בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
לייפסטייל 
למה בישראל אין מסיבות קולג' פרועות? 
 
לייפסטייל |
 

נסענו מסביב לעולם ליעדים החמים שהכי שווה ללמוד בהם. על מנת להבין למה בישראל אין מסיבות קולג' מטורפות ואין פסטיבלים צבעוניים - כל התשובות כאן

 
 
 
 
 
 
 
 
 

בכל העולם הלימודים האקדמיים נחשבים לתקופה הכי כיפית בחיים: מסיבות קולג', פסטיבלים צבעוניים ומפגשים עם אזרחים מכל העולם. נשמע לכם מוכר? ברור שלא, כי אצלנו זה לא קיים. כדי שתבינו מה אתם מפסידים, יצאנו למסע מסביב לעולם בין היעדים שהכי שווה ללמוד בהם, וניסינו להבין למה כל התרבות הזאת לא מצליחה לעבור את ביקורת הגבולות בנתב"ג

 

חילופי סטודנטים באירופה

 

תוכנית ERASMUS לחילופי סטודנטים באירופה קיימת מאז 1987, ומשתתפות בה 4,000 אוניברסיטאות ב-33 מדינות ביבשת וסביבה. עד כה, למעלה מ-2 מיליון סטודנטים יצאו לחילופים דרך התוכנית, שכיום כבר מעוגנת באמנות בינלאומיות. 

 

לצאת לחילופי סטודנטים זה לא רק ללמוד באוניברסיטה אחרת. אפילו אפשר להגיד שהפן האקדמי הוא לא הדבר המרכזי בחוויה. אתה לומד להיות עצמאי, לומד תרבות חדשה ואיך להסתגל אליה. אתה מתנתק מהמוסכמות שגדלת עליהן ונפתח לעולם. להיזרק במקום חדש בלי מושג על מה ואיך להתנהל - זו חוויה מרתקת, ובלי קשר חיי הסטודנט בחילופין הם מאוד מאוד כיפיים. אתה נמצא בקבוצה של כמה עשרות, או לפעמים כמה מאות, שהופכת מאוד מגובשת. כולם חווים את הכול ביחד בפעם הראשונה, וככה נוצרת מעין משפחה אחת גדולה.

 

 
לצאת לחילופי סטודנטים זה לא רק ללמוד באוניברסיטה אחרת. אפילו אפשר להגיד שהפן האקדמי הוא לא הדבר המרכ
 לצאת לחילופי סטודנטים זה לא רק ללמוד באוניברסיטה אחרת. אפילו אפשר להגיד שהפן האקדמי הוא לא הדבר המרכ   צילום: ד'קמפוס 
 
 

חיי הקולג' של ארצות הברית

 

 קולג' זה כמו פנימייה - אתה שם כל הזמן. חולק חדר עם שותף, אוכל איתו בחדר אוכל, ומעביר איתו גם את כל הזמן הפנוי. ישנן כל מיני קבוצות של סטודנטים שאחראיות לכמה פעילויות שבועיות, כמו הקרנת סרט שבועית או משחקים שונים. וכמובן, יש את האחוות ולכל אחווה יש את הקטע שלה.

  

בטוח שמעתם על אחוות בעיקר בגלל המסיבות - אז כל מה שראיתם נכון, אבל זה רק חלק קטן, סוג של תוצר לוואי שמח של הפעילות. העיקר זה ליצור עבור הסטודנטים סביבה שהם יוכלו להכיר, להתגבש ולעשות דברים יחד. כל סטודנט שרוצה להצטרף לאחווה עובר תהליך שנקרא "ראשינג", ובכל אחווה זה אחרת. בגדול, אתה צריך להוכיח את עצמך, ואז האחים או האחיות הבוגרים מחליטים אם אתה ראוי להצטרף לשורותיהם. זה יכול להיות הסבר מילולי ללמה אתה מתאים, ויכול לכלול גם משימות פיזיות. לכל אחווה יש בית יווני שהוא מרכז הפעילות שלה, בחלק מהאחוות הגדולות החברים גם ישנים בבית, בין אם כולם או רק הוותיקים שבהם.

