בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
טור אישי 
אני והשמנה שבי: רונית מנסה לרדת במשקל 
 
 כל החיים על המשקל    צילום: אימג'בנק/GettyImages    
טור אישי |
 

הכירו את רונית שכבר קרוב ל-20 שנה מתמודדת עם בעיות משקל. זה עולה וזה יורד והיא ממשיכה להילחם. טור אישי

 
 
 
 
 
 
 
 
 

ושוב התעוררתי לבוקר שחור בחודש אפריל 1997. המחוג נעצר על  95 ק"ג המתפרשים על פני 158 ס"מ. הימים הם ימי תחילת האביב. בחוץ פריחה ואצלי אין אור. כמה פעמים הבטחתי לעצמי ששוב זה לא יקרה לי. שוב לא אמצא את עצמי עם ק"ג עודפים. בכל פעם שנכנסתי למבצע של דיאטה היה לי ברור שלא יותר. והיו מבצעים רבים במרוצת השנים...

 

זה תמיד התחיל כשהייתי צריכה להגיע ולהתכונן למשהו - לאירוע, לבית ספר חדש, לצבא, לחתונה. התחיל והסתיים ביום השגת המטרה. בכל פעם נקודת ההתחלה הייתה ממקום גבוה יותר מבחינת הקילוגרמים וכל מבצע כזה הסתיים בתוספת עם ריבית.

 

והמבצעים התחילו כבר כשהייתי נערה

אני ב-1997
 אני ב-1997 
 צילום: אלבום פרטי 
 

אני זוכרת את הטיול בחטיבת הביניים שהותיר אותי חסרת נשימה בעליות והפך אותי מושא ללעג של תלמידי השכבה. וזה המשיך והמשיך, במסעות מטורפים של הרעבה עצמית, כשהשיא היה, כשהוריי שלחו אותי לרעוב בתוכנית סגורה בדרום הארץ. שבוע שלם של שלוש פרוסות אבטיח ליום ונוזלים. בסופו של אותו שבוע היה צריך לגרור אותי, כמעט על אלונקה הביתה.

 

את בעלי הכרתי באחד המבצעים שלי, כששקלתי 52 ק"ג. לקראת החופה, כמו כל כלה, מדדתי את השמלה כמה וכמה פעמים, רק שאצלי היה צריך להרחיב את השמלה ממדידה למדידה, זה היה כל כך מביש, כי אני הייתי כנראה הכלה היחידה בעולם שהלכה והשמינה לקראת החופה.

 

ההריונות שבאו אחר כך והניבו שלושה ילדים מבורכים, הוסיפו גם הם כמה וכמה קילוגרמים עודפים.

 

ובחזרה ל-1997

 

בחוץ פריחה. אצלי כמישה. סטודנטית לתואר שני, ללא עבודה, נשואה פלוס 3 ילדים ואין בי שמחה. האכילה שלי מתפרשת על פני היום כולו וגם בלילה אין מנוח. ערבבתי חמוץ עם מתוק, קניתי עוגות לאורחים שלא זכו לטעום אותן, שכן אכלתי את כולן לבד, אכלתי מהמקפיא עוגות וחיסלתי תבניות שלמות. לא פעם חלפה בי מחשבה לפתור את הבעיה באמצעות ניתוח שיסתום את הרעב הנורא. התנגדותו של בעלי והפחד מניתוחים עצרו אותי מהעשייה.

 

כשהגעתי לרופאת המשפחה בעקבות כאבים בגב, היא התבוננה בי ופסקה: את חייבת להוריד ממשקלך. מיותר לציין שאת יגוני מהאבחנה, הטבעתי עם עוגה שלמה.

 
 

האור בקצה המנהרה

אני בימים אלה
 אני בימים אלה 
 צילום: אלבום פרטי 
 

וכך בבור של תחתיות, במקום הכי חשוך ידעתי שאני חייבת למצוא את האור. יש האומרים כי במקום הכי חשוך בלילה, הוא גם המקום בו בוקעת קרן האור הראשונה של הבוקר ואני חיפשתי אותו. הפעם ידעתי, מבצע נוסף של הרעבה לא יצלח. הגיע הרגע לשנות באמת.

 

אני זוכרת את הרגע בו נפל לי האסימון. בזמן שהעברתי סדנה לשינוי הרגלים, הבנתי שכדי  לרדת במשקל ולשמור על הירידה של 40 ק"ג, אני חייבת להכיר את השמנה שבי, שמחכה להגיח החוצה בכל רגע נתון. למדתי שצריך לשוחח איתה מידי יום, כי בתקופה שאין דיבור בינינו מזדחלים להם 10 ק"ג עודפים וכשאנחנו משלימות הם שוב הולכים להם לדרכם.

 

פתאום הבנתי שכל עוד היא ואני נמשיך לדבר, אין מצב שהיא תצא החוצה ותזקוף את ראשה. על מנת שתישאר שבעה ומפויסת עלי להמשיך ולדבר איתה באמצעות אותן מילות קסם הנוגעות לה בנקודות הרגישות ומשאירות אותה בתוכי ולא עלי. ממש כמו בזוגיות, שם יש עליות ומורדות, יש ימים שאני מאוהבת, כי היא לימדה אותי להכיר את העוצמות הטמונות בי ויש ימים שאני מעדיפה להעלים אותה. וזוהי זוגיות נצחית...

 

מעכשיו אני פה ואשתף אתכם במה שעובד אצלי ומה לא, איך אני מתמודדת עם מצבים שונים כמו אירוע בערב עם 5 מנות, כמו הצורך לצאת להליכה כשאין כוח ועוד. מבטיחה גם לחלוק אתכם מתכונים טעימים שממתיקים את חיי היומיום שלי ומשאירים את השמנה שבי שקטה ומפויסת. גם אתם מוזמנים לספר על הזוגיות שלכם עם השמן שבכם.

 

* הכותבת, רונית סעדון בעלת תואר מ.א בעבודה סוציאלית קלינית, מנחה לשינוי התנהגותי, מעבירה יחד עם מאיה מואיז דיאטנית קלינית, סדנאות לשינוי הרגלי אכילה וירידה במשקל.

לבירור לגבי מקום הקבוצה הקרוב למקום מגוריכם ניתן לפנות בטלפונים הבאים:

רונית - 0542400343 \ מאיה -  0547609919

 

בחזרה ללייף סטייל>>

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by