בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
טור אישי 
דיכאון? לא רק אחרי לידה 
 
  צילום: אימג' בנק / Getty Images    
טור אישי |
 

מצבי רוח משתנים, התפרצויות זעם בלתי נשלטות וחרטה עמוקה אחרי - נונה ד. מנסה כבר שנים להתמודד עם הדיכאון שלה, שלא אחת משפיע לרעה גם על ילדיה. תמונות מחיי משפחה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

לא אחת אני שואלת את עצמי כמה גנטי או נרכש הדיכאון הפרטי והמשתק שלי - כל יום חדש הוא התמודדות חוזרת ונשנית על שמירת מוח צלול וחשיבה פוזיטיבית תקינה, משום שבפועל אני מתעוררת בכל בוקר מכווצת כפקעת שנאה לעולם, וכל יום אני מלמדת עצמי מחדש את היתרונות שבשפיות.

 

הילדים שלי למודי "אמא עם מצבי רוח משתנים", כזאת שצועדת תמיד על סף תהומות הדיכאון, ואיום צניחתה אליהם כדמות מסרט מצויר קיים על בסיס יומי. האבחנה הרפואית קוראת לזה "קלסר בי" (בורדרליינרית) - הפרעת אישיות גבולית. בפועל, מדובר בחיים בצל מצבי רוח משתנים בין תפקוד נהדר ונורמטיבי, דרך מצב רוח מרומם מופרז המביא עמו הגיית פרויקטים ומיזמי ענק לבין הרצון להסתאב תחת השמיכות ולוותר על כל תפקוד. מדובר בילדים שעוברים טלטלות רגשיות בין להרגיש בטוחים ומוגנים עם אמא רגועה ונעימה לבין תחושה שהאדמה שוב רועדת תחתם, כי אמא בקריזה ומתפוצצת על כל העולם.

 

אחרי ההתפוצצויות הללו אני נותרת מובסת ומלאת חרטה מול ילדיי באלפי בקשות סליחה, ומתקשה להבין את פשרם של הקצרים המוחיים המשבשים את המאזן הנפשי שלי וגורמים לי להצמית מפחד את כל הסובבים אותי בכל פעם שאני מאבדת את העשתונות. ובעיקר, האם יש בכוחה של כל הבעת החרטה הזאת לתקן את הנזק שכבר נעשה.

 

לדיכאון שורשים עמוקים

אמא שלי הרגישה בטוחה וצודקת הרבה יותר בדרכה לגדל את ילדיה; על טהרת המכות והצעקות. זכורה לי פעם אחת בלבד בה ביקשה סליחה אחרי שהפליאה בי חבטותיה. אני זוכרת את עיניה דומעות מעט ואת ידה מושכת אותי לחיקה בניגוד לרצוני, פיה נדף ריח נעים של קפה שחור מהול בעשן סיגריה והיא חיבקה אותי כמעט בכוח. זכר הרגע הזה, והריחות שקשורים בו, לעולם מעורר בי רתיעה וגעגוע גם יחד. והנה אני, עושה את אותו הדבר. נכון שאיני מרימה יד על אהוביי, אבל אני בהחלט מרביצה בנביחות לא צפויות שמצמיתות אותם מפחד משתק - לא פחות מכף ידה של אמי המתרוממת להנפת סטירה.

 

חוץ מהעצבים הרופפים והמתלקחים בלהט של אמי היה לי גם אבא שמתפקד רק מדי פעם בגלל שקיעה לדיכאונות קטטוניים ומשתקים שבסופם כרוניקה ידועה מראש - ניסיון התאבדות - שמונה עשרה פעמים לפי ספירה. קצת קשה שלא להתייחס לאירוניה - אבא שלי ניסה למות ח"י פעמים.

 
 

לנצח את הדיכאון

מפסיקה עם הכדורים
 מפסיקה עם הכדורים 
 צילום: אימג' בנק / Getty Images 
 

אני למודת תקופות בהן אני גולשת בקלות לויתור על כל מה שהמילה "התמודדות" טומנת  - ויתור על מקלחת יומית עד כדי מצב צחנה, הפקרת מטלות היומיום עד שהבית הופך למיצג טינופת מבייש, או לרבוץ חסרת תזוזה, משותקת מפחד מכל מגע עם העולם בליווי לעיסה אינטנסיבית של פחמימות וממתקים.

 

מכיוון שהחיים לא רק קיללו אותי בתסמונת הדיכאון אלא גם בירכו אותי בהרבה מזל; באחים נהדרים, בחברים קרובים ובעיקר בילדים מופלאים ומשובחים - שותפים של ממש לחלק גדול ממטלות הבית, אין באמת טעם להתבכיין על כלום.

 

בשנים האחרונות הפסקתי לבלוע את כל התרופות הפסיכיאטריות שהלעיטוני בעבר והפכו אותי לזומבי, במקום כל אלה אני בולעת היום כמויות של שגרה כפייתית: בישולים, ניקיונות, אירוח, מעורבות בחיי הילדים, עולה על יצועי לשנת לילה מעט אחרי שיונית לוי נפרדת ממני לשלום, ומשכימה קבוע בחמש בבוקר. בינתיים שיטת "השגרה הכפייתית" עובדת יפה ומוכיחה את עצמה, ואינשאללה שאנצח את תעתועי מוחי לעד.

 

פרקים נבחרים ב"תמונות מחיי משפחה":

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by