בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
לייפסטייל 
הפייסבוק הרס לנו את החיים - מיומנו של שגיב פרידמן 
 
לייפסטייל |
 

כבר שנים שהוא מסרב להתחבר לפייסבוק בטענה שהוא טכנופוב. אחרי שהבטחנו לו תהילת עולם הוא הסכים להצטרף לרשת החברתית ואפילו לכתוב על זה כתבה. 14 יום, 100 חברים חדשים ו־1 איגנור מימית סול

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

האמת שאף פעם לא היה לי פייסבוק משתי סיבות. טכנית וטכנולוגית. הסיבה הטכנית היא שהתעסקות בפייסבוק זה סידור. אתה צריך להתחבר, להיכנס, לתפעל. אני אדם שקם בבוקר מבועת ממטלות היום. אני בחרדות שלא אספיק לסיים את כל הסידורים עד המשחק של ברצלונה בערב. הסיבה הטכנולוגית היא שנאה לטכנולוגיה. בעצם שנאה היא מילה רחבה מדי, אני שונא כמעט הכול, לא רק טכנולוגיה. הדבר היחיד שאני אוהב באמת זה אבי נמני. המונח המדויק הוא פחד מטכנולוגיה. גם אין לי אייפון, אייפד ואייפוד. אפילו בשביל  להיזכר בהבדלים ביניהם אני צריך כמה דקות. אבל התגברתי על הפחדים והחלטתי להתחבר. 

 

החיבור היה מהיר ביותר. מיד בהתחלה אתה מבין שאין לך עסק עם איזה חיבור לאתר של בנק או כרטיס אשראי. יש לך עסק עם פייסבוק. ולפייסבוק חיים משלו. הוא שולח לך הודעה: "פייסבוק מחייב את כל המשתמשים למסור את תאריך הלידה האמיתי שלהם". מחייב? אמאל'ה. ומה הוא יעשה לי אם אשקר?  מהר מאוד הבנתי שאתה לא יכול לשקר, פייסבוק ממילא יודע עליך הכול. כתבתי את תאריך הלידה האמיתי. ואגב, שמתי לב ששנת הלידה המוקדמת ביותר שפייסבוק מאפשר היא 1905. אז איך שמעון פרס, יליד 1789, התחבר לא מזמן? שמעון, שיקרת לפייסבוק?

 

 
שיג פרידמן - שונא טכנולוגיה!
 שיג פרידמן - שונא טכנולוגיה!   צילום: דימה וזינוביץ', 
 

במסך הבא מתחיל הפייסבוק להפגין את יכולותיו: הוא כותב לך, "אתה עשוי להכיר את..." ורשימה של שישה אנשים. ואני מכיר את כולם! איך הוא יודע? הרי עוד לא הצעתי חברות לאף אחד! לאחר מכן הוא כותב לך: "אנשים שמבצעים שלב זה מוצאים בדרך כלל 20 חברים". גם את זה שאני לא חברתי וחברותי הוא יודע. כל שם שצירפתי כחבר הוביל לגל של עוד שמות שפייסבוק יודע שאני מכיר.

 

שלחתי בקשת חברות למי שאולי יצא ממנו משהו בעתיד (הכוונה שהוא עובד בקשת), אבל לא שלחתי למי שעלה לגדולה ופעם היה המחמם שלי בהופעות, ואני הרי לא רוצה להיתפס כמתחנף (הכוונה אליך, אבי נוסבאום). בשלב זה התעייפתי והלכתי לישון.

 

המטרה: להכיר כוסיות

 

למחרת קמתי והתחלתי ליישם את המטרה של פייסבוק, לפחות על פי מה שאמרו לי כמה חברים, להכיר כוסיות. ניסיון של עשר שנים בחיי הלילה לימד אותי כלל אחד, רק רוסיות. מישראליות לרוב לא יוצא כלום. רוסיות, מעבר ליתרון הוויזואלי הניכר, או שרוצות אותך או שלא, והן ברורות בעניין. 

