בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
טור אישי 
לחטט או לא לחטט, זאת השאלה 
 
  צילום: אימג' בנק / Getty Images    
טור אישי |
 

האם החדר של ילדינו הוא מחוץ לתחום או שמותר לנו לעבור עליו מדי פעם כדי לגלות את האמת על חייהם? נונה ד. כבר החליטה. תמונות מחיי משפחה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
"מה ז'תומרת? חיטטתי לו בדברים."
 "מה ז'תומרת? חיטטתי לו בדברים." 
 צילום: אימג' בנק / Getty Images 
 

לפני כמה ימים החריד את דממת הבוקר צלצול הטלפון, הרמתי את השפופרת דרוכה לקבלת הודעה רעה או אפילו טראגית מעבר לקו - בינינו, רק דברים גרועים אפשר לצפות משיחות בהולות בשבע וחצי בבוקר, הרי אף אחד לא מצפה שאראלה ממפעל הפיס או שאר מחלקי פרסים / ירושות מפתיעות יתקשרו לפני תשע בבוקר מינימום.

 

"איזה מזל שאת עונה לי, את חייבת לעזור לי."

או קיי... אני נושמת לרווחה, זאת רק ג' חברתי ההיסטרית מעבר לקו. "מה קרה?"

"מצאתי חוברת פורנו בחדר של הילד." היא יורה בפאניקה.

"מה את אומרת?"

"מה את צוחקת כלבה, מדובר פה בנושא חמור."

"הילד בן שבע עשרה." אני מזכירה לה.

"אז מה???"

 "אז לא נורא."

"לא נורא? ל א  נ ו ר א ???" זעקותיה מאיימות לבקע לי את עור התוף.

"איך בכלל מצאת?" אני מסיחה את הנושא בניסיון להרגיע מעט את ההיסטרית.

"מה ז'תומרת? חיטטתי לו בדברים."

"תמיד את עושה את זה?"

"ברוררררר." ענתה בלי להתבלבל.

 
מבצע בילוש
 מבצע בילוש 
 צילום: אימג' בנק / Getty Images 
 

אלוהים עדי שהרבה יותר מפעם אחת דגדג בי גירוי עז לבדוק אם ישנם חפצים או יומנים נסתרים בחדרים של ילדיי, ורק המחשבה על חילול הפרטיות שלהם מאוחרי גבם כיווצה אותי, מעיפה אותי בזיכרוני שלושים שנים אחורה.

 

עם ארבעה אחים ואמא אחת עצבנית וחשדנית במיוחד - לי לא הייתה אף פעם פרטיות משום סוג שהוא בבית הוריי. ולא מדובר פה רק באיסור המוחלט להגיף את דלת חדרי, ואפילו לא על חיטוט חד-פעמי בעקבות דאגה נקודתית (או ספקולציות בגלל מצב רוח משונה שלי) ששלחו את אמא לבדוק בחפציי האישיים. מדובר פה באישה ששלחה אותי למכולת או משימות אחרות והייתה פושטת על ילקוטי וחדרי כמו בילוש על מאורת סמים - מבלי לטשטש או לכסות עקבות; כמו השוטרים בסרטים, גם אימא הייתה משאירה את החדר כמו חורבה.

 

בכל פעם כזאת הייתי עומדת המומה ומבועתת מהעומד לבוא, ואמא הייתה חובטת בי על כל מיני הערות ביומן שכתבה המחנכת עם חתימות שזייפתי, או על טמפונים מוצפנים בתוך סוודר שגילתה והחליטה להצליף בי סדרת מכות חינוכיות על היותי שרמוטה - כי (לדבריה) רק זונות משתמשות בטמפונים בגיל ארבע עשרה.

 

לעומת הגישה הפולשנית של אמי לסודותיי כמתבגרת בעייתית משהו, הייתה לאבי שיטה אחרת: הוא היה קורא כל מיני מכתבים ורשומות שלי על מר גורלי, על פנטזיות מיניות, על כמויות האלכוהול שאני מערה לקרבי ועל הגיגי התאבדות שנראו רומנטיים בזמנו תחת אותם שרעפי שכרות אפילו, ומבליג לתקופה בת כמה חודשים עד שבשלב מסוים היה משתף אותי בדאגה שהסבתי לו אחרי שקרא איזו שהיא רשומה שלי. גם כן גישה... תואמת להפליא את אישיותו הסמרטוטית וחסרת התפקוד של אבי הדיכאוני חסר האונים.

 
 

ברור לי שיש לטינאייג'רים שלי סודות

 

שהרי סודות והסתרות הם חלק בלתי מנפרד ממהות ההתבגרות - ומבלי לחטט בחפציהם, קרו מקרים בהם התגלו מול עיניי פתקים או רשומות מדאיגות שבתי כתבה, או פעמים שנמצאו בבית חפצים שנדרשת עליהם תמיהה כמו קליע ומראת אופנוע שנגלו לעיני, ומבלי להתעלם או להתלהם יתר על המידה טיפלתי בנושא - עד כמה שהעילגות התקשורתית המאפיינת את את בני הטיפש-עשרה מול הוריהם אפשרה לי לקבל תשובות מספקות.

 

ולחברתי היקרה ג': באמת שאין לי אג'נדה נגד מי שבודק, רק ש: א. באופן אישי איני מסוגלת לפלוש בברוטליות לנבכי פרטיותם, וב. אני סומכת על מוסריותם ועל אישיותם גבוהת המעלות ללא צל של ספק - משום שאם איני יכולה לבטוח ולהביע אמון מלא בילדיי, יותר טוב שאתבייש לי בפינה על כל ההישגים החינוכיים שלי מולם.

 

 

פרקים נבחרים ב"תמונות מחיי משפחה":

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by