בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
חצי דיון 
פחד מוות: הפסיכופטים הבלתי נשכחים 
 
 אימה ברחובות. פסיכופטים, הם בכל מקום    צילום: רויטרס    
חצי דיון |
 

סוטים, רוצחים, אנסים ונקרופילים: הסכנות אורבות מעבר לפינה ורחובות הערים מעולם לא נראו מסוכנים יותר. פינקוס הקטנה מתכסה באפלה ונזכרת בפסיכופטים שהשאירו חותם וגם כמה גופות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יום שישי ה-13: לפעמים החיים מפחידים מכל סרט
 יום שישי ה-13: לפעמים החיים מפחידים מכל סרט 
 צילום: מתוך הסרט 
 

ילדות עשוקה או מחלה נפשית? תחושות נקמה או שעמום עמוק? חוסר איזון כימי או זעם אצור? אינספור סיבות יכולות להסביר את את היצרים האפלים המתגלים בבני אדם, אך מספר דמויות בהיסטוריה הותירו את חותמן המעוות במיוחד.

 

רוצחים סדרתיים, פדופילים, אנסים ואפילו נקרופילים: יום שישי ה-13 הוא הזדמנות מצויינת להיזכר בכמה מהחלאות היותר קיצוניות שידענו, ששמן עדיין מטיל אימה מצמררת כל אימה שהוא מוזכר.

 

>> טפו, טפו, טפו: ספיישל יום שישי ה-13

 

המרקיז בקריז: מעבר לגבולות המיניות

 

פריז, המאה ה-18: אציל הצרפתי דונאטיין אלפונס פרנסואה דה-סאד ניהל חיים נורמטיביים למראה, שלא רמזו דבר על אישיותו החריגה ועל מוחו האפל. רק אחרי שנישא והפך אב לשלושה ילדים (ואנחנו לא רומזים על שום קשר אפשרי), החל לבלות את זמנו בשעשועי מין שונים ומשונים, שעיקרם התעללות וגרימת כאב לאחותה של אשתו ולמשרתיו משני המינים, והותיר ללנו את המושג "סאדיזם".

 
החיים בסרט: ג'פרי ראש וקייט ווינסלט מתוך "עט הסקנדל"
 החיים בסרט: ג'פרי ראש וקייט ווינסלט מתוך "עט הסקנדל" 
 צילום: מתוך כרזת הסרט 
 

בעקבות שערוריות המין האלימות בהן היה מעורב, נכלא דה-סאד בבסטיליה ולאחר מכן גם במוסד לחולי נפש. דווקא מעמדו זה, של "חולה נפש", סידר לו את כרטיס היציאה לחופש, למרות /בתקופה מסוימת ריחף מעל ראשו גזר דין מוות.

 

מאחורי סוגר ובריח הוא עסק בעיקר בכתיבת ספרות פורנוגרפית אלימה ובאוננות מוחצנת. אחד מספריו הידועים המפורסמים ביותר הוא "120 ימי סדום", המספר על אגודת אצילים שאוספת נערים ונערות למטרות עינויים מיניים. דפי הספר גדושים בתיאורים מפורטים של מעשי אונס ושלל סטיות מיניות קיצוניות, והפך ברבות הימים לסרט של הבמאי האיטלקי המוערך פאוזוליני.

 

סביר להניח שהמרקיז דה-סאד היה קושר את עצמו בקברו מרוב נחת, אם היה רואה כיצד הפך הסאדו-מאזו לתחום כמעט מיינסטרימי במיניות האדם של המאה ה-21: פליק בטוסיק וזוג אזיקים נמצאים היום כמעט בכל חדר מיטות. סקרנים? לבשו מדי אחות ועיינו במדריך הסאדו-מאזו השלם.

 
 

על הסכין: האנטומיה של ג'ק

 

לונדון, 1888: חורף קשה עבר על הזונות של שכונת העוני הלונדונית וויטצ'אפל. אם הקור, הגשם והערפל של הבירה האנגלית לא מספיקים, נרצחו באכזריות חמש נשים אומללות שמכרו את גופן ברחובות.