 

 
מטרת הפייסבוק - להכיר כוסיות
 מטרת הפייסבוק - להכיר כוסיות   צילום: אימג' בנק / Getty Images 
 
 

התחלתי לרשום שמות של רוסיות. לנה, מרינה, אולגה וכדומה באנגלית, לא בעברית.  לאחר שהצעתי חברות לכמות לא מבוטלת של רוסיות תקף הפייסבוק שוב: "בקשת חברות זו מיועדת לאנשים שאתה מכיר כגון חברים לכיתה, ידידים, בני משפחה ועמיתים לעבודה. אל תשלח בקשת חברות זו אם אינך מכיר אדם זה אישית". בחייאת, מארק צוקרברג, לכלכת, הרי אתה הקמת את הפייסבוק כדי להכיר בנות, ראיתי את הסרט.

 

התעלמתי והמשכתי לפנות לרוסיות, אבל שכחתי שיש לי עסק לא עם איזה גוף אימפוטנטי כמו משטרת ישראל אלא עם פייסבוק. קיבלתי אזהרה שאם אמשיך בהתנהגותי הרעה אושעה זמנית או לצמיתות. כאילו, מה? לפייסבוק יש בית דין?  מי יושב בו? אילו עונשים יש חוץ מהשעיה? בכל אופן, למדתי את הלקח. רוסיות אמשיך להטריד רק בחתול והכלב.

 
הטכנאים הגיעו לעזור
 הטכנאים הגיעו לעזור 
 צילום: דימה וזינוביץ', 
 

איגנור מימית סול

 

הפייסבוק נותן מענה לזכרי אפסילון כמוני, שבפייסבוק יכולים לחוש עצמם כזכרי אלפא. אתה כותב על עצמך כאילו אתה פנחס שדה, מצלם את עצמך כאילו אתה אורלנדו בלום ואוהב את עצמך כאילו אתה ארז טל. על כל סטטוס דבילי עושים לך לייק, וגם אם לא - אתה משתמש בהמצאה הגאונית של פייסבוק - לייק על עצמך. בקיצור, מה שנקרא כל ממזר מלך. אף על פי שכשנתקלתי בשם המפורש: "ימית סול" אפילו כדי להציע לה חברות הייתי צריך שלוש וודקה רד בול. למתעניינים - קיבלתי איגנור. 

  

מהון להון (בעיקר של צוקרברג) יש לי כבר יותר ממאה חברים (זה מכובד או מביך? לא יודע). גם הוול מספיק ארוך כדי להסיק מסקנות. הפייסבוק הוא אימפריה שבה השמש לעולם אינה שוקעת - אנשים כותבים סטטוסים לאורך כל שעות היממה.

 

 
קיבלתי איגנור מימית סול
 קיבלתי איגנור מימית סול   צילום: קובי בכר 
 

כל תמונה של בחורה זוכה לשלל פרגונים מנשים אחרות. "את הכי יפה בעולם". "את מדהימה". "את מהממת". אולי מהממת פורצים. לסיכומו של דבר, הפייסבוק מעלה שאלה אחת מרכזית, מאיפה כל המיליארדים של צוקרברג אם הכול חינם? אה. 

 

וכנראה שהבורות עוברת בירושה, כי היום אמא שלי שאלה אותי: תגיד, כשאתה גומר עם הכתבה לוקחים לך את הפייסבוק הזה? זהו, שלא לוקחים, אמא. עשיתי לפייסבוק לייק. אני ופייסבוק חברים לנצח. לפחות עד שאתייאש מהתקווה שאקום בבוקר, אבדוק ואגלה שימית סול סוף סוף אישרה אותי.  

 

 

>>> הכתבה המלאה התפרסמה במגזין ד'קמפוס גיליון 1, מאי 2012

 

>>> לעוד כתבות במגזין ד'קמפוס

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by