בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
לייפסטייל 
תמיד שושבינה, אף פעם לא כלה 

תמיד שושבינה, אף פעם לא כלה

 
לייפסטייל |
 

את יוצאת לדייטים ואפילו משתטחת על קברי צדיקים אם צריך ובכל זאת את עדיין רווקה. אסנת גרייצר, הבלוגרית של אתר "maveze" מרגיעה - כנראה שאת פשוט לא מוכנה לחתונה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

זה רק אני או שכולם מתחתנים? לסיכום עונת החתונות, נתחיל עם המספרים: עשר חתונות הקיץ ותוך כדי כתיבת פוסט זה התבשרתי על שלוש חתונות לעונת החתונות הבאה. שתיים מתוך העשר של חברות ממש טובות. חברות? אחיות! אלה שהכרתי עוד מלפני שהייתה לנו את החזייה הראשונה (ולי הייתה חזייה כבר בסוף היסודי). כל חתונה שכזו - הפקה.

 

סרט יש? יש! מסיבת רווקות? מסיבת רווקות מצומצמת? שבת חתן? יום החתונה? מקווה? הכל! וזה כייף, ממש כייף! זה משפחתי, זה מרגש, אני בוכה כמו ילדה בת ארבע (ואני לא בכיינית, חוץ מלאחרונה..) ותמיד בשבוע של החתונה אנחנו כל החברות ביחד, כמעט כל יום.

 

 
 צילום: יח"צ 
 

איכשהו באזור של כל חתונה יש לי בחור בתמונה. כן, תמיד על ההזמנה שלי כתוב "+1". אבל אני, תמיד מגיעה, איך נאמר, לבד (ולא כי הוא החליט להישאר בבית באותו היום). מפריע לי? לא יודעת. אני מסתכלת עליהן הולכות לחופה, חלקן מקריאות נדרים, מחבקות את כולם. מחייכות. הו, כמה שהן מחייכות. מנומסות, נותנות תשומת לב ונמצאות במרכז העניינים כל הערב. קצת מביך מדי לטעמי. הייתה פעם שאחרי שהחתן והכלה סיימו את ההליכה הרומנטית שלהם לחופה ואני חשבתי שעוד יש המולה אז הרשיתי לעצמי לצעוק לחברה שלידי "הו, כמה שזה מ-ביך!". אלא שמה שהיה יותר מביך זה שבדיוק נהיה שקט והדודה החורגת של האימא השנייה של הכלה, דור שמיני מרז'ילוב, נזפה בי.

 

ואחרי זה הן נמצאות במרכז הרחבה. מניפים להן את השמלה, מצופה מהן לענטז, לרקוד עם כל מי שבא, מרימים את הזוג על כיסא והכי חשוב, אבוי לחתן ולכלה שלא ייראו שמחים ומאוהבים כל הערב. כאילו שלא עבר עליהם יום מתיש בו המעצב שמלות צעק על הכלה עד דמעות, הספר לא היה מספיק רגיש והמפות הן לא ממש כמו שתכננו... איך אפשר בכלל להתמודד עם כל תשומת הלב הזו? מביך כבר אמרתי?

 

אצלנו נוצרה מסורת שקשורה ל- "כוס הרווקים" (או ההרפס אם תרצו). זו, ידועה כבר כשלי. האסטרטגיה כדלהלן: החתן לא הספיק לסיים לשבור את הכוס, הדיג'יי לא הספיק ללחוץ פליי לשיר היציאה מהחופה ובני-הזוג הנשואים ואלה שבדרך פותחים לי שביל, משל הייתי כלה במורד הליכתה לחופה. הם מעודדים אותי לרוץ ולשתות מהר מהכוס, אפילו לסיים אותה, סגולה למציאת בן-זוג (ומהר אם אפשר... רוצים לעבוד מקוואטרו דייט לסינקו דייט). כן, גם יש את הקטע של זריקת הזר. זה לא תמיד קורה, אבל בחתונה האחרונה שזה קרה, אני הייתי זו שתפסתי אותו. תפסתי? הגישו לו אותו בערך.

 

 
אני הייתי זו שתפסתי אותו. תפסתי? הגישו לו אותו בערך
 אני הייתי זו שתפסתי אותו. תפסתי? הגישו לו אותו בערך   צילום: אימג`בנק / Getty Images 
 
 

ואני? אני בתכל'ס לא מוכנה להתחתן. נוח לי להיות ה- Bridesmaid לעוד זמן מה. זה מספק לי את כל ההתרגשות שאני צריכה. כי הקטע הוא, שלא באמת מצאתי את האיזון בין הרווקות והזוגיות. אני כל-כך נהנית מכל אחד מהמצבים האלה שהמעברים שלי ביניהם כל-כך מהירים, חדים וטוטאליים. מה שנקרא, אני עוד לא כל-כך בשלה לעניין הזה של החתונה. לזוגיות? זה כבר תלוי בבחור.

 

אל תחשבו שאני מנסה להסוות קנאה בתירוצי "אני לא מוכנה" וכאלה. אני מלאת פרגון, לרחוקות כמו לקרובות. אני מקנאה בהן שמצאו את השותף, את החבר הכי טוב שלהן. שהן חוזרות הביתה ויש להן עם מי להתקשקש, עם מי לישון ומי שיישא איתן בנטל הלבשל, לשבור את הראש על התנהלות פיננסית תקינה וחיות אחרות.

 

סבתי ז"ל אמרה הרבה דברים. אחד החשובים שבהם הוא "העיקר המזל". ביום כתיבת הפוסט, בחור שנתקלתי בו בקיוסק ליד ביתי איחל לי מז"ל- מקום, זמן ולדעת ללמוד. אם הייתי מנהלת עם סבתא את השיחה הזו עכשיו, היא הייתה מקדישה לי את השיר הבא:

 

 

 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by