בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
הורים וילדים 
ילדה של אבא, ילד של אמא 
 
 את מי כדאי לבחור? צרות של ילדים    צילום: shutterstock    
הורים וילדים |
 

כשהילדים מעדיפים באופן ברור את קרבתו של אחד ההורים בבית, קשה שלא להיפגע. ובכל זאת, איך מתמודדים עם העלבון ומה עושים כדי לגשר על הפערים. מדריך להורה הדחוי

 
 
 
 
 
 
 
 
 

כולנו מכירים את זה: 
"יש לי אישה שאוהבת אותי, 
היא רק שלי. 
היא מכירה אותי מהתחלה
שלי, שלה..."

כולנו גם מכירים את זה: 
"ורק בגללי
הוא האבא שלי
כי הבטיח הוא לי
שהוא רק שלי."

 

 
הילדים בוחרים לעצמם את אחד ההורים, מאמצים אותו, ויוצרים עימו אחווה מיוחדת
 הילדים בוחרים לעצמם את אחד ההורים, מאמצים אותו, ויוצרים עימו אחווה מיוחדת 
 צילום: shutterstock 
 

שלי, שלי, שלי, שלי. כמה דוגמאות יפות יש בשירה, בספרות ומן הסתם גם במציאות היומיומית של רובנו להערצה המדהימה שיש לילד או לילדה כלפי אחד מהוריו. בשלבים שונים של חייהם, בלי כל אזהרה מוקדמת, הילדים בוחרים לעצמם את אחד ההורים, מאמצים אותו, ויוצרים עימו אחווה מיוחדת, או במילים אחרות - קשר "דיאדי" ייחודי להם.
לעתים, באופן די בוטה, הם דואגים לשמור לעצמם את ההורה המועדף ולסלק כל דמות אחרת שלדעתם עלולה להפריע. אלא שלעתים, הדמות שהם "מסלקים" היא ההורה אחר. כמה מעליבה ופוגעת עלולה להיות ההתנהגות הזו עבור ההורה ה"נדחק הצידה", ההורה שנשאר לכאורה מחוץ לחיבור, ומקבל מסר גלוי וברור: "אני עכשיו שלו או שלה, ואת או אתה לא רצויים כאן כרגע".

 

תיאוריות רבות רואות את האדם כיצור חברתי המתפתח מתוך יחסים בינו לבין הסביבה החברתית שבה הוא גדל.  כחלק מההתפתחות, הוא שואל שאלות, כמו מי אני ומי אני רוצה להיות, עם מי קל לי יותר ועם מי פחות, מה זה אומר להיות בן ומה משמעות היותי בת, עם מי אני מזדהה ומה הוא ה"עצמי" שלי. המקום שבו נבדקות השאלות, בוודאי בשנים הראשונות, הוא מערכת היחסים עם ההורים.

 

 
אני עכשיו של אמא אז אבא לא רצוי כאן יכרגע
 אני עכשיו של אמא אז אבא לא רצוי כאן יכרגע 
 צילום: shutterstock 
 

תינוק של אימא

בדרך כלל, בחברה שבה אנו חיים, האם היא הדמות המטפלת הראשונה של התינוק. היא זו שמספקת את צרכיו הפיזיים והנפשיים ויוצרת אצלו תחושה של התקשרות בטוחה. לכן, אין זה פלא שהתינוק "יעדיף" בדרך כלל את קרבתה על פני כל אפשרות אחרת. אבות רבים (כמו בני זוג שלא מטפלים בתינוק בזוגיות חד-מינית) מתלוננים על תחושת בדידות, בשלב ראשון של ההורות - האם והתינוק עסוקים ומבססים את ההיכרות והסימביוזה ביניהם, כך שנוצר רושם לכאורה כאילו אין מקום לשילוב של אדם נוסף. כדאי לדעת שזהו מצב נורמלי אבל גם משתנה - ההתקשרות הבטוחה חשובה מאוד לביסוס חוויית הביטחון של התינוק  ויש להניח שאחר כך ירצה הילד בקשרים עם האדם הקרוב הנוסף שנמצא שם בדרך כלל.

 

 
 
 

כמו מי אני?

