מצפצפים עלינו 

ב-24 שנותיי על הכדור המטונף הזה עברתי מספר חוויות כמעט-מוות: אם זה רוכב טוסטוס פזיז על דרך השלום, שכמעט גרם לי לדפוק כמה סלטות באוויר שלא היו מביישות את אלכס שטילוב, או אם זו נהגת סופר-זהירה שעושה ריברס ביונדאי גץ במהירות של פורמולה 1 מבלי להתחשב בחייל מגויס החולף בסמוך לטמבון האחורי, או אולי רקטה סובייטית בהכוונה שיעית איפשהו בצפון הארץ בקיץ המדמם של 2006.

אבל שום דבר, שום דבר בכלל, לא הכין אותי לבעתה של יום ב' האחרון: הייתה זו שעת בוקר שלווה של משאיות זבל וצלילים נעימים של שיפוצים בלתי סופיים בבניין הסמוך, כאשר לפתע, בשעה 11:05 בדיוק, הן התחילו: סירנות, ולא מהמיתולוגיה היוונית. הצופרים ברעננה, העיר המשמשת לי כבית מאז שנת 1986 המדהימה, החלו לצרוח ללא הפסקה. הצפירה עלתה וירדה, וניכר כי בקעה מצופרים רבים בעת ובעונה אחת. בדמיוני כבר ראיתי את הדיוויזיות המשוריינות הסוריות שועטות קדימה ברמת הגולן, את הטלפון ממ"פ המילואים, ברייקינג ניוז, אהוד ברק מכריז על חורבן בית שלישי, ולבסוף: הפטריה הגדולה, אור בוהק לבן מתקרב אליי במהירות ומאדה אותי חזרה אל אבותיי בעולם שכולו טוב.

למזלי ולמזל כולנו, יחלפו עוד מספר שנים טובות עד שהאיראנים יוכלו להעביר לנו שיעור מזורז בביקוע גרעיני, והאזעקות המבהילות שהחרידו שלוותם של רבים התבררו אך ורק כניסוי צופרים "שגרתי" של פיקוד העורף. היידוע הציבורי על כך, מסתבר, הסתכם בעיקר בהודעות קטנות במבזקים של פורטלי החדשות הידועים, ולא בכולם. ניחא, הייתי אומר, אילו הייתה זו הפעם הראשונה, אך אין זו הפעם הראשונה כלל וכלל, שכן פיקוד העורף ערך עוד שני ניסויים מסוג זה בשנה האחרונה: אחד נערך במאי השנה כשכולנו היינו מודעים אליו מראש, והשני נערך בפעם נוספת ומפתיעה כמו זו האחרונה. בשני המקרים הצופרים עבדו פיקס. בהסתכלי על עובדות אלו, אני מנסה להבין: אוקיי, קיימת הסכמה כללית על כך שחשוב שאזעקה תיידע את כולנו על אורח לא צפוי בדמות טיל שיהאב-3 עם אפשרות לנשיאת ראש נפץ גרעיני שתוך מספר דקות יביא אותנו להתדפק על המקלטים הכנראה נעולים של מבני מגורינו, עד ההזדכות הקדושה על נשמתנו הזכה אצל רב-אלוף-צבאות הבורא הגדול, אבל לעזאזל - למה לבצע ניסוי צופרים כל שבועיים, ואם כבר עושים את זה - אז למה בלי לדאוג שכולם יודעים מראש?

ובכלל, בהנחה שאתם לא זוללים כרגע קוויאר במקלט האטומי הפרטי שהורישו לכם סבא וסבתא, תנסו להיזכר בפעם האחרונה שנכנסתם למקלט בניינכם. אם אי-פעם ב-60 השנים הבאות שפלוס מינוס נותרו לי, אחליט ללכת על ארכאולוגיה, המקלט של בנייני יהיה הראשון שייחפר כי סביר מאוד להניח שחצובה שם איזו חרב נדירה ממסע הצלב הראשון.

כל ההתרחשות הבליסטית שתוארה לעיל התחוללה ממש בסמוך לחג הנהי הישראלי הגדול ביותר בשנים האחרונות: ראש השנה. מאז השתדרגות כמעט כל בית אב בישראל לקדמה המסואבת, המצאות כגון פלאפונים ופייסבוק הקלו רבות על מלאכת ברכות חגי תשרי, וכך בהתאם משנה לשנה ומחג לחג נתקלים אנו בהתייפחויות גוברות על הברכות ההמוניות שרק מציפות ואף אחד לא באמת מתכוון אליהן.

אז נכון, כש"שנה טובה ומתוקה" מגיעה ממספר לא מזוהה, בהנחה שכרטיס הסים לא רוסק לאחרונה, לא מדובר בחברות אמת, אבל לאור האיומים הקיומיים על ישראל מחוץ ומפנים עלינו להעריך את כל אותם מברכי חגים שמטריחים את שרירי אצבעותיהם כדי להביא ברכתם אל חיינו אפילו אם לא באמת אכפת להם, שכן הצנטריפוגות בכור בבושהאר לא מפסיקות אף ולו לרגע ועלינו להיות מאוחדים. אז שתהיה שנה טובה ומתוקה לכל בית ישראל ובעיקר לרמטכ"ל הבא יואב גלנט ובעיקר בעיקר לקבלני המשנה של פיקוד העורף האחראים על הצופרים האלקטרונים ברחבי הארץ. גמר אזעקה טובה.