 

הרוצח הסאדיסט ביתר וריטש את הגופות, ובחלק מהמקרים גם שיסף אותן על מנת לשמור לעצמו חלקים נבחרים - אוזן, אף, שדיים, דגדגן ושאר חלקים פנימיים - שהותירו את התושבים והמשטרה המומים. הרוצח לא נתפס מעולם, אך הביתור המדויק של הגופות שהותיר אחריו עורר חשד כי היה בעל ידע מעמיק באנטומיה וברפואה, בעוד שאחרים ראו בדיוק הכירורגי עדות לכך שהוא קצב בחנות בשר. כך זכה לכינוי "ג'ק המרטש", שליווה את סיפורו המסתורי עד לימים אלו.


שרשרת הרציחות האכזריות פסקו בבת אחת והותירו את המשטרה הלונדונית עם השערה כי ייתכן ואושפז בבית חולים לחולי נפש, מה שמנע נמנו להמשיך במעשיו. באותה תקופה הציפו את העיתונים מכתבים רבים שהיו חתומים תחת כינויו של הרוצח, אך זהותו האמיתית מעולם לא נחשפה.


הסיפור לא מספיק אפל בשבילכם? מחריד אך בלתי נמנע לחשוב כי יתכן שמלאכת הביתור של המרטש, שלא נודעו כמותה קודם לכן, סללו את הדרך לתחום הרפואה הפלסטית, שצמחה רק כמה עשרות שנים לאחר מכן. כי הרי מי חשב באותם ימים לקחת עור מפה ולשים אותו שם, למתוח פנים, לשפץ חזה או וואגינה.

 

לדעת ילדה: המאהב של לוליטה

תשוקה בלי גבולות: ספק אישה, ספק ילדה
 תשוקה בלי גבולות: ספק אישה, ספק ילדה 
 צילום: מתוך כרזת הסרט של קובריק 
 

סיפורו של הומברט הומברט חובב הקטינות אמנם שייך לעולם הספרות הבדיוני, אך אין ספק שהוא הרוויח בכבוד את מקומות בפנתיאון האפל שלנו. גיבורו הפדופיל של ולדימיר נבוקוב, המככב ביצירה הגאונית והמחרידה "לוליטה", עובר לגור בביתה של אם חד הורית בשם שרלוט הייז ומתאהב בבתה בת השתים עשרה.

 

כשמגלה האם את דבר הפלצות המקנן בביתה היא יוצאת נסערת לרכבה ומתרסקת למוות בתאונה. כך מתחילה מערכת היחסים המעוות בין הומברט הומברט ללוליטה בת ה-12. הוא אונס אותה ומבודד אותה משאר העולם במשך שנים, עד שבסופו של דבר היא בורחת ממנו, אך עם פדופיל אחר בשם קווילטי.

 

ספרו של נבוקוב נותר שנוי במחלוקת, אך מדובר במסע מרתק ומהפנט לנבכי מוחו האפל של טיפוס מתוסבך וחולני בעל עולם רגשות מעוות במיוחד. מאז יצא לאור בשנת 1955, הפך השם "לוליטה" לכינוי של נערה צעירה במראה נשי ופתייני, או של אישה הנראית צעירה מכפי גילה.

 

גברים יקרים ומזילי ריר, אל תטעו לרגע לחשוב: היצירה של נבוקוב היא מופת ספרותי, אך כמובן שאין שמץ של אמנות בפדופילים. כמו אז, גם עכשיו, אנחנו מזדעזעים לשמוע בחדשות על סוטים שונים ומשונים הפועלים באינטרנט, או מפתים ילדות בגן המשחקים המקומי.

 

קשור אותי, הרוג אותי: חונק נולד

לוק סקסי של גרביונים? החונק מבוסטון מצא להן שימוש מקורי יותר
 לוק סקסי של גרביונים? החונק מבוסטון מצא להן שימוש מקורי יותר 
 צילום: רויטרס 
 

בין השנים 1964-1962, נמצאו בבוסטון ובפרבריה 13 גופות נשים שנחנקו למוות באמצעות גרב ניילון, כשהן קשורות למיטה ברגליים מפושקות. באחד המקרים המבחילים הוצמד לרגלה של הנרצחת כרטיס ברכה עם איחולי "Happy New Year".


בתחילת שנות ה-70 הורשע אלברט דה-סאלבו בסדרת התקיפות ונדון למאסר עולם. יחד עם שני שותפים הוא הצליח להימלט מהכלא, אך הסגיר את עצמו תוך זמן קצר. למרות האבטחה הכבדה שהושמה עליו, בשנת 1973 הוא נדקר למוות על-ידי אסיר אחר.

 

הפרשה המסתורית לא הפסיקה להעסיק את המשטרה ואת תושבי האזור: לפני כעשר שנים בוצעה בדיקת דנ"א לאחת מגופות הקורבנות והוכח מעבר לכל ספק שלא דה-סאלבו אחראי לרצח. אף שהודה לרגע בסדרת הרציחות (וחזר בו), בני משפחתו ומכרים טענו כי מהאיש עם הנפש המעורערת לקח על עצמו את הקרדיט מאחר שקיווה להתפרסם ולהתעשר ממכירת הזכויות לספרים ולסרטים שייכתבו על הפרשה, בעוד הרוצח המשיך להסתובב חופשי.

 

כך נותר למעשה התיק פתוח עד היום, כשאין לדעת אם קשיש חביב אינו מבלה את ימיו בגינת בית גיל-זהב כלשהו ברחבי אמריקה בזכרונות עוועווים על חוויותיו עם הבחורות והגרביונים.

 

מסע הרציחות של ילד הזהב האמריקני

 

באנדי בהחלט לא חס על קורבנותיו: הוא אנס ורצח אותן, התעלל בגופותיהן ולעתים אף נהג להחדיר לאיבר מינן חפצים כמו קרשים ומוטות ברזל

 

טד באנדי היה "הבן של השכן" הכל-אמריקני, צעיר משכיל בעל תואר בפסיכולוגיה, שהימם את מכריו כשהתגלה כפסיכופט חסר תקנה. בין השנים 1978-1974 טלטל באנדי את אמריקה, כשיצא למסע רציחות אכזרי שכלל לא פחות מ-36 נשים. כישוריו החברתיים היוצאים מן הכלל סייעו לו לפתות במתק שפתיים נשים תמימות לעלות לרכבו, אז אנס ורצח אותן. בחלק גדול מהמקרים אף התעלל בגופות של בנות המזל, כשהוא מחדיר לאיבר מינן חפצים כמו קרשים ומוטות ברזל.

 

לאחר שנתפס, החליט באנדי לייצג את עצמו במשפט נגדו והצליח לרתק את הציבור ולכבוש את תשומת ליבה של התקשורת. גם השופט שגזר עליו דין מוות בכסא החשמלי, לא נותר אדיש לפער בין רהיטותו וחזותו הנעימה לבין האפלה של נפשו: "שמור על עצמך איש צעיר. אני אומר זאת בכל הכנות. זו טרגדיה נוראית עבור בית המשפט הזה לצפות בבזבוז נוראי כזה של חיי אדם כפי שחוויתי בבית המשפט הזה. אתה עורך דין טוב ואדם מבריק, נהניתי לראות אותך מציג בפניי, אבל אתה פנית לדרך אחרת חבר. שמור על עצמך. אינני חש שום עויינות כלפייך".


מלבד החולניות של מעשיו האכזריים, באנדי הפתיע את אמריקה בפרופיל הייחודי של ז'אנר "הרוצח החדש" - מסוג האנשים ש"לא הייתם מאמינים שהם כאלה". הדמויות האפלות הללו, שהזוועות שהן מעוללות נחשפים חדשות לבקרים, חולקות מכנה משותף כמעט אבסולוטי - הסביבה הקרובה שלהן לא מזהה שום סימן אזהרה או משהו חריג בהתנהגותן, עד למציאת הגופות במרתף. אכן מפחיד.

 

צפו בראיון נדיר עם באנדי, הפסיכופט הכריזמטי:

 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by