ככל שיכולותיו של הילד משתכללות והולכות הוא נעשה עסוק ביצירת הנפרדות מההורה ובבניית זהותו העצמית והעצמאית באמצעות גילויי סירוב. ככל שהפעוט לומד להתנגד, לעשות בעצמו ולעמוד על שלו, כך מתעצמת הבחירה מה הוא מעדיף לעשות עם כל אחד מההורים. הבחירה הזו קשורה לכמה נושאים - ראשית, כיצד כל הורה נוהג. ילדים לומדים מהר איזה הורה הוא נוקשה יותר ועומד יותר על שלו, עם איזה הורה קל יותר לפרוץ מוסכמות וגבולות, וכך נוצרת העדפה של ילד כלפי ההורה בהתאם לצורך. לעתים גם צצות העדפות של ילד כלפי אחד ההורים בהתאם למינו: הבן המחפש את קרבתה של האם והבת מפנה את קרבתה והעדפתה כלפי האב. שלב זה יכול לארוך זמן רב והוא מציב בפני ההורים את תחושת הדחייה, את הפגיעות ואת העלבונות ויוצר אצלם מצבים של בלבול ושל אי ידיעה לגבי מה נכון לעשות ואיך להגיב.

 

 
ילדינו לא רוצים לפגוע בנו. הם מגבשים את הזהות העצמאית שלהם באמצעותנו
 ילדינו לא רוצים לפגוע בנו. הם מגבשים את הזהות העצמאית שלהם באמצעותנו 
 צילום: shutterstock 
 

מעדיף את החבר'ה

 

כשהילד גדל, בני גילו נעשים חשובים יותר ויותר - הם עוזרים להתנסות בזהויות שונות, לפתח חוויות בסביבה חיצונית, שאינה כמו הבית. גם כאן ילדים לומדים את תגובות הוריהם, ומה משפיע על כל אחד מההורים. למשל, את מי אימא מעריכה יותר, מה אבא היה מעדיף, מה יקרב ויחבר אותנו ומה ירחיק. התגובות השונות של ההורים יחדדו את ההעדפותיו של הילד - מתי הוא מעדיף להיות "עם אימא" ומה כיף לעשות "עם אבא". לכך נוספת כמובן האישיות השונה של כל הורה, וההבדלים בינו לבין הילד. כמו בכל מגע חברתי, גם עם הילדים שלנו (ובאופן די מפתיע) יש לעיתים התחברות קלה וזורמת, ויש מגעים של חיכוך ושל למידה.

אפשר לראות את זה באופן בולט לנוכח היחסים עם כל אחד מהילדים: יש ילד שאישיותו "קלה" לנו ואנחנו מרגישים נוח עם שפתו ויכולותיו והתקשורת איתו מצוינת. ויכול להיות לנו ילד אחר, אהוב לא פחות, שיעמת אותנו עם פרטי אישיותינו וידרוש מאתנו ללמוד את השונה.

 

 

לא מוותרים
 
בניגוד לחברים או לאנשים מזדמנים, הילדים שלנו תמיד יהיו שלנו ולכן, גם אם אנו חשים קצת "בחוץ", קצת לא שייכים או לא מספיק משמעותיים, עלינו לזכור שילדינו מתנהגים כך לא כי הם רוצים לפגוע בנו, אלא מכיוון שהם מתפתחים ולומדים לגבש את הזהות העצמאית שלהם באמצעותנו.

חשוב לזכור את מה שאנו כבר יודעים - יש לתת לילדנו להתמודד גם עם ההורה ה"פחות רצוי" (באותו רגע או באותה תקופה), משום שזהו האימון הרציני שלו לקראת התמודדויות עם מצבים מגוונים ולא תמיד רצויים בחיים.

אם נוכל לקבל, ללא עלבון או פגיעה, את העדפותיו של הילד, לשקף לו את מה שהוא מבקש ולהתעקש לעתים על נוכחותנו במיוחד ברגעים משמעותיים בחייו - ילדנו ילמד שהוא חשוב לנו, שה"ביחד" שלנו חשוב מאוד, ושאנחנו לא מוותרים עליו ובוודאי לא על עצמנו.

 

 

רננה צימבליסטה היא מנחת קבוצות להורים ברשת מרכזי דיאדה

 

 >>> לאתר של דיאדה

 

>>> הדרכים הטבעיות להרות. טיפים ועצות

 

 >>> עוד כתבות באופנה ולייף סטייל

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by