות מסוימים ולא יכול לתפקד בנוכחותם או ילד שמתקשה להכין שעורים שיש רעש סביבו.

 

ילדי הבכור בן ה-9 וחצי סובל מרגישות יתר בדרגה מאוד גבוהה, למרות כל הקשיים הנלווים הוא ילד למופת, תלמיד מצטיין ופעיל מאוד חברתית. היכולת שלו להבין את עצמו, להיות מודע לסימפטומים של רגישות זו מעוררת התפעלות. הוא יודע מגיל צעיר להגיד לעצמו, לאנשים, חברים, משפחה, מה נכון לו ומה לא מתאים לו בטבעיות, מבלי להיות חרד מהתגובה של הסובבים אותו ומבלי שזה יערער אותו. הוא קיבל מאיתנו ההורים את ההבנה וההכלה המירבית ובדרך זו החזרנו לו את השליטה על גופו וכן את זכות הבחירה לא לקבל טיפול מקצועי. מה שמחזק אצלי את העובדה שהתנהלות מתאימה בבית של הורים יכולה לתרום תרומה ניכרת לתפקודם של ילדים אלו בבית ובחברה.

 

מיכל שפר מיכאלי, מנכ"לית מרכז "עיגולים של שמחה", המתמחה בטיפול בהפרעות קשב וריכוז בקרב ילדים ומבוגרים.

מתי הגמגום יכול להפוך לבעיה של ממש?

מה חושבים ומרגישים ילדים בני 4-5?

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by