 

כל מה שראיתם ב"אמריקן פאי" נכון, יש מספיק בירה כדי למלא בריכה שלוש פעמים, הבנים מתחרים מי יותר שיכור, הבנות מתחרות מי לובשת פחות. בגדול אפשר לסכם את המסיבות האלה כחוויה רטובה, מלוכלכת ומיוזעת. במובן הטוב של המילה.  

 

 
כל סטודנט שרוצה להצטרף לאחווה עובר תהליך שנקרא "ראשינג", ובכל אחווה זה אחרת.
 כל סטודנט שרוצה להצטרף לאחווה עובר תהליך שנקרא "ראשינג", ובכל אחווה זה אחרת.    צילום: ד'קמפוס 
 

פורטוגל - פסטיבל קיימה דאש פיטאש

 

בפורטוגל חיי היום יום של הסטודנט מזכירים קצת את אלה שלנו. המגורים עם ההורים, לימודים מלחיצים והרבה פעמים גם יקרים. אבל פעם בשנה, בשבוע השני של מאי, החיים עוצרים כדי לעשות כבוד למי שהחליט ללכת לאקדמיה.

 

קוראים לזה פסטיבל קיימה דאש פיטאש, זה מתחיל בתהלוכת ענק, שבה כל הסטודנטים החדשים מכל אוניברסיטה צועדים בשיירה. לכל פקולטה יש משאית משלה, ועליה עומדים הסטודנטים הוותיקים מלווים בצעירים המושפלים, שצריכים לבצע משימות משונות, כמו ללבוש שקים, לצבוע את הפנים ועוד כיד הדמיון הטובה. הצעדה נמשכת יום שלם, ובסיומה מגיעה כל קבוצה לראש העיר וזוכה לברכתו.

 

כשהצעדה נגמרת מתחילה המסיבה, ותשכחו את כל מה שאתם מכירים כשאתם שומעים את המילה "מסיבה". מדובר בשבוע של חגיגות שכמעט שלא נפסקות, משעות הצהריים ועד שבע בבוקר כל יום, במשך שישה ימים. על הבמה המרכזית מופיעים אמנים בינלאומיים מהשורה הראשונה, ומסביב המון ביתנים. כל פקולטה בכל אוניברסיטה מקימה לעצמה בר עם מוזיקה ואלכוהול במחירים ידידותיים, והסטודנטים עוברים בין מתחם למתחם, ממסיבה למסיבה, כשכולם שרים בקול גדול "סו מה אפטשה פינאר" - אני רק רוצה לזיין.

 

 
פסטיבל קיימה דאש פיטאש - פורטוגל
 פסטיבל קיימה דאש פיטאש - פורטוגל    צילום: ד'קמפוס 
 
 

גרמניה - משפחת סטודנטים

  

גרמניה היא מדינה ענקית וכשאתה עובר לעיר אחרת בכדי ללמוד באוניברסיטה אתה לא באמת חוזר כל סוף שבוע הביתה. והתוצאה היא שבכל העיירות הקטנות האלה נוצרות קהילות סטודנטים פעילות ומאוד מגובשות, ועבור כמעט כולם זו הפעם הראשונה שהם גרים לבד. כשעבור כולם הבית רחוק, אתה יוצר לעצמך משפחה חדשה בדמות הסטודנטים שסביבך.

 

בגרמניה אגב זה מעניין במיוחד, בגלל שהלימודים הם בחינם גם לזרים, וזה די פשוט לאקדמאים להוציא ויזה. ככה הקהילה היא מאוד מגוונת ובינלאומית, ובדרך כלל גם פתוחה ומתעניינת. 

