בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
לייפסטייל 
סולם אהבות 

סולם אהבות

 
לייפסטייל |
 

אז מה אנחנו רוצים להיות כש -"נהיה גדולים" זוהי שאלה שבשלב כלשהו בחיינו מטרידה כל אחד ואחת מאיתנו. קרן שחם, הבלוגרית של אתר "maveze" החליטה שהיא זקוקה לשינוי וחזרה לאהבה הישנה שלה - מוזיקה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

רקדנית או מדענית אטום? שגרירה או אשת עסקים? מאז ומתמיד אהבתי לעשות הכל. ועוד קצת.

אבל עכשיו, כשכבר לא מדובר בצופים וחוג קרמיקה, צריך להחליט מה בראש סולם העדיפויות, ועוד בהחלטה החשובה בחיים: מה ללמוד?!

 

התחלתי לרחרח, לבדוק אפשרויות, ולקחתי ייעוץ מטעם האוניברסיטה. בטוח שהם יוכלו לייעץ לי ולהגיד לי במה אני הכי טובה. אבל בתכלס, שילמתי קרוב ל-1000 שקלים חדשים כדי לשמוע חדשות ישנות - הם אומרים לך את מה שאתה כבר בעצם יודע.

 

 
 צילום: shutterstock 
 

תמיד היה לי קשר למוסיקה ולשירה. תמיד. ובגלל זה הבחירה הראשונה שלי הייתה בית ספר למוסיקה. רציתי לראות מקרוב מה העניינים שם, בסצנה הזו. פסנתרים בכל חדר, מחברות תווים עמוסות לעייפה במפתחות סול ופה, גיטרות על הדשא בהפסקות, והווייב שמעלה ניחוח ישן של טיול שנתי לחוות הצופים (ואולי זה סתם הריח מהקפיטריה). למדתי המון - ופיזית הרגשתי שהמוח שלי מתמתח קצת ומתרחב.

 

הלחנת שיר, שיעורי קצב, סולפז' ו.. מבלי למצמץ עברה שנה. אז רגע, מה עכשיו? להמשיך במוסיקה? או לפנות לכיוון אחר - "לחיים האמתיים" so called?המחשבות הללו קיננו בי במשך חודשים ארוכים, מלווים בכאבי ראש ובטן (ואולי זה סתם האוכל בקפיטריה). הרבה שינויים, קביעות, ביטולים... יכולתי לקום בבוקר ולהחליט שאני עוזבת את התחום, ובערב לחזור ולנגן ובכלל לשכוח מכל העניין.

 

אז קריירה במוסיקה? אני? ברור שחשבתי על זה. ואז ניסיתי לדמיין את חיי היומיום של הקריירה הזו והבנתי שאם אני אעשה מוסיקה כדי להחזיק את הראש שלי מעל המים, כבר לא יהיה לי כל כך כיף. וחוץ מזה, שבאמת כן רציתי ללמוד והרגשתי שאני לא ממצה עד הסוף את כל היכולות שלי. את הגיטרה והמפוחית - אף אחד לא יוכל לקחת ממני. הן כבר חלק ממי שאני, ואין לי ספק שאני אמשיך ליצור ולעשות מוסיקה. כי ככה.

 

 
 צילום: shutterstock 
 
 

זו בהחלט אחת ההחלטות הקשות שעשיתי בחיי.

 

אז החלטתי לשנות כיוון ב-180 מעלות. אוניברסיטת ת"א. הפקולטה למדעים מדויקים. דו-חוגי: גיאופיזיקה ומדעי המחשב (מה זה לעזאזל גיאופיזיה?!?!). גם כאן אני לומדת קלאסית ומודרנית, אבל מדובר על פיזיקה ולא על מוסיקה... וגם הביאו לנו כינור לשיעור! אבל בשביל ללמוד על גלי הקול שבוקעים ממנו ופחות בשביל להפגין כישורי בר-מצווה.

הלימודים מטורפים, מלווים בהרבה תסכולים, רדיפה אחרי הזנב של עצמך וניסיונות להפיל מלא אסימונים על הקרקע. אבל כשהם סוף סוף נופלים - הם משמיעים צליל כל כך ערב לאוזן. לא נגעתי בגיטרה שנה.

 

היא הסתכלה עלי ממקומה התלוי על הקיר. לפעמים דמיינתי אותה לוחשת לי: "רבאק, תני לי לפרוש ידיים לצדדים ופשוט תצלבי אותי. לפחות שאני אמות בסטייל" ופייר? - כאב לי.

 

נריץ להווה - שנה שנייה (אם שרדתי את שנה א', אני מאמינה שנוכל לעבור גם את פרעה). קצת יותר קשה, אבל כבר יודעים איך להתמודד. סולם אהבות זה סולם אהבות, ועדיין האהבה הישנה שלי מככבת בה. אז הורדתי את הגיטרה שלי מהקיר והתחלתי שוב להופיע. פשוט ככה. אני חוזרת גמורה מחזרה שנמשכה עד אמצע הלילה וקמה למחרת ללימודים, אבל לא אכפת לי, כי זה האיזון שלי. זה הסולם שלי.

 

 

צריך לפעמים להחליט מה יותר גבוה ממה ועל מה להניח עכשיו את הרגל. אני מטפסת עליו לאט, על הסולם שלי, ולא שוכחת לרגע שום שלב שעברתי

 

 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by