 

עוד מאפיין של הלימודים בגרמניה הוא הפעילות הפוליטית. כשאתה עובר למקום חדש אתה באמת מתחבר אליו, כולל לבעיות ולמצוקות שלו. ובגרמניה יש שני נושאים בוערים - הימין הקיצוני שמרים ראש במזרח גרמניה, וכריית הפחם שאמנם מספקת תעסוקה אבל יוצרת בעיות סביבתיות וחברתיות רבות. המעורבות הפכה בגרמניה לחלק מהחיים, קשה להישאר אדיש, וכחלק מהקהילה רוב הסטודנטים יוצאים להפגין. ככה זה - משפחה לא נוטשים.

 

 
גרמניה - כשאתה עובר לעיר אחרת אתה לא באמת חוזר כל סוף שבוע הביתה.
 גרמניה - כשאתה עובר לעיר אחרת אתה לא באמת חוזר כל סוף שבוע הביתה.   צילום: אימג' בנק / Getty Images 
 

למה לנו אין כזה?

 

ישנן כמה סיבות עיקריות לכך שאנחנו לא חלק מהחגיגה. זה לא מנחם, אבל היי, לפחות זה לא קשור לגרעין האיראני

אתם בטח תוהים למה בכל העולם חיי הסטודנט נחשבים לפסגת הכיף, ורק אנחנו נאלצים להסתפק בפאב השכונתי וביום הסטודנט.

 

ישנן לא מעט סברות בנוגע לשאלה למה לישראל זה לא הגיע. הראשונה היא הגיל. לא שלכם - של האקדמיה בישראל. בכל העולם המסורת האקדמית נמשכת כבר מאות שנים, מסורת שאפשרה לתרבות הסטודנטים להתעצב ולהתפתח, עד שהגענו לימינו אנו. וכולם הרי יודעים שמסורות עתיקות קשה לשנות, גם אם כבר לא מוצאים בהן שום תועלת או היגיון. אבל אל תאמרו נואש, יש לכם הזדמנות להתחיל ליזום מסורות בעצמכם, ולקוות שאולי הילדים שלכם כבר יזכו לחיים סטודנטיאליים שאתם לא הכרתם.

 

הסיבה השנייה היא גם הגיל, אבל הפעם שלכם. הסטודנט הישראלי מתחיל את לימודיו מאוחר. השירות בצבא, הטיול לחו"ל ושיטות הקבלה הבעייתיות של המוסדות האקדמיים בישראל, שמצריכים את רובכם לבזבז שנה על שיפור בגרויות וקורס פסיכומטרי, מביאים לכך שרוב הישראלים יתחילו את לימודיהם בגיל 24-23, לעומת 20-18 ברוב העולם. רוח הנעורים כבר יצאה מהמפרשים, רוח השטות נשארה בהודו, ומהנאיביות נפטרתם כבר בבקו"ם. אז אולי זה יוצר סטודנטים בוגרים יותר ומוכנים יותר, אבל בטח כאלה שנהנים פחות.

 

והסיבה האחרונה היא המרחק. אם בארצות הברית או בגרמניה סטודנט עובר לאוניברסיטה ונמצא מרחק של שעות רבות של נסיעה או טיסה. הישראלי לא יתרחק יותר משעה-שעתיים מהבית, אלא אם הוא אילתי. כשהכול קרוב וקל לנסוע, אז לא משחררים מהקובה של אמא ביום שישי ומהדרינק עם החבר'ה בבר הקבוע ליד הבית. ככה לא נוצרת קהילה סטודנטיאלית אמיתית, אלא רק חברויות של אמצע שבוע וקשרים לצורך החלפת סיכומים.

 

 
ישראל - אנחנו נאלץ להסתפק בפאב השכונתי וביום הסטודנט.
 ישראל - אנחנו נאלץ להסתפק בפאב השכונתי וביום הסטודנט.   צילום: fotolia 